לא מבין מה האינטרס שלו

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה ב"הארץ" לגבי החלטה שנויה במחלוקת של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יעקב צבן. הידיעה לא זכתה להד תקשורתי רחב במיוחד, וחבל שכך. הכרעת הדין היא שיעור מאלף באוזלת היד של מערכת המשפט בכל מה שקשור לטיפול במקרים של הטרדה מינית ותקיפה מינית, ודבריו של השופט בסיום המשפט מעידים על התהום הפעורה בין התפיסה הרווחת בישראל לגבי תקיפות מיניות ובין המצב הקיים בפועל.

 
המקרה לא התאים לסיפור שבראשו של השופט (אילוסטרציה)

המשפט התקיים בעקבות תלונה שהגישה נערה בת 13 ממשפחה חרדית, לאחר שלטענתה הותקפה מינית בידי הרופא המטפל שלה. כשהגיעה הנערה ללא ליווי הורים למרפאה והתלוננה על כאבים באוזנה, הרופא לא הסתפק בבדיקת האוזניים, הגרון והריאות, אלא גם שלח את ידו מתחת לחצאיתה ונגע באיבר מינה, ובתוך כך שאל אותה אם היא נהנית. אחר כך אמר לה לא לספר לאף אחד על מה שקרה. הנערה חזרה לביתה בוכייה וסיפרה לאימה את שעשה לה הרופא, ובעקבות זאת, האם הגישה תלונה במשטרה. לאחר שמיעת כל העדויות, השופט ציין בפירוש שגרסתה של הנערה אמינה, אך בכל זאת החליט לזכות את הרופא מאשמה בשל ספק סביר.

נשמע שהמתלוננת צודקת ושהנאשם גם

כדי להבין עד כמה הכרעת הדין הזאת מקוממת, חשוב לקרוא את הנימוקים של השופט עצמו בפסק הדין. לדברי השופט צבן, "גרסתה העובדתית של המתלוננת לאירוע, חקירותיה אצל חוקרת הילדים ועדותה בבית המשפט הותירו כולן רושם חיובי ומהימן למדי [...] מעדותה של המתלוננת בפני בית המשפט, כמו גם מצפייה בתיעוד חקירותיה אצל חוקרת הילדים, מתקבל הרושם שמדובר בילדה-נערה אינטליגנטית והגונה, המעידה בשטף ובביטחון". מצד שני, מוסיף השופט, "על אף הרושם המהימן שהותירה עדות המתלוננת והתימוכין שנמצאו לה בעדות הוריה (שהותירו גם הם רושם חיובי), החלטתי לזכות את הנאשם, מאחר שהגרסה שמסר באשר להשתלשלות האירועים היתה אמינה ועדותו הותירה רושם חיובי". " מבחינת השופט צבן, אף שסיפורה של כיפה אדומה המותקפת נשמע אמין לגמרי, דמותו של הרופא המכובד לא התאימה לדימוי של הזאב הרע האורב במחשכי היער, ועל כן הוא החליט שאין סיכוי שאדם כזה יעולל מעשה כל כך נפשע. הוא פשוט לא "זאבי" מספיק "

מקריאת הדברים, קשה שלא להגיע למסקנה שהשופט החליט שלא להחליט. שני הצדדים היו אמינים בעיניו, גם המתלוננת וגם הנאשם, לכן הוא החליט לדבוק בטיעון של "ספק סביר" ולמעשה, להשיב את פניה של המתלוננת ריקם. במה תלה השופט צבן את הספק הסביר? לדבריו, "על אף שהדבר הינו אפשרי מבחינה תיאורטית ומעשית, קשה להניח כי הנאשם, שהינו איש משפחה ורופא מכובד בקהילתו, ייקח על עצמו סיכון כה גדול מבחינת חייו המקצועיים והאישיים בדמות נגיעות מיניות אסורות בילדה בת 13, המשולבות בשיחה בעלת אופי מיני, וזאת במהלך בדיקה ממושכת המתנהלת בשעות היום במרפאה ציבורית הומה אדם".

כאשר רוב האנשים חושבים על אונס, הסיפור מצטייר במוחם בערך כך: אנס הוא אדם נפשע ונכלולי, הנוהג להתחבא בין השיחים לעת ליל, ומשם לזנק על נערות תמימות ולבצע בהן את זממו. המיתוס השגוי להחריד הזה קנה לעצמו אחיזה כל כך חזקה בדעת הקהל הישראלית, עד שאנשים בעמדות מפתח במערכת החוק מתקשים להאמין לנערות ולנשים המותקפות כאשר הדבר אינו תואם במאת האחוזים את העלילה הבדיונית שהם רואים בעיני רוחם. מבחינת השופט צבן, אף שסיפורה של כיפה אדומה המותקפת נשמע אמין לגמרי, דמותו של הרופא המכובד לא התאימה לדימוי של הזאב הרע האורב במחשכי היער, ועל כן הוא החליט שאין סיכוי שאדם כזה יעולל מעשה כל כך נפשע. הוא פשוט לא "זאבי" מספיק.

סליחה, אתה לא מתאים לי לסיפור

למרבה הצער, המציאות מלמדת שתקיפה מינית ואונס אינם פשעים שמוגבלים רק לזאבים רעים. רוב הנשים שהן קורבנות אונס או תקיפה מינית הותקפו על ידי אנשים שהכירו היטב: מעסיקים, קולגות, בני זוג, בעלים, אחים, אבות. במדינת ישראל כבר היו שרים לשעבר שהורשעו בתקיפה מינית ובאונס, וברגעים אלה ממש, יושב בבית הסוהר נשיא מדינת ישראל לשעבר שהורשע בכמה מעשי אונס. העובדות הללו הופכות את הטיעון של השופט בדבר חוסר הסבירות שאיש מקצוע בעל משפחה ומכובד בקהילתו יעשה פשע כזה לרעוע מאוד, תלוש מהמציאות ועל גבול התירוץ.

חשבו לרגע על הנערה בת ה-13 שעברה את מסכת הייסורים הזאת עד לרגע הכרעת הדין. היא עברה תקיפה מינית בידי רופא שנתנה בו אמון כשהיתה במצב כאוב ופגיע. המשטרה חקרה ומצאה את גרסתה אמינה. חוקרת הילדים מצאה את גרסתה אמינה. השופט בכבודו ובעצמו מצא את גרסתה אמינה ואף ציין לטובה את אופייה ההגון. ובכל זאת, האדם שתקף אותה זוכה. מדוע? כי אינו מתאים לסיפור העלילה הבדיוני של האנס הטיפוסי. הנערה הזאת למדה שאי אפשר לסמוך על המערכת הרפואית, על המשטרה ועל בתי המשפט. אם זו ההגנה שמסוגלות מערכות הצדק בישראל להעניק לנפגעות תקיפה מינית, מה הטעם להתלונן?