שירת אבי

ר' דוד בוזגלו זצ"ל הוא מגדולי הפייטנים במאה ה-20. הוא זכה בתואר זה הודות לפיוטים שכתב - את חלקם גם הלחין - והודות לתלמידים שהעמיד, לקנוניזציה של מנהג הבקשות, לאיכויות הקוליות שלו ולתפילתו הזכה שעוררה עד לדמעות כל מי שרק נחשף לה.

 
מאיר בוזגלו. ביום רביעי הקרוב יענה על שאלות הקשורות בשירת אביו

הוא נולד ב-1903 בעיירה זאוייה שליד קזבלנקה במרוקו ונפטר ב 1975 בקרית ים. ר' דוד בוזגלו הוא ללא עוררין היורש של חבורת מוגדור, שכללה פייטנים עצומים, כמו ר' דוד אלקיים, ר' דוד כנפו ור' דוד יפלח. הוא למד גם אצל ר' חיים עטר, שהיה נוסע לפרקים ממרקש ועד לקזבלנקה כדי ללמד את התלמיד המחונן שזיהה מן הסתם כתקוות הפיוט.

עם עלייתו ארצה נסע לכל פינות ישראל והחיה את המסורת של מנהג הבקשות, ועם החייאה זו, חיזק ותמך ביוצאי המגרב. ר' דוד בוזגלו, איש התלמוד וההגות, היה מצוי במסורת היהודית לאורכה ולרוחבה. זיכרונו הפנומלי אפשר לו לאגור ספרים, יצירות מוזיקליות ארוכות ותפילות. כשהיה עיוור בגיל 46, עמד לרשותו זיכרון זה. הביטחון מוחלט: בערב יום כיפור פתח את התפילה, שהובילה בעל פה מתחילה ועד סוף, בצווי לא לתקן אותו משום שרוב הסידורים משובשים.

לא רק מרוקאים

ר' דוד שלט בסגנונות שירה שונים ועשה בשיר כבתוך שלו. שיריו, כבן לגלות מרוקו, משקפים, כמו אצל משוררים אחרים, את שבר הגלות ואת התקווה לקיבוץ גלויות. ואולם, הוא זכה גם לעטר את תקומת המדינה וללוות אותה בחייה הצעירים. כך, השיר:

"אַךְ בָּךְ, מוֹלַדְתִּי, / עָמַדְתִּי / – חָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
מִבֵּית כְּלָאִים / וּנְכָאִים, / קֹרָא לִי דְרוֹר בְּנִמְלֵךְ,
מָדוֹר לְשִׁכְנִי / כִרְצוֹנִי / נִתַּן לִי תַחַת צִלֵּךְ;
תּוֹשָׁב תּוֹךְ רִבְצִי, / זוֹ אַרְצִי, / עַל אַף לוֹחֲצִי / עַל פּוֹרְצִי/
וְחוֹמְסִי / אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, וְהַגְרִים סִיר רַחֲצִי
זָר לֹא יְטַמַּא גְבוּלֵךְ; / כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא – כֵּן יֵלֵךְ;
כִּי מָלַךְ עַל כֹּל גּוֹאֲלֵךְ, / מִכַּף גּוֹזְלֵךְ / הוּא יַצִּילֵךְ / וְכִסֵא כָבוֹד יַנְחִילֵךְ'.
 

וכאן זכותו של ר' דוד בוזגלו ביחס לפייטני ישראל לדורותיהם. כך, בעוד העם כמעט מוותר על הפיוט לטובת השירה העברית הצעירה והתוססת, פוצח ר' דוד בפיוטי העלייה וכמו משמש פה לשרשרת השיר הגדולה והעצומה שליוותה את העם בכל תלאותיו ולא זכתה לעלות ארצה.

ביחד עם תלמידיו הוא מרים את קרנה של יהדות מרוקו, ואולם, מאוחר יותר מתרחש תהליך מעניין והוא זוכה להכרה מיוחדת, לא רק בקרב מרוקאים. כך יוצא שמעו בקרב הפייטנות הספרדית הירושלמית: משה חבושה, ר' דוד מנחם ובכלל מהפכת הפיוט בישראל מציבה אותו בשורה הראשונה. כך, שירת המטרוז שלו, המכילה שורה ערבית ושורה עברית "רגאב יא לעלי", "כוכב צדק לדורות זרח אורו", "חיש חיש אלופי" ועוד עשרות רבות של שירים, הופכת לנגד עינינו לנכס צאן ברזל. כל זאת, על ידי עבודת אוהבים ואוהדים מלמטה, כאשר הממסד לא תמיד עוזר ולעתים גם מנוכר. " ר' דוד שלט בסגנונות שירה שונים ועשה בשיר כבתוך שלו. שיריו, כבן לגלות מרוקו, משקפים, כמו אצל משוררים אחרים, את שבר הגלות ואת התקווה לקיבוץ גלויות. ואולם, הוא זכה גם לעטר את תקומת המדינה וללוות אותה בחייה הצעירים "

בקריאה לעומק של אחדים משיריו יש אמירות חברתיות-פוליטיות חזקות. כך, שירו "בינו נא מורדים", שכתב כמילים ללחן "באב אל וואד", מציבים תפיסת שכול אלטרנטיבית לזו של חיים גורי, הנשענת על מסורת ישראל, קוראת לשלום ולא סולחת לאויבים. בעקבות שיר זה התקשר אליי חיים גורי נרגש, מה שזיכה אותי בידידותו. שירו על המימונה "אתם יוצאי מערב", ובו הבחנה בין העם ובין הפוליטיקאים הערבים, סולל דרך לדיאלוג יהודי-ערבי. והנה, עוד אנו מדבריםף ויוסף בן שבת, תלמידו של פרופ' אפרים חזן, מסיים את האיסוף של כלל שירי ר' דוד בוזגלו ומקיים את הקורס האקדמי הראשון על שירת אבי.

ר' דוד בוזגלו חי בקרב תלמידיו מוקירי זכרו אשר מנכיחים אותו בכל ערב בקשות וכמעט בכל אירוע מוזיקלי. כך, תפילת הבקשות מסתיימת באזכרה לכל הפייטנים, ונשמתו של ר' דוד שורה על מנהג זה ונותנת לו את טעמו. ר' מאיר עטיה הגדיל לעשות וקיבץ את שיריו בשירי דודים השלם, והוא העמיד תלמידים הרבה, כך גם ניסים שושן ז"ל ואחרים.

ובכל זאת, התלמיד המובהק שעשה אולי יותר מכל אחד אחר להרחבת מעגלי המתעניינים בפיוט בארץ ובעולם הוא הרב חיים לוק. אי אפשר לתאר את החוב שחייבים לאיש גדול זה חובבי השירה והפיוט. הרב לוק הוא החוליה המקשרת בין אבי ובין ישראל של היום, וביום רביעי אזכה בע"ה לשבת במחיצתו ולשאול אותו את השאלות שמעניין אותי לשמוע את דעתו עליהן ואשר קשורות באבי, ר' דוד בוזגלו זצ"ל.