שומרים את זה אמיתי

לפני שנים, המוזיקה הפופולרית בישראל היתה מלאה אנשי מילה: פזמונאים, משוררים, אנשים שמומחיותם היתה העברית. מהפכת הסינגר-סונגרייטרז, שהגיעה גם לישראל, העלתה על נס את הביטוי האישי, ומאז - הרשו לי להיות זקן נרגן - כל פישר עם גיטרה חושב שהוא יכול לכתוב. גלעד כהנא הדגים את זה יפה באלבום האחרון של הג'ירפות: "כמה כבר אפשר לשיר על אהבה... הוא והיא והוא והיא והא, טקסטים שעוסקים בלה לה לה...".

"יחיד מול רבים", מתוך "העיר הזאת" 

כהנא הוא אחד הבודדים בפופ המיינסטרימי שעוד מתייחס לפזמון כאמנות בפני עצמה, אבל בשוליים מתקיים לונה פארק של עברית. לא ברוק, לא בפופ, אלא בראפ.

משחקים את המשחק 

"כראפר, קשה לי להסתגל לקצב שהם מכתיבים

לשחק את המשחק עם מכוניות ועם רובים

אנחנו ויקטור ג'קסון שומרים מרחק, לא מתקרבים

טוב, אולי במילואים וגם אז רק כי חייבים

וכשיוצאים בערבים של יום שישי כולם קשובים

אוהבים לקרוא שירה סביב מדורה ונגנבים

כי כשפושקין פוגע, מתעתע, עם מצלול שנוגע

אני מתמסטל, לא מסמים, אלא מאונומטופיאה..."

הקטע הזה שייך להרכב המופע של ויקטור ג'קסון, שבשנה האחרונה מופיעים עם מחזמר ההיפ הופ שכתבו, "העיר הזאת", שכבר הפך לקאלט ואפילו התקבל באחרונה לסל התרבות של משרד החינוך. במופע שלהם השפה היא כוכבת בפני עצמה. באחד הקטעים הם שרים:

"ועכשיו הם מנסים לתפור לי תיק על אונס

ואני בכלל גנבתי שעון

ככה זה כשאתה יחיד מול רבים

אין לך סיכוי כי אין הגיון

נגיד, דרגה, זה יחיד

ברבים דְרָגות

אז דפנה זה דְפָנות?

לא, דָפנות

דופן זה דְפָנות

ומה עם אופן?

אופנים

אז צופן - צופנים?

לא, צופן - צְפנים

אתה מתחיל להבין מה זה יחיד מול רבים?

אז איך הם מצפים שנציית לחוקים?"

"ראפ זה מין סוג של שירה, שירת רחוב, וככזאת, השפה בה מאוד חשובה", אומר עמית אולמן מוויקטור ג'קסון, "לכן, טבעי שהשפה תהיה מוקפדת ושהמילים יהיו מאוד מדויקות. יש מקום להתייחס גם לשפה עצמה".

מלבד פושקין, הראפ שלהם כולל אזכורים לנמרוד רשף (שב"ק ס') וזאב נחמה (אתניקס), ובכלל, עושה רושם שמדובר בחובבי המילה - בין שמדובר בשירה כתובה ובין שמדובר בראפ. "אני בא מבית עם הרבה ייצוג לעברית", אומר חבר ההרכב עומר הברון, "יש שירים על המקרר, אני קורא ספרים של דקדוק. זה הולך ביחד".

לרוב, ראפרים לא קוראים שירה ומשוררים לא מאזינים לראפ.

"אז הם אפסים. הם חיים בעולם מהתחת וקוברים את עצמם בתחום אחד. זה הסיבה שהעולם מחורבן, שאנשים לא נפתחים לכמה דברים".

 
בהשראת מאיר אריאל

גם הראפר איתי פלד (או פשוט "פלד"), אוהב לשחק בעברית שלו. למשל, הבית הראשון בשיר "הוא זכאי", בנוי סביב האות ז': "מתמזג בזיג זג, זורם בזום זום/ אם תזלזל בזרם אתה לא תזיז כלום...". ובסוף מגיע הפאנץ': "כמו כל הפאקין בית, אני שם עליכם זין".

גם הוא מאוד מודע לשימוש בשפה. "לא מעניין אותי להחיות את השפה. אני רוצה להחיות את הסלנג, להביא דיבור חדש, שפה חדשה, וזה בא לי מהיפ הופ מחו"ל", הוא אומר, "אני שומע איך הם מגלגלים מילים, איך הם מקצרים מילים, חותכים מילים, הכול נשמע מגניב כזה. אני רוצה להביא את זה בעברית. יש לי דיבור שאני מדבר מקולקל - אומר 'יושנת', נגיד - ואני אוהב את הטמטום הזה, אני אוהב שזה לא נכון. היפ הופ זה מוזיקה של העם, מהאנשים שבאו מהמקום הכי נמוך. יש לי כבוד לשפה - זה לא בא מדיס-רספקט לאליעזר בן יהודה - אבל אני אוהב את הטוויסט: כמו שקובי אוז כתב ספר בשפה של ה'עמך', זה עדיין ספרות. אני אוהב את המכנה המשותף, אני לא רוצה להתנשא ולחנך". " פלד: יש לי כבוד לשפה - זה לא בא מדיס-רספקט לאליעזר בן יהודה - אבל אני אוהב את הטוויסט: כמו שקובי אוז כתב ספר בשפה של ה'עמך', זה עדיין ספרות "

גם הראפר נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) משתמש בעברית שלו כדי להתחבר לקהל. "לפני שנתיים בערך נכנסתי חזק למוזיקה ישראלית: אהוד בנאי, עמיר בניון, כוורת. הבנתי שמה שקוסם לי הוא לשלב את העברית. השאלה היא כמה ישראלי אתה עושה את זה", הוא מסביר, "רק ככה אפשר להצליח. זה כמו שמאיר אריאל שר: 'תראו תראו את הגארי קופרים האלה, קלינט איסטוודים דמיקולו, יענו בזים לשרב. הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב...', וזה כל העניין. אנחנו צריכים לעשות את הקטע שלנו".