מחוץ למסגרת

"מכנים אותי 'אבי הרומן הגרפי המודרני'. אם כך, אני דורש בדיקת אבהות". את ההצהרה הזאת השמיע לפני כארבע שנים ארט ספיגלמן, האמן זוכה הפוליצר ומי שהביא לעולם את "מאוס", רומן גרפי שבו תיאר את זיכרונותיו של אביו ניצול השואה. ספיגלמן עצמו היה מעדיף לשייך את יצירתו פורצת הדרך לסוגה מוכרת הרבה יותר: קומיקס. "התואר 'רומן גרפי' נשמע אולי מכובד יותר", אמר פעם, "אבל אני מעדיף לקרוא ליצירה שלי 'קומיקס', כדי לתת את הקרדיט למדיום. המילה 'קומיקס' אולי טיפשית, אבל לשם אני שייך".

 
מתוך "מאוס" של ספיגלמן. קורות השואה ברומן הגרפי

"נדמה לי שמה שהרגיז את ספיגלמן הוא שההגדרה 'רומן גרפי' ממדרת את הקומיקס הקלאסי והופכת אותו באופן אוטומטי ליצירה נחותה", אומרת רחלה זנדבנק, עורכת ספרי הילדים והנוער בהוצאת כתר. "ברגע שהגדרת יצירה מסוימת כרומן גרפי, אתה בעצם אומר: 'עכשיו הגיעו היצירות האיכותיות, קבלו אותן'. ספיגלמן רוצה לראות את עצמו כמי שצמח מתוך התנועה העממית של הקומיקס".

ההתעקשות של ספיגלמן איננה מקרית: הקו המפריד בין יצירת קומיקס לרומן גרפי דק מאוד, לעתים בלתי נראה. אחדים, כמו ספיגלמן עצמו, יאמרו שהרומן הגרפי הוא תוצר ישיר של מסורת קומיקס ארוכת שנים; אחרים יעדיפו לראות בו ז'אנר עצמאי. "הז'אנר של רומנים גרפיים הוא צעיר יחסית, ולכן ההגדרה קצת רופפת", מסביר האמן גלעד סליקטר, "אפשר לומר שרומן גרפי הוא 'קומיקס למבוגרים', אבל האמת היא שגם הקומיקס פנה מאז ומעולם לקהל מבוגר. הייתי אומר שהחידוש של הרומן הגרפי הוא באורך היריעה ובנושאים שהוא מתמקד בהם, ומוקד העלילה הוא לרוב אוטוביוגרפי".

"ההבדל הגדול בין קומיקס לרומן גרפי הוא האורך", מסכימה זנדבנק, "אם קומיקס מסתכם בדרך כלל בכמה סטריפים או בכמה עמודים, הרי שהרומן הגרפי הוא ספר של ממש. הוא דורש אורך נשימה".

האם לדעתך ראוי להפריד בין הרומן הגרפי והקומיקס, או שצריך להתייחס אליהם כאל ז'אנר אחר?

"יש משהו באבחנה בין שתי הסוגות, כי בעיניי, הרומן הגרפי דורש תשומת לב אחרת מצדו של הקורא. הוא נדרש לקריאה שהיא יותר מפענחת, יותר יורדת לעומקים, ובאופן טבעי, סוחפת אותו לניתוח של 'מה בעצם קורה כאן' - כמו שקורה במהלך קריאה של רומן טוב. סטריפים של קומיקס למבוגרים יכולים להיות מצחיקים ומופרעים, בועטים ומפעילים את הרגש, אבל הם לא דורשים אותו סוג של קשב".

לצייר תוך כדי תנועה

אם ההיסטוריה של הקומיקס המודרני מתחילה הרחק במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הרי שהרומן הגרפי הוא, כאמור, סוגה צעירה בהרבה. המונח נתבע לראשונה במחצית שנות ה-60, ובשנת 1978 יצא לאור הרומן הגרפי הראשון, שזכה לפופולריות של ממש וכן להערכה אמנותית רבה - "חוזה עם אלוהים".

בספר מגולל אמן הקומיקס היהודי וויל אייזנר את סיפורה של שכונת עוני בברוקלין בשנות השפל הכלכלי הגדול של ארצות הברית. בשונה מהמקובל בעולם הקומיקס, ב"חוזה עם אלוהים" אין גיבורי על: הדמויות שלו אנושיות מאוד, מתמודדות עם קושי ועם חולשה. גם הסגנון האמנותי בספר חורג מהמסגרת המקובלת של הקומיקס, במובן המילולי ביותר של המילה: אייזנר עושה בדף כרצונו, מתעלם לא פעם מהחלוקה המסורתית למשבצות ומקדיש לכל סיפור מספר שונה של עמודים - בהתאם לתוכן. נדמה שאצל אייזנר התוכן והצורה מובילים זה את זה, מכתיבים זה לזה את הקצב ואת רוחב היריעה.

על הקשר ההדוק בין צורה לתוכן בתהליך היצירה מספר גם סליקטר. "קשה לי לומר מה מוביל את מה – התוכן או הצורה – אבל מה שחשוב הוא שבשלב מסוים של היצירה לא שמים לב לחיבור. יש רגעים שבהם הטקסט נעלם וחוזר רק אחרי 20 עמודים. הטקסט והתמונה משתלבים זה בזה, ולשניהם יש תפקיד אחד: לספר את הסיפור".

מהי נקודת הפתיחה של תהליך היצירה? אתה מתחיל מדימוי חזותי או מסיפור?

"את הספר השני שלי ("משק 54", ספרם המשותף של גלית וגלעד סליקטר שיצא לאור ב-2009 ובו שלושה סיפורי התבגרות המתרחשים במושב בשפלה; שק"ע), יצרתי עם אחותי גלית. היא העבירה אליי טקסט מוכן שלה, וערכתי אותו לקומיקס. אף על פי שהסיפור הגיע אליי כיצירה מוגמרת, הפרשנות הוויזואלית שלי שינתה אותו קצת. למשל, היה שם קטע שבו גלית מספרת על כלב שנדרס במושב. המשפט הבודד שלה הפך אצלי למשהו כמו שמונה עמודים שמתארים את הסצנה הזאת. אני צריך לבחור כל הזמן - מה נכון לספר דרך הטקסט, ומה לספר דרך התמונה".

 
מתוך "משק 54" ספרם המשותף של גלעד וגלית סלקטר

בימים אלו הוא עובד על ספר חדש, הפעם לבדו. "התחלתי מכתיבה של תסריט מאוד מפורט; ממש כתבתי את כל ההתרחשות ודמיינתי את הסצנות בראש. ואז, כשניגשתי לתהליך של יצירת הלייאאוט (סדר העמודים), הבנתי שצריך לעבוד אחרת. חשבתי שהטקסט יישאר כמו שהוא, אבל ברגע שהתחלתי לתרגם אותו לנרטיב ויזואלי, באופן טבעי, הוא התחיל להשתנות. פתאום היו דברים שהרגשתי שנכון יותר לא לומר במילים, אלא רק להראות בתמונה. הטקסט הלך והשתנה. למעשה, הוא עדיין משתנה. זה תהליך שמתרחש תוך כדי תנועה".

במה יעוסק הספר החדש?

"הספר הוא אוטוביוגרפי ועוסק בחיים שלי כיוצר כאן בארץ, מקום שהוא בלתי אפשרי מהרבה בחינות". במהלך יצירת הספר התרחש מבצע "עמוד ענן" וסליקטר נקרא למילואים - אפיזודה שתפסה מקום משמעותי בעלילת הספר. "החיים מתערבבים ביצירה. זה אמנם לא סיפור על מלחמה, אבל מכיוון שהוא עוסק בחיים כאן בארץ, המלחמה תמיד ברקע".

דור ה-V

כמו "משק 54", ספרו הקודם של סליקטר, גם ספרו החדש עתיד לצאת לאור בצרפת לפני שייצא בארץ. "בצרפת קוראים ספרי קומיקס כמו שקורים פרוזה. זה פשוט ספר בפני עצמו. לספרים גרפיים אין קהל יעד ספציפי - קונה אותם כל מי שמחפש סיפור טוב", הוא אומר.

בישראל הז'אנר עדיין בחיתוליו, אף שבשנים האחרונות נראה שהוא צובר תאוצה בקצב מרשים. עם הספרים הבולטים שיצאו לאור בשנים האחרונות נמנים ספריה של רותו מודן "קרוב רחוק" ו"הנכס" וספרו של מישל קישקה "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא". כמו ספרו של סליקטר, גם הם יצאו לאור תחילה בחו"ל, ורק מאוחר יותר הודפסו בארץ בשפה העברית.

"יש כמה הסברים אפשריים לשוני בין תרבות הקומיקס בארץ, שהיא צעירה ועדיין לא מאוד מפותחת, ובין הפריחה שלה בחו"ל", אומרת זנדבנק, "צריך לזכור שגם בחו"ל אחוז האנשים שקונה קומיקס למבוגרים הוא קטן יחסית, אבל כשמדברים על מדינות כמו ארצות הברית, אנגליה, צרפת ואיטליה, גם אחוז קטן פירושו מאות אלפי קונים. בארץ אין קהל גדול שקונה את הספרים האלה, לפחות לא עד השנים האחרונות, וכל ההוצאות שהוציאו רומנים גרפיים עשו את זה מתוך אהבת העניין ומתוך שליחות". " האמן גלעד סליקטר: "אפשר לומר שרומן גרפי הוא 'קומיקס למבוגרים', אבל האמת היא שגם הקומיקס פנה מאז ומעולם לקהל מבוגר. הייתי אומר שהחידוש של הרומן הגרפי הוא באורך היריעה ובנושאים שהוא מתמקד בהם, ומוקד העלילה הוא לרוב אוטוביוגרפי "

"בעשור האחרון סוף סוף מתחיל לגדול כאן קהל שגדל על קומיקס. סוף סוף מתרגמים קומיקס טוב לילדים, כי ההוצאות מגלות שיש קהל ילדים שמתעניין בזה. דור הילדים שגדל היום על קומיקס עשוי בהחלט לצמוח לדור שיצרוך בעתיד קומיקס למבוגרים".

לדבריה, פריחתו של עולם הקומיקס לילדים ולמבוגרים משנה בהדרגה תפיסות מקובלות בעולם המו"לות. "הגישה המקובלת היא שבספרים לפעוטות יש הרבה דגש על תמונות, וככל שהילד גדל, התמונות הולכות ונושרות מהספר. כשהילד קורא באופן שוטף, עם הניקוד, נעלמים גם האיורים. היום אנחנו רואים תופעה הפוכה – יותר ויותר ספרים לילדים 'גדולים' שבהם גם החלק הגרפי הוא משמעותי".

איך את מסבירה את השינוי הזה?

"יש הטוענים שזה בגלל שאנחנו מגדלים דור מאוד ויזואלי. הילדים שלנו כל הזמן מפענחים קודים ויזואליים, שזו מיומנות מאוד חשובה בקריאת קומיקס". 

כל הפרטים על האירוע קומיקס לגדולים

בואו לדבר על הרומן הגרפי בעמוד הפייסבוק שלנו