חדר הטיפול היהודי

באמצע המאה הקודמת נשאל הרב משה פיינשטיין, אחד מגדולי פוסקי ההלכה האורתודוקסים במאה ה-20 שהתגורר בארצות הברית, אם מותר ללכת לטיפול פסיכולוגי. הרב פיינשטיין, שפעל במציאות שבה לעולם הטיפולי עוד לא היתה אחיזה בקהילה האורתודוקסית, דחה בחריפות את האפשרות הזאת וקבע כי הטיפול הנפשי עלול להסית ולהדיח את המטופל, להוציאו לתרבות רעה.

 
מתוך "בטיפול" האמריקאית. "המטרה היא לפנות מקום לפרשנויות נוספות"  

עשרות שנים חלפו מאז נכתבה תשובה זו, והעולם היהודי על כל גווניו – גם קהילות חרדיות אדוקות – מבין כיום את הצורך העמוק בפסיכולוגיה ובעזרה נפשית מקצועית. אך המפגש בין היהדות ובין הפסיכולוגיה המערבית היה ועודנו טעון. מה הם מאפייניו? האם ניתן לשאוב מתוך עולם המחשבה היהודי תובנות פסיכולוגיות ופרקטיקות טיפוליות? האם קיים מודל יהודי אחר להתבוננות על נפש האדם? ואם כן, האם הוא שונה מתמונת העולם שניסח, למשל, אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד? חוקרים ומטפלים יהודים עוסקים בשאלות הללו יותר ויותר ומנסים לחלץ מבנים טיפוליים מתוך התלמוד, החסידות והקבלה. בהכללה, הם מבקשים לבחון אם קיים טיפול נפשי יהודי.

סוד הצמצום

חוקרים שונים פיתחו בשנים האחרונות מגוון גישות ביחס לפסיכולוגיה יהודית: אפשר למנות עמם את אליהו רוזנהיים, שהצביע על גישתם של חז"ל לעולם הנפש; ד"ר יאיר כספי על ספריו והרצאותיו; וכן, רבנים ציונים דתיים, כמו הרב שלמה אבינר והרב יצחק גינזבורג, וכן פסיכולוגים דוגמת ד"ר מיכאל אבולעפיה ואנשי מכון שילה, העוסק בפסיכולוגיה בציבור הדתי-לאומי. אחד המודלים הראשונים והמפותחים ביותר למפגש בין פסיכולוגיה ויהדות הוא זה של פרופ' מרדכי רוטנברג, חתן פרס ישראל, שהציג משנה סדורה ומקורית של פסיכולוגיה יהודית שיש לה גם השלכות טיפוליות.

בספריו השונים, דוגמת "קיום בסוד הצמצום", "שבעים פנים לחיים" ו"היצר", הצביע רוטנברג על תפיסת נפש שמצא במקורות היהודיים – בעיקר בקבלה ובחסידות – השונה מזו המסורתית. לימים יישם אותה בחדר הטיפול, ובעקבותיו, גם תלמידים נוספים. אחד מהם הוא ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ובמכללת הרצוג, שספרו "שבירה ותיקון" מרחיב את שיטתו של רוטנברג ומציג דוגמאות ליישומה בטיפול.

ד"ר ברוך כהנא. ממשיכו של פרופ' רוטנברג "רוב המונחים החסידיים הם בעצם מונחים שלקוחים מעולם הקבלה, והחסידות נתנה להם פרשנות פסיכולוגית", מסביר כהנא, "האדמו"רים החסידיים חיפשו את המשמעות הפסיכולוגית בתוך המונחים הקבליים". מושג שרוטנברג מרבה לעסוק בו הוא הצמצום. קבלת האר"י מדברת על תהליך בריאת העולם, שבו צמצם האל את עצמו והותיר חלל פנוי, שבו התהוו העולם והאדם. את המושג הזה מיישם רוטנברג בפסיכולוגיה: כשם שהאל צמצם את מקומו, כך גם האדם מצמצם את עצמו ומפנה מקום לזולת, ולעתים גם מצמצם צדדים שונים באישיותו ומאפשר לצדדים אחרים להתגלות.

"אדם מגיע לטיפול עם סיפור חיים מסוים וגוזר ממנו מסקנות קשות, אפילו הרסניות", אומר כהנא, "הגישות הפסיכולוגיות המערביות ידברו על מציאת פרשנות חדשה שתחליף את סיפור החיים שלו בסיפור חיים אחר. הפסיכולוגיה היהודית לא מדברת על החלפה של סיפור, אלא על העמקה בסיפור החיים הנוכחי ועל מציאת נקודות של אמת. אנחנו רואים את המטפל כסוג של תבנית, שתפקידו לצמצם את הפרשנות הקיימת לאותו סיפור חיים ולפנות מקום לפרשנויות נוספות, שמביאות בעקבותיהן מסקנות שונות לגמרי".

ניצוצות של הבנה

מושג חסידי נוסף שרוטנברג משתמש בו הוא ה"ניצוצות". תפיסה זו, שמושרשת היטב בעולמן של החסידות והקבלה, רואה ניצוצות חיוביים בכל כוחותיו הנפשיים של האדם, גם אם הכוחות הללו מתבטאים באופן שלילי או פסול. "אין כוחות נפשיים שאינם טובים בשורש שלהם", אומר כהנא, "כוח נפשי, גם אם הוא יוצר מצוקה, ביסודו הוא טוב. כרגע הוא מופיע בצורה הרסנית, אך ההנחה היא תמיד שבשורש שלו יש משהו טוב שמנסה להתגלות. הפסיכולוגיה היהודית מבקשת לאתר את הטוב הזה".

גם המונח תשובה, המרכזי כל כך במסורת היהודית, משתלב במארג הרעיונות של רוטנברג - לא תשובה במובנה הדתי, אלא במובן של שיבה, חזרה. בראיון ל"הארץ" הנגיד רוטנברג את התפיסה הזו עם תפיסתו של פרויד ואמר כי "פרויד לא עסק בריפוי אלא בפסיכואנליזה. הוא לקח את הפציינטים שלו מההווה הדפוק אל העבר כדי למצוא שם את האשמה האדיפלית[...] לפי פרויד אי אפשר לשנות את העבר, אלא להרוג אותו כדי לבנות עליו הווה חדש. יש כאלה שזה עוזר להם, ואני לא שולל את זה, אלא מציב אלטרנטיבה; אני אומר שאפשר לשנות את העבר, על ידי קריאה מחודשת, כך שתוכל לחיות איתו". " "הגישות הפסיכולוגיות המערביות ידברו על מציאת פרשנות חדשה שתחליף את סיפור החיים שלו בסיפור חיים אחר. הפסיכולוגיה היהודית לא מדברת על החלפה של סיפור, אלא על העמקה בסיפור החיים הנוכחי ועל מציאת נקודות של אמת "

האם תפיסתו של רוטנברג איתנה וסדורה מספיק כדי לשמש חלופה משמעותית בחדר הטיפול? ד"ר ברוך כהנא סבור שהתשובה לכך היא חיובית. "טיפול בנוי הרבה פעמים על אינטואיציה, על דברים שיוצאים מתוך הלב", הוא אומר, "רק בחלקו הוא בנוי על תיאוריות ושיטות. במקרים רבים קשה להבחין מיד בין פסיכולוג שמטפל על פי הפסיכולוגיה היהודית ובין פסיכולוג שדוגל בשיטה אחרת, אך יש רגעים שבהם המטפל מחפש במאגר הרעיונות משהו שיכול להדריך אותו בצורה מסוימת, וברגעים האלה, החשיבה החסידית מציעה כלים מאוד יעילים ושימושיים, שיכולים להניע את הטיפול קדימה ולשנות את אופיו. בסופו של דבר, הדברים כן מגיעים אל הפרקטיקה".

כל הפרטים על האירוע, במסגרת הסדרה "חמשת ערוצי הדעת"