לך ותקרא ותביא את החבר'ה לכאן

סשה ארגוב. שנא את העבודה בבנק אם נדמה לכם שבתקופה האחרונה אתם שומעים יותר ויותר על סשה ארגוב, לא טעיתם. השנה צוינו 100 שנה להולדתו של המלחין האגדי (רשימה חלקית ביותר: "אליפלט", "שיר השכונה", "דינה ברזילי", "הוא לא ידע את שמה", "אדוני השופט", "אהובתי לבנת צוואר" ועוד ועוד), לכבודו יתקיימו אירועים שונים שחוזרים ליצירותיו הגדולות ומיועדים להנחיל את המורשת המוזיקלית שלו גם לדורות הבאים. ערב שיח מוזיקלי מרכזי בנושא ארגוב יתקיים ב-11 בדצמבר בבית אבי חי, בהשתתפות וביוזמת בנו איתמר וכלתו גבי ארגוב, שתופקד על הניהול המוזיקלי של הערב. לקראת האירוע, כינסנו את שניהם לשיחה משותפת.

"החוויה המוזיקלית שלי מאבא היא שהיה מנגן בעיקר בערבים, מפני שעבד במשך היום", נזכר איתמר בפתח השיחה, "היינו אומרים שכשהוא מלחין, הוא למעשה 'חופר'. הוא לא חיכה למוזה, אלא היה בודק, מנסה, משנה, מביא צלילים אחרים. על נקודה מסוימת הוא היה יכול לעבוד שעה, עד שזה מצא חן בעיניו. רק כשהכול היה גמור, הוא שאל אותי ואת אימא שלי מה דעתנו על השיר. כשזה עבר את הביקורת של המשפחה, הוא כתב את הלחן בפועל. אם אימא היתה אומרת 'יפה' בטון בינוני, זה היה הולך לפח. היא היתה צריכה להתלהב ממש. אבא הרגיש שהוא כביכול צריך לקבל אישור על מה שכתב. הוא האמין בעצמו, אבל אהב לקבל חיזוקים, כמו כל אחד".

גבי, איך היתה ההיכרות המוקדמת שלך עם סשה, עוד לפני הכניסה למשפחה?

גבי ארגוב: "בגיל 18 עליתי לארץ מדרום אפריקה והגעתי ישר לאקדמיה למוזיקה. בשנה השלישית התחלתי ללוות אמנים, וככה הכרתי לראשונה את השירים של סשה. בהמשך התחלתי לעבוד בסצנת חבורות הזמר למיניהן, ושם הכרתי יותר את החומרים שלו. אבל האמת היא שעוד לפני שהכרתי את סשה, אני ואיתמר למדנו ביחד באקדמיה. לא ידעתי מיהו ומי אבא שלו. עם השנים, כשנכנסתי לז'אנר התיאטרון והזמר העברי, הכרתי את סשה הרבה יותר. רק שנים לאחר מכן, אני ואיתמר נישאנו".

איתמר, היה טבעי מבחינתך ומבחינת בני המשפחה שתמשיך לכיוון המוזיקלי?

"זה לא היה ברור מאליו, אבל מצד שני, היה די טבעי. ניסיתי בהתחלה דברים אחרים - טכניון, מתמטיקה באוניברסיטה וכו' – אבל ראיתי שהדבר הכי טבעי לי הוא מוזיקה. למדתי ברימון, למדתי מוזיקה קלאסית, ניגנתי חומרים מכל הסוגים ומכל המינים, וזה היה הדבר שהייתי בו הכי טוב. לכן היה נראה לי לא טבעי לעשות משהו אחר. אבא שלי לא דחף, אבל השתדל. למדתי פסנתר עוד בצעירותי, אבל לא התאמנתי מספיק, לדעת הוריי. מישהו הציע להם לקחת אותי לתזמורת הנוער של תל אביב, ושם ניגנתי בחצוצרה. המשכתי לתזמורת צה"ל, ומשם עברתי לשוק הפרטי. זה זרם, ואהבתי את התחום הזה הכי הרבה".

לא רבים יודעים, אבל אביך עבד בבנק. הוא לא היה מוזיקאי במשרה מלאה.

"כן, לאט לאט יודעים יותר. הוא שנא כל יום, אבל כן, הוא עבד בבנק. כשהוא עלה לארץ, אביו היה רופא שיניים ואימו פסנתרנית, אבל כאן הם לא המשיכו את זה - לאבא לא היה ציוד, ולאימא לא היה מוניטין כמו ברוסיה. היה צריך לפרנס את המשפחה, אז אבא שלי הלך לעבוד. הוא עבד בבנק 21 שנה. זה היה נורא. הוא ממש סבל שם. התפקיד היה קופאי. הוא ספר כסף מאוד מהר, עוד לפני עידן המכונות לספירת כסף. באיזשהו שלב, פיטרו אותו מהבנק, והוא נשם לרווחה והלך לעבוד בחנות ספרים ברוסית. הוא מעולם לא הסתמך על המוזיקה כמקור פרנסה".

החומרים הגנוזים

גבי ארגוב, כלתו של המלחין  100 שנה להולדתו של המלחין האגדי זו הזדמנות טובה לאיתמר ולגבי להפיץ עוד ועוד את מורשתו. גבי מספרת שהם יוצרים לא מעט אירועים סביב מורשת סשה ומסבירה שזו דרכם להשאיר את החומרים בחיים. "החומרים שלו הם המובחר שבמובחר, ולא להשתמש בהם זה כמו להגיד 'אני לא רוצה לקרוא את התנ"ך - ספר הספרים'", מוסיף איתמר. "אם יש לך אוצר כזה, אז לא להשתמש בו זה פספוס ענק".

גבי: "אנחנו מנסים לשמר ולהפיץ את החומרים שלו, לכמה שיותר אנשים. אם פעם היינו נורא קנאים לזה שהמוזיקה שלו תושמע בדיוק כמו שהוא רצה וכתב - היום אנחנו מבינים שאם לא ניתן לאמנים לחדש את המוזיקה שלו דרך הפילטרים שלהם - הם לא יעשו זאת בכלל. נוסף על הפנייה לקהל עצמו, כיום אנחנו מעבירים סדנאות למורים למוזיקה, ובהן אנו מלמדים מי היה סשה ארגוב ומה היה האני מאמין שלו בנושא הלחנה. זה מרתק. אנחנו אמנם מקבלים את המוצר המוגמר שלו, אבל כששומעים אותו מדבר קצת על אופן ההלחנה שלו, מבינים שיש מאחורי זה פילוסופיה שלמה. זה לא מישהו שיש לו מוזה, והוא פשוט יושב וכותב. היה לו 'אני מאמין' לגבי מילים, מוזיקה וההתאמה ביניהם. זה נורא מרתק בעינינו, ולכן אנחנו רוצים לחלוק זאת גם עם אנשים אחרים".

הזכרת את חידוש היצירות. אתם עצמכם מבצעים אותן אחד-לאחד, או שיש מקום לאינטרפרטציה?

גבי: "אנחנו מאוד שמרנים, כי במיוחד אחרי שאתה שומע איך סשה מתייחס לכתיבה שלו, ברור לך שהוא ממש הזיע כדי להגיע לאן שהוא רצה. כשאנשים היו מנסים דברים אחרים ומשמיעים לו, הוא אמר 'למה שיניתם, אתם חושבים שלא ניסיתי את זה?'. מאוד מחזק אותנו לשמר את מה שהוא כתב. אבל מובן שלא כל המבצעים משמרים בקפידה ומסוגלים לכך, ולכן, בניגוד לעבר, אנחנו מעדיפים שאנשים ישתמשו בחומרים בכל זאת, גם אם השימוש מלווה בשינוי או באינטרפרטציה".

יש לסשה חומרים גנוזים שעדיין לא טופלו?

"יש חומרים שהוא השאיר כעיזבון וכתב ממש בסוף חייו. שלא כהרגלו, הוא כתב אותם ללא מילים, למרות שבעבר 95 אחוז מהלחנים שלו נכתבו על טקסטים קיימים. מדובר ב-23 מנגינות שהוא הלחין לקראת סוף חייו. היו ניסיונות להתאים להן מילים, אבל עד כה, זה לא ממש פרץ דרך. לא נשמיע בערב המיוחד מאותם לחנים".

אז מה יהיה בסוף עם הלחנים הגנוזים? לא תוציאו אותם?

"מדי פעם יש ניסיונות, ואני מאמינה שבסוף מישהו יגיע לדרך הנכונה. המנגינות האלה שונות מסשה ארגוב הקלאסי".

איתמר: "הלחנים פחות קומוניקטיביים ויותר קשים לשירה. הם לא פשוטים; צריכים להקשיב להם לא מעט על מנת להתרגל אליהם. היתה לו גם בעיה טכנית של כתיבה ונגינה, כי הוא לא היה במיטבו. לכן יש דברים שאנחנו לא בטוחים שלכך הוא התכוון, ולכן אנחנו בדילמות, כי אין את מי לשאול. אבל פרט לזה, יש כל כך הרבה שירים שהוא כתב ובוצעו באופן חד פעמי באירועים או בהצגות ועד היום לא יצאו לאור באופן רשמי ומסודר. כל החומר אמנם נמצא בספרייה הלאומית, אבל לאט לאט אנחנו מעלים על מחשב את החומרים, במטרה להוציא אסופה של אותם שירים נדירים".

 
"שיר השכונה", מילים: חיים חפר

ועד שאיתמר וגבי יתפנו לעשות סדר בחומרים הנשכחים, בימים אלה הם מתכוננים במרץ לערב המיוחד שיתקיים בבית אבי חי. במהלך הערב הם ישמיעו הקלטות של סשה ושותפו לכתיבה בכ-100 שירים, חיים חפר; יתקיים שיח בין איתמר לדן אלמגור על אודות יצירתו של סשה; ומובן שגם יבוצעו שירים שכתב. אבל אחד הדברים המרגשים יותר המתוכננים, לפחות מבחינתם, הוא השתתפותה של בתם נועה בהרכב שילווה את הערב. "אותנו זה מאוד מרגש שהמוזיקה עוברת לדור נוסף", אומרת גבי. "הרביעייה שבה חברה נועה עובדת ביחד כבר שנתיים, וכל אחד מהם שר גם סולו. לכן, זו לא רק סגירת מעגל, אלא גם פתיחת מעגל חדש".

מנגינה מאירה מצלצלת - ערב לציון מאה שנה להולדתו של סשה ארגוב בבית אבי חי