לימודי ערב

אחד הרגעים המעוררים שחוויתי בפסטיבל "לימוד אנגליה" השנה היה כשפגשתי שני נציגים של "לימוד בולגריה", כלומר, הכינוס הדומה שהתקיים בבולגריה. "לימוד" בבולגריה מארח פחות אנשים מ"לימוד אנגליה" (המרכזי) – הכינוס שבו אני נמצא כרגע - המשמש בית למשך שבוע ללא פחות מ-2,600 איש. בבולגריה מגיעים ל"לימוד" כ-700 איש, רובם ככולם יהודים בולגרים. אלא שאם ניזכר בגודל האוכלוסייה היהודית בבולגריה, כ-6,000 איש, נבין מיד מה גודל המאורע ומה חשיבותו של "לימוד" ליהדות בולגריה. אפשר להסיק בקלות שזה האירוע המרכזי של הקהילה היהודית שם, אירוע שמעצב במידה רבה את חייה ואת סדר היום שלה.

 
הרצאתו של תומר פרסיקו (עומד) על מגמות נאו חסידיות בקהילות ברסלב (צילום: איתי פלשר)  

"לימוד בולגריה" הוא דוגמת קצה, אבל לא יחידה, להשפעה העצומה שיש לפרויקט הזה על היהדות שמחוץ לארץ ישראל. ישנם כיום 80 אירועי "לימוד" בשנה, ב-38 מדינות, בשש יבשות שונות. מניו זילנד דרך הודו ועד דרום אפריקה, המודל שפיתחה הקהילה היהודית בבריטניה לפני 33 שנה הוא כנראה פריט הייצוא המצליח והמוצלח ביותר שלה.

הדוד אפרים

אז מה המודל? בגדול, נפגשים ולומדים יחד. ההרצאות יכולות להיות על כל נושא שבעולם: מקרא, בישול, פוליטיקה, ספורט. הן כמובן נוגעות לזוויות היהודיות של כל אלה, אבל הקהל, אף שהוא בעיקרו יהודי, כולל גם לא יהודים שבאים להתעניין. בהרצאה שלי, על מגמות נאו-חסידיות בקהילות ברסלב, נכח כומר אנגליקני. הזרם הגדול ביותר בקרב הקהל הוא האורתודוקסיה המודרנית, שחלקו כמעט 40 אחוז מהמשתתפים. השאר שייכים לזרמים לא אורתודוקסיים או לשום זרם שהוא.

אחד העקרונות המרכזיים ש"לימוד" דבק בהם הוא פלורליזם מוחלט. לכל אחד יכול להיות קול במפגש: לכל אדם, לכל זרם, לכל רעיון. בהמשך לכך, "לימוד" מנסה לעצב את המרחב המשותף שלו בצורה א-היררכית עד כמה שאפשר. תגי השם המחולקים אינם נושאים כל תואר, והשם הפרטי בהם מובלט פי כמה מהמשפחתי. אתה פוגש, על כן, את מייקל, את טליה ואת אפרים, ולא את פרופ' מייקל פישבין, את עו"ד טליה ששון ואת הרב הראשי של אנגליה אפרים מיבריס. אין במקום גם חדר אח"מים שאליו יכולים רמי הדרג להיעלם אחרי הרצאותיהם. כולם בקמפוס אוניברסיטאי אחד, באותם חדרי אוכל ובתי קפה. המטרה היא מפגש, היכרות והפרייה הדדית.

אפרופו הרב הראשי של בריטניה (בעצם הרב הראשי של ה-United Synagogue, גוף יהודי אורתודוקסי שהוקם על ידי הפרלמנט הבריטי ב-1870, שנחשב לגוף שמייצג את היהודים בממלכה), השנה הוא השתתף לראשונה ב"לימוד", אחרי שהרב הראשי הקודם, לורד ג'ונתן זקס, נמנע מכך בעקביות. זקס דווקא ליברלי למדי בהשקפותיו, אבל בשל הסכם ישן שהיה לו עם היהודים החרדים בבריטניה, הוא הדיר את רגליו מהכינוס וספג על כך ביקורת רבה מהקצוות הפלורליסטיים יותר של יהדות בריטניה. " אחד העקרונות המרכזיים שלימוד דבק בהם הוא פלורליזם מוחלט. לכל אחד יכול להיות קול במפגש: לכל אדם, לכל זרם, לכל רעיון. בהמשך לכך, תגי השם המחולקים אינם נושאים כל תואר, והשם הפרטי בהם מובלט פי כמה מהמשפחתי "

כל כך הרבה ביקורת מתחו עליו, עד שלאפרים מיבריס, הרב הראשי הנוכחי, למעשה לא נותרה כל ברירה. הגוף הבוחר את הרב הראשי בבריטניה, המורכב מרבנים וחברי קהילה (ולא רק רבנים שמעולם לא נבחרו בעצמם על ידי הציבור, כמו הגוף המקביל במדינת ישראל), התנה בפירוש את בחירתו של כל רב ראשי חדש בהסכמתו להגיע ל"לימוד". אפשר להבין מכך לא רק איך יהדות בריטניה מנהלת את רבניה (ולא להפך), אלא עד כמה האירוע הזה נהיה משמעותי.

ומשמעותו של האירוע חורגת מעבר לגיוון ולחוסר ההיררכיה שבו. "לימוד" הוא הפן העולמי של התעוררות העניין בתרבות ובדת היהודית. מחקר שנערך ב-2011 הראה שלאלפי משתתפים בו שימש "לימוד" השראה להתעמק ולטפח את הזהות היהודית שלהם. ברשימה הבאה אנסה לסכם את האירוע ולעמוד מעט על הצורות שבהן התופעה הזאת מתפתחת.