שיר געגועים

את העובדה שזמרים ישראלים מצליחים רבים בחרו בשנים האחרונות להוציא אלבומים של גרסאות עכשוויות לפיוטים יהודיים ישנים – קשה היה לפספס. אפשר למנות ביניהם את מיכה שטרית, אתי אנקרי, ערן צור, דודי לוי וארז לב ארי, והיד עוד נטויה. האם מדובר במקרה? קשה להאמין. אז אולי זהו הביטוי המוזיקלי של תופעה רחבה יותר בחברה הישראלית – גל החזרה בתשובה? לאו דווקא. מרבית המוזיקאים ברשימה הנ"ל הרי אינם בהכרח דתיים, וגם לא נראים כמי שבדרכם לשם.

 
מרב לבנה דיל. "זה פשוט תפס" 

ובכן, הנה אחת התשובות לתהייה הנ"ל: אחד המנועים המשמעותיים של גל הפיוטים הנוכחי הוא פרויקט בשם "ידיד השכחת" שפעל בין השנים 2006-2012 בבתי מדרש לפייטנות שמוקמו בשמונה אוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ. מוזיקאים ישראלים רבים הוזמנו ללמוד פיוטים יהודיים  עם רבנים, חוקרים ומומחים לפיוטים; חקרו את מקור הפיוט ומילותיו; ותרגלו את השירה. מהפרויקט הזה נולד, בין השאר, מופע בשם "פיוט אנד-רול" שבו ניגנו ושרו יחד ערן צור, ארז לב ארי ודודי לוי פיוטים שלמדו באותם סשנים.

פיוט שיווקי

מי שהקימה את הפרויקט וניהלה אותו היא מרב לבנה דיל, 32, תושבת ההתנחלות אלון שבין ירושלים לים המלח, מומחית לפיוט שמסקרת את הנושא לבלוג האלטרנטיבי המוערך "קפה גיברלטר" ושמשמשת גם יועצת לארגונים העוסקים בהתחדשות יהודית.

"גדלתי בבית דתי לאבא אמריקאי ואמא תימניה, אבל הפיוטים מעולם לא היו חלק נכבד מחיי", היא מספרת. "תמיד התעניינתי בזהות יהודית, למדתי במדרשות ובתוכנית 'רביבים' באוניברסיטה העברית (תוכנית מצטיינים להכשרת מורים למדעי היהדות; ע"מ), ומשם הגעתי לעולם הפיוט. מהרגע שגיליתי את העושר שבפייטנות היהודית – פשוט נשאבתי לזה". " הבנתי שכדי שהפרויקט יקבל תהודה רחבה יותר, צריך שזמרים מפורסמים ייכנסו לקטע, ומהרגע שזה קרה התחילה תגובת שרשרת: אנשים שאוהבים את אותם מוזיקאים נחשפו לפיוטים בזכותם, ויותר ויותר קהל נחשף למוזיקה הזאת "

הבחירה במוזיקאים מפורסמים שייקחו חלק בפרויקט היתה חלק מאסטרטגיה שיווקית? חיפשת מעצבי דעת קהל כדי להפיץ את בשורת הפיוטים בציבור הרחב?

"כן, הבנתי שצריך שזמרים מפורסמים ייכנסו לקטע כדי שזה יקבל תהודה רחבה יותר, ומהרגע שזה קרה התחילה תגובת שרשרת: אנשים שאוהבים את אותם מוזיקאים נחשפו לפיוטים בזכותם, ויותר ויותר קהל בא להופעות ושמע את המוזיקה הזאת. ההצלחה גרמה לגלגלץ ולתחנות רדיו נוספות התחילו להשמיע פיוטים בשעות פריים טיים, וככה זה פשוט תפס".

לא המצאנו שום דבר

לטובת מי שנתקל לראשונה בתופעה הזו, תסבירי בבקשה מהו בעצם פיוט.

"פיוט יהודי במובן הקלאסי הוא שירה של טקסט קודש – כלומר במהלך תפילה; או שירה של טקסטים יהודיים במסגרת טקסים יהודיים כמו חתונות, בריתות, חגים, קינות וכו'. היום אנשים משתמשים במושג 'פיוט' בהקשר הרבה יותר רחב, מה שנהדר בעיניי, והם עשויים לכנות כך כל טקסט מוזיקלי שמתייחס לתכנים יהודיים בצורה כלשהי. הלגיטימציה שאנשים מרגישים כיום להגדיר מחדש מהו פיוט היא בדיוק התחדשות יהודית".

העושר של עולם הפיוט נובע, אני משער, מריבוי הקהילות היהודיות עד תקופת הציונות ומההבדלים בסגנון השירה ביניהן.

"יש באמת הבדלים בין פיוטים אשכנזיים למזרחיים. בצד האשכנזי זה בעיקר ניגונים, כלומר שירים בלי מילים אבל עם זמזום שמוכר לכולם, 'תינניינייניי' וכו'. בצד המזרחי יש יותר פיוטים עם מילים, כמו נגיד 'הלילה, הלילה, שמחה גדולה הלילה'. כמו כן, קיימים טקסטים עם מילים זהות ולחנים שונים בהתאם לקהילות השונות בארצות השונות. זה אומר שקהילות ברחבי העולם שרו במשך שנים את אותם שירים, רק במנגינה שונה, ולא ידעו על זה".

הקאמבק של הפיוטים הוא, כאמור, חלק ממגמה כוללת יותר של התחדשות יהודית. איך את מסבירה את המגמה הזו, שמדברת להרבה צעירים בני דורך?

"צריך להשתמש במושג 'התחדשות יהודית' בענווה רבה כי אנחנו לא ממציאים פה שום דבר אלא רק נותנים פרספקטיבות נוספות לדברים שנעשו כבר הרבה דורות לפנינו. לא מדובר באופנה או בטרנד אלא בחיבור למקומות יהודיים שהיו קיימים מאז ומתמיד אבל בשלב מסוים נדחקו ונשכחו. כור ההיתוך הישראלי שיצרה מדינת ישראל טשטש הוויות יהודיות שונות שלא היו ישראליות מאוד, ומה שאנחנו רואים בשנים האחרונות זו חזרה לזהויות ולמקורות האלה. לכן, נכון לומר שאנחנו, המחדשים היהודיים, בין אם זה בפיוט או בכל תחום אחר, מהווים בסך הכל פסיק בשרשרת של תרבות וחלק מיצירה יהודית בת אלפי שנים.

"לגבי המעורבות של צעירים בהתחדשות היהודית, אני חושבת שאנשים הבינו שהם צריכים לקחת אחריות על חייהם והבינו שתרבות היא כלי לשינוי חברתי. בעיניי, המוטיבציה לעשות שינויים חברתיים בתחום הדת והמדינה, והרצון לשנות את הכיוון המוזיקלי בארץ לכזה שייתן כבוד ומקום לפיוטים, שהם נדבך כל כך מרכזי בתרבות היהודית שלנו – זו אותה מוטיבציה".    

איך את רואה את גל הפיוטים בעוד 15 שנה? האם לדעתך המוזיקה הישראלית תחזור יותר ויותר למקורות היהודיים שלה?

"התהליכים שעוברים על המוזיקה כרוכים בתהליכים חברתיים ותרבותיים כלליים יותר. אני הייתי רוצה לראות מצב שבו כל זרם וזרם תרבותי ומוזיקלי בישראל יוכל להתקיים ולהרגיש בנוח עם עצמו, אבל בהחלט לא הייתי רוצה שהחזרה למקורות המוזיקליים תשתלט על הגזרה ואז, במין הפוך על הפוך כזה, נחזור להיות כור היתוך שאין בו מספיק גיוון. 'קפה גיברלטר', שבו אני כותבת, זה פרויקט שמייצג בעיניי את מה שאני מחפשת במוזיקה: מקום שנותן במה לגוון של סגנונות ושל תרבויות. " המוטיבציה לעשות שינויים חברתיים בתחום הדת והמדינה, והרצון לשנות את הכיוון המוזיקלי בארץ לכזה שייתן כבוד ומקום לפיוטים, שהם נדבך כל כך מרכזי בתרבות היהודית שלנו – זו אותה מוטיבציה "

"הייתי בהחלט רוצה לראות מצב שהממסד יתקצב פרויקטים מבורכים כמו 'קפה גיברלטר', שכרגע מתקיימים על התנדבות של כל הכותבים והעורכים. בהקשר הממסדי חשוב לי לומר שכמה שטוב ויפה לשיר פיוטים וללמוד בבתי מדרש, המגמה הזו שנקראת 'התחדשות יהודית' חייבת לעבור גם לפוליטיקה, כי רק שם אפשר באמת להזיז דברים ברמה התקציבית. רות קלדרון, במובן הזה, היא דוגמא לפוליטיזציה המתבקשת של ההתחדשות היהודית".