היום שאחרי מרן

מותו של הרב עובדיה יוסף באוקטובר זיעזע את אמות הספים של אחת המפלגות המרתקות והחשובות בפוליטיקה הישראלית - ש"ס. זה כמה שנים שמתחת לפני השטח נערכים בתנועה ל"יום שאחרי מרן" – היום שבו יחדל המנהיג הרוחני החשוב ביותר של היהדות הספרדית בדורות האחרונים לעמוד בראש המפלגה; העידן שבו תיעלם דמותו הכריזמטית ורבת ההשפעה, שהיה בכוחה לאחד את המחנות השונים ולהרגיע – גם אם למראית עין בלבד – את הפוליטיקאים המסוכסכים.

 
כרזה, בימים לאחר מותו של הרב עובדיה יוסף. "לרב היו פנים ישראליות" (פלאש 90)

כיצד אפוא נראה "היום שאחרי מרן"? האם ש"ס מצליחה לשמור על האלקטורט שלה? האם תזנח את השאיפה לבנות גשר אל לב הישראליות ותפנה להקצנה ולהסתגרות? האם התפוררות ההנהגה תוליד תופעות של הנהגה חרדית-מזרחית אלטרנטיבית? כנס שהתקיים בשבוע שעבר במכון ירושלים לחקר ישראל ביקש לענות על השאלות הללו ולהציע כיוונים חדשים שאליהם הולכת המפלגה הוותיקה שימלאו לה 30 שנה להקמתה השנה.

צרימה באוויר

ראשון הדוברים היה יאיר אטינגר, פרשן "הארץ" לענייני חרדים, שהציג את תמונת המצב הפוליטית בש"ס לאחר מותו של הרב עובדיה. אטינגר פתח בשאלה מהו, למעשה, האלקטורט של ש"ס: ממה הוא מורכב? מי הם מצביעי ש"ס?

התשובות לשאלות הללו חלוקות, אך כולם מסכימים שש"ס איבדה את הנכס החשוב ביותר שלה. "יש מתח גובר בש"ס בין המחויבות לקולקטיב הישראלי ובין החרדיות", אמר אטינגר, "הרב עובדיה עצמו גילם את המתח הזה: הוא דיבר אל החרדיות וגם אל המסורתיות; אל הימין ואל השמאל, הוא דיבר גבוה והוא דיבר עממי. הוא ידע לדבר אל הציבור הישראלי בלי צורך במתווכים. ש"ס בלי הרב עובדיה מאבדת את הנכס המשמעותי ביותר שלה, שמחבר אותה עם ישראל השנייה, עם עיירות הפיתוח, עם המזרחים, עם אלו שלא בהכרח שומרים מצוות".

אירוע מכונן שבעקבותיו הבשילו אצל אטינגר התובנות הללו היה בעצרת השבעה לפטירתו של הרב עובדיה. מול 100 אלף איש, שמילאו את הרחובות הצפופים של בר אילן, נאם הרב דוד יוסף, בנו של הרב, שכמה רגעים קודם לכן מונה להיות חבר מועצת חכמי התורה. בנאומו, סיפר יוסף על ההון הרוחני של משפחתו – על ההקפדה של הרב עובדיה לשלוח את כל בניו לישיבות ליטאיות; מכאן הסיק הבן שמה שחשוב לרב עובדיה הוא עולם התורה ומחה נגד גזירות הגיוס.

אטינגר מספר שהרגיש צרימה מסוימת באוויר - את הפער בין השיח התורני-חרדי של הבן ובין הקהל הרחב, שהיו חשובים לו דברים אחרים לגמרי. "לרב עובדיה היו פנים ישראליות", הוא אומר, "אבל הדנ"א האמיתי של המפלגה כיום הוא של בני דור שני ושלישי של חרדיות. מועצת חכמי התורה אינה דוברת את השפה שהרב עובדיה דיבר, וההסתלקות שלו יכולה להפוך את ש"ס למפלגה שפונה יותר ויותר לחרדיות, מין גרסה מזרחית של 'יהדות התורה'".

אריה ישאג? 

אתגר ההנהגה מוטל כיום על כתפיו של אריה דרעי, המנהיג המודח ששב לקחת את מושכות המפלגה לפני כשנה. עוד קודם לכן שקל דרעי להקים מפלגה עצמאית, ישראלית-מסורתית, אך אז קרא לו הרב יוסף לחזור לשלטון. "היום דרעי יכול לעשות הכל, הוא השלים את ההשתלטות על המפלגה", אומר אטינגר, "אבל הוא כבול בידיה של ההנהגה הרבנית של המפלגה, שהיא כמובן חרדית. השאלה הגדולה ביותר לגביו היא – אם אכן השאיפות שלו הן לעשות מפלגה חברתית כלל ישראלית, איך הוא מתמודד עם הכוורת הרבנית הזו, שהדנ"א שלה שונה לחלוטין?

 
דרעי ואלי ישי. מי יוביל? (צילום: פלאש 90)
"בבחירות האחרונות נפתלי בנט סימן את עיירות הפיתוח, והוא אכן קיבל הרבה קולות מאנשים שבעבר הצביעו ליכוד וש"ס; גם משה כחלון אולי יקים מפלגה חברתית כמו זו שדרעי ניסה להקים. במצב הזה כדאי לשים לב דווקא לאלי ישי, שמזהה את המתח שדרעי נתון בו ופונה בזמן האחרון אל הישראליות, ואילו דרעי נתון בעמדה של אופוזיציה חרדית מול החוקים של 'יש עתיד'".

את המתח בין הישראליות והמתינות של הרב עובדיה לעומת עולמם הרוחני של ממשיכיו הדגישה גם ד"ר ענת פלדמן, שחקרה וחוקרת את תנועת ש"ס ואת דמותו של הרב עובדיה יוסף. גם היא מצביעה על יסודות של הכלה ופתיחות בדמותו של המנהיג הרוחני של המפלגה, יסודות שעשויים להיעלם ולהישחק בעידן שאחרי מותו. הרב עובדיה היה ידוע ביחס מכבד ומוקיר נשים והיה נוהג לומר שהוא נעשה גדול בזכות שתי נשים – אמו, שהאמינה ביכולות שלו, ואשתו מרגלית. נוסף על כך, התיר הרב עובדיה לבתו, עדינה בר-שלום, לפתוח מכללה לנשים חרדיות, שבה הן לומדות לתואר ראשון.

פלדמן סיפרה על אירוע שנכחה בו – חגיגות העשור למכללה החרדית של עדינה בר-שלום; אביה, הרב עובדיה, היה אורח הכבוד בכנס בבנייני האומה. כשעלתה פרופ' זמירה מברך לשאת דברים, כל הקהל ראה כיצד הרב עובדיה, שישב על הבמה, סובב את כיסאו והישיר את פניו אל פרופ' מברך, כדי לשמוע אותה טוב יותר ולהסב לה כבוד ותשומת לב.

"אנשים שדיברו איתי אחרי הכנס אמרו שהם מעולם לא ראו רב אשכנזי, אפילו לא ציוני-דתי, שהיה עושה דבר כזה", אומרת פלדמן. היא גם מצטטת פסיקות של הרב עובדיה ביחס לדיני גירושין, לצניעות בלבוש ולטבילה במקווה שעולות מהן קולות של מתינות וסובלנות. "זה היה חלק מרכזי מהפסיקה שלו", אומרת פלדמן, "יש מקום לחשוש שהאומץ ההלכתי הזה והתעוזה הרבנית לא יעברו לדור הבא של ש"ס, והיא תשנה את פניה בהיעדרו של מנהיג כריזמטי ואמיץ".

גם הסוציולוג ד"ר יעקב לופו, מחבר הספר "ש"ס דליטא", מודאג מהמשך דרכה של ש"ס בעידן שאחרי הרב עובדיה. לופו התמקד בהשפעה הליטאית על דמותה של היהדות המזרחית בכלל ותנועת ש"ס בפרט ועל כך שכמעט מאז הקמתה אימצה המפלגה דימוי ליטאי, שרחוק מן הדמות המסורתית-המזרחית האותנטית. " יאיר אטינגר: בבחירות האחרונות נפתלי בנט סימן את עיירות הפיתוח, והוא אכן קיבל הרבה קולות מאנשים שבעבר הצביעו ליכוד וש"ס; גם משה כחלון אולי יקים מפלגה חברתית כמו זו שדרעי ניסה להקים. במצב הזה כדאי לשים לב דווקא לאלי ישי, שמזהה את המתח שדרעי נתון בו ופונה בזמן האחרון אל הישראליות "

"מערכת היחסים של הספרדים החרדים עם העולם הליטאי היתה ונשארה סבוכה", אומר לופו, "מצד אחד, הספרדים התנערו מפטרונותו הפוליטית של הרב אליעזר מנחם שך, המנהיג הליטאי, והלכו אחרי עובדיה, ומצד שני, הם לא נפרדו מעולם הישיבות הליטאי ונשארו תלויים בו. הסיבה לכך היא מורכבת, אך המרכיב המרכזי, בעיניי, הוא הדרך המוטעית שבה בחרו הספרדים לנהל את מלחמת העצמאות שלהם מהאשכנזים. דווקא כשעמדו לה נסיבות היסטוריות של אדם גדול בתורה כמו הרב עובדיה וכוח פוליטי עצום, היהדות המזרחית ניהלה את המאבקים שלה במגרש הליטאי, שכולו קודש, בצורה שאינה מאפיינת את אורח החיים הספרדי האותנטי.

"ההתעקשות לפעול במגרש הליטאי היא זו שמנעה מהספרדים את העצמאות. כך אני רואה גם את המצב בעתיד: כל עוד יתבצרו בני תורה במסלול של קודש בלבד, ללא כלים להשתלב בשוק העבודה, יגבר העוני. הניסיונות להקנות השכלה גבוהה הם בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ועל פי עבודות מחקר של דמוגרפים וכלכלנים, התמונה קודרת מאוד, והעתיד לא נראה מבטיח".

איך אתם חושבים שש"ס עתידה להיראות? בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק שלנו