גשר קרליבך

לו היה הרב שלמה קרליבך קם היום לתחייה, 22 שנה בדיוק אחרי שנפטר, ונכנס בליל שבת לבית כנסת ציוני-דתי מן השורה, סביר להניח שבמהלך התפילה היה שומע ניגון או שניים שהלחין. ולו היה בא לבית הכנסת בשבת חגיגית, מיוחדת, ייתכן גם שכל התפילה היתה מתבססת על לחניו. במקרה כזה, אפשר רק להניח שהיה מביט בקהל, עוצם עיניים בדבקות, מחייך ומצטרף לחבורת הרוקדים והשרים; אולי גם תוהה כיצד כל האהבה הזאת למוזיקה שלו באה לו לאחר מותו.

 
הרב קרליבך (משמאל) עם הצדיק מוהרא"ש מברלסב (צילום: ויקיפדיה)

היום כאמור הוא יום השנה לפטירתו של מי שנהיה לאחת הדמויות המוכרות והמשפיעות ביהדות העולם. "הרבי המרקד", קראו לו כשרק פרץ לתודעה – אז, בחור ישיבה, נגן גיטרה, שהיה מופיע על במות הבידור בארצות הברית, ובמובן מסוים, השתלב יפה בעולמם של דור הפרחים ובוגרי וודסטוק. ואולם, הרב קרליבך היה הרבה יותר מזה: הוא שימש רבם של המוני יהודים ולא יהודים, לימד בדבקות תורות חסידיות ונחשב למנהיג רוחני-יהודי חשוב שתורותיו וסיפוריו פרנסו עשרות ספרים - רובם יצאו לאור אחרי מותו.

Cash תורה

הרבה מימי פייגלסון, המלמדת כיום בבית המדרש לרבנים של האוניברסיטה היהודית בלוס אנג'לס, היתה תלמידה קרובה של קרליבך. היא שמעה מפיו תורה במשך שנים רבות, ואף היתה זו שחתמה על מסמכי החברא קדישא שטיפלו בפטירתו. בסעיף הקרבה המשפחתית כתבה פייגלסון: "תלמידה".

המפגש הראשון ביניהם היה כשפייגלסון היתה נערה בת 16. היא הגיעה לביקור בשבת ביישוב מבוא מודיעים, שהוקם בידי תלמידיו של קרליבך. גם הרב הנערץ התארח שם בשבת. "זה היה מפגש בלתי אפשרי", היא נזכרת, "אני הייתי ישראלית מאוד, צעירה מאוד, 'דוסית' מאוד. הוא, לעומת זאת, לימד באנגלית, שלא הבנתי, והיו שם חיבוקים ונשיקות, וזה הרגיש לי זר. הנשמה שלי ידעה שהאמת שם, אבל המוח שלי לא הצליח לעשות את החיבור הזה.

"רק כעבור כמה שנים חזרתי לר' שלמה, ומבחינתו, הייתי כמו בת שחזרה הביתה. התחלתי ללמוד איתו. בזכותו אני יודעת מה זה להיות תלמידה. הוא לימד אותי לפתוח ספר, והוא גם לימד אותי איך הולכים ברחוב. יש לו תורה שמלווה אותי. הוא אמר פעם שהוא מקווה לפגוש בחיים שלו את כל האנשים שהוא צריך לפגוש, ואני חיה עם התודעה הזאת שאני אפגוש את כל האנשים שאני צריכה לפגוש. וכשאני הולכת ברחוב, אני שואלת לפעמים: מי היה פה קודם? אולי לפני חמש דקות הוא היה פה, האיש או האישה שאני אמורה לפגוש? למה האיש הזה שאל אותי את השאלה הזאת? ולמה הדבר הזה קרה לי? למדתי ללכת ברחוב. הוא לימד אותי להיות אמיצה".

• " ד"ר יוסי חיות: אני מקווה שמעמדו כהוגה, דרשן וחכם ייחשף לרבים באמצעות שורה של פרסומים, מאמרים וספרים. חשוב לי שדמותו תיזכר בצורה המשקפת אותו הרבה יותר מאשר "הרבי המרקד". ללכת בדרכו פירושו להיות אמיץ באהבה. לדעת מתי להיות מסורתי ומתי להיות אנרכיסט קדוש"

הרב קרליבך הסמיך לבסוף את פייגלסון תלמידתו לרבנות, וכיום היא משמשת כתובת רוחנית לתלמידיה בלוס אנג'לס. מקרליבך, היא אומרת, למדה תכונות רבות שמאפיינות מנהיגות רוחנית. "הדברים שלו מלווים אותי", היא אומרת, "מלווה אותי הצורך להיות נוכחת. ר' שלמה היה מכוונן מאוד. הוא ידע מה לומר בכל סיטואציה. התלמידים שלי שואלים אותי איך תמיד יש לי מה לומר. כך ר' שלמה הכשיר אותי; הוא לימד אותי להיות מסוגלת לומר משהו אם מישהו פונה אליי. הוא קרא לזה 'קאש (Cash, מזומן) תורה' – צריך להיות מטבעות של תורה בכיס, שאפשר יהיה לשלוף. ברמה הזאת.

"אני זוכרת שהיינו יחד בשמחת תורה בבית כנסת בניו יורק, שהיה מלא עד אפס מקום. בין הקפה להקפה הוא לימד, ולפתע הוא אמר: מימי, תגידי משהו, וידעתי שאני צריכה להתחיל לדבר. אני זוכרת שנכנסתי לתוך עצמי והתכופפתי פנימה ונעלמתי מהעין וידעתי שכשאני נעמדת, אני צריכה להתחיל לדבר, ובאמת הצלחתי. הוא הכשיר אותי לענות ולהיות נוכחת, להסתכל לאנשים בעיניים, להיות אמיצה עם אנשים".

המצ'וטט

עטיפת אחד מספריו של קרליבך. תורה יפה ועמוקה ד"ר יוסי חיות, מרצה בכיר בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, הכיר את קרליבך משנת 1986 עד מותו וניגן איתו כמעט כל מוצאי שבת בניו יורק. "הרב קרליבך היה בעיניי הדמות היהודית החשובה ביותר בדור האחרון", אומר חיות, "קשה לדמיין את העולם היהודי העכשווי בלי תרומותיו והשפעתו. ההשפעה שלו ניכרת בסדרי הלימוד כמעט בכל העולמות היהודיים - מהרפורמים ועד לחרדים - ובמנגינות ששרים בכל בתי הכנסת מסביב לעולם. אפילו בביגוד אפשר לראות את ההשפעה שלו.

"כשעליתי לארץ, אם הייתי רואה מישהו מאחור עם כיפה גדולה צבעונית, שיער ארוך, לבוש צבעוני - ידעתי שהוא מהחבר'ה שלנו, של ר' שלמה. היום ישנם המון אנשים שנראים ככה, אבל בעיקר נראה לי שר' שלמה הצליח להדגים את הפוטנציאל של התורה להיות יפה ועמוקה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. לא הכרתי אדם אחר ששילב ידע עצום כל כך עם חוכמה עמוקה כל כך ולב רחב".

הרב אהרון ליבוביץ, ראש ישיבת סולם יעקב בירושלים ורב קהילה בשכונת נחלאות, היה תלמיד של קרליבך בעיקר אחרי מותו. ההיכרות היתה דרך אשתו של הרב אהרון, שגדלה במבוא מודיעים, אך למעשה, כבר בקליפורניה נחשף לדמותו של הרב קרליבך.

"אבא שלי היה רב הקהילה בברקלי, ור' שלמה הכיר אותו", מספר הרב אהרון, "הוא הכיר אותי כילד. אחרי 20 שנה, אחרי שהתארסנו, אשתי לקחה אותי לפגוש אותו. זה היה ערב שבת, והגעתי לבית הכנסת להתפלל מנחה. ראיתי שכולם מחכים לר' שלמה. התחיל כבר להחשיך, ופתאום ר' שלמה הגיע, אחרי שהוא חצה את כל החורשה הסמוכה לבית הכנסת. כששאלו אותו למה הוא התעכב כל כך, התברר שהוא נעצר לשוחח למשך כחמש דקות עם כל אדם שהוא פגש בחורשה. זו הסיבה שהתעכב זמן רב כל כך".

קרליבך היה הרב שחיתן את הרב אהרון ואת אשתו מרים, ובעקבות ההיכרות איתו בחודשים האחרונים לחייו, התקרב הרב אהרון לדרכו של קרליבך ואימץ את תורותיו ואת סגנונו. לימים הוא יעמוד בראש קהילת קול רינה, שהיא אחת מן הקהילות הקרליבכיות הגדולות ביותר בירושלים.

"הלימוד שלו פתח את הלב שלי בצורה שלא חוויתי מעולם", הוא מתאר, "היכולת לגעת במילים פשוטות, שוות לכל נפש, במקומות עמוקים יותר. הוא היה אומר תורות חסידיות שלמדתי כבר, אבל פתאום הבנתי עד כמה לא הבנתי אותן, ואילו הוא נתן להן פירוש מעמיק, נפשי. לצערי, הוא נפטר חצי שנה אחרי שהתחתנו. רק כשהגעתי לקול רינה, היתה לי הזדמנות לממש את מה שלמדתי ממנו. כרב הקהילה, למדתי לדבר אל לבם של אנשים, לדעת שדבקות חשובה לא פחות מאשר דרשה טובה. שם זה בא לידי ביטוי".

לא רק "הרבי המרקד"

כיצד תיזכר דמותו של קרליבך בעולם היהודי? ד"ר חיות מודאג מן היום שבו תלמידיו ומכריו של קרליבך כבר לא יהיו בין החיים, ומדמותו יישאר משהו "מעוות", כלשונו. "אני מקווה שמעמדו כהוגה, דרשן וחכם ייחשף לרבים באמצעות שורה של פרסומים, מאמרים וספרים", אומר חיות, "חשוב לי שדמותו תיזכר בצורה שמשקפת אותו הרבה יותר מאשר "הרבי המרקד". הוא היה בראש ובראשונה גשר מעולם שכבר חדל להתקיים לעולם שעדיין לא קיים, והוא הצביע וכיוון אליו. ללכת בדרכו פירושו להיות אמיץ באהבה. לדעת מתי להיות מסורתי ומתי להיות אנרכיסט קדוש". 

אני שואל את הרבה מימי פייגלסון אם הרב קרליבך, מורהּ הגדול, חסר לה. היא מסתכלת על תמונת דיוקנו שנמצאת בסלון ביתה. "הוא חסר לי כל יום, והוא נמצא איתי כל יום", היא אומרת, "אין יום שאני לא בדין ודברים איתו. כל שיעור שאני מלמדת מתחיל בניגון, בהשראתו. אם ר' שלמה לא היה הרב שלי ולא היה מסמיך אותי, לא הייתי עושה את מה שאני עושה. אני מאמינה שהוא הסמיך אותי כדי לעשות את העבודה שאני עושה. הוא לימד אותי להיות מי שאני בעולם. לא הייתי בחיים אם הוא לא היה. לא הייתי שורדת בעולם הזה בלי התורה שהוא לימד, בלי העיניים שהוא נתן לי לראות את הבורא בעולם, בלי היכולת לשמוע את מה שבאמת נאמר. זה אף פעם לא היה קל או פשוט, אבל זה מה שהוא לימד אותי".