אסתר המלכה היא רק אתי?

מגילת אסתר היא חידה, ומי שהיטיב לנסח אותה הוא ראב"ע: "והנה אין במגילה זכר השם, והיא מספרי הקודש". המחלוקת בספרות חז"ל בכל הנוגע למגילה נובעת מהעובדה שהשם - שם אלוהים - אינו מוזכר בה. האם פירוש הדבר הוא שמגילת אסתר היא בגדר חולין, טקסט של חול?

צומות דווקא כן מוזכרים בה ("ובכל מדינה ומדינה אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים" (ד, ג); "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום וגם אני ונערתי אצום כן" [שם פס' טז]), והרי צומות, כמו הספד ולבוש שק, נלווים בדרך כלל לתפילה ולציפייה לרחמי שמים. כלומר, יש בהם משום אזכור השם.

גם הבעת ביטחונו של מרדכי כי הישועה בוא תבוא ("כי אם החרש תחרישי בעת הזו רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר" [ד, יד])  יסודה באמונה עמוקה בחסדי שמים. מלבד זאת, במגילה יש כמה וכמה אירועים שאינם בשום פנים ואופן פרי יד המקרה, אלא הם מעשי נסים לכל דבר ועניין. 

 
"המלכה אסתר", ANDREA DEL CASTAGNO. בכל זאת יש במגילה צומות שהם ציפייה לרחמי שמים

לכך יש להוסיף את היות המגילה בשר מבשרו של המקרא. דמיון זה - בין המגילה למקרא - ניכר בשימוש הרב והמחוכם שעושה מחברה ברעיונות מתוך ספרי המקרא, שכולם חדורים ביראת שמים. מעט בדומה לכך, במגילה ניכר גם שימוש בדגמים סיפוריים מקראיים. הראשון שבהם הוא מעשה אברם ושרי במצרים (בראשית יב, י-כ): גם בבראשית וגם במגילה מסופר על איש עברי שהלך בגלות וקרובת משפחתו עמו; האישה היפה נלקחת אל בית המלך להיות לו לאישה; האישה מסתירה את זהותה כפי שציווה עליה האיש שעל ראשו מרחפת סכנה; למלך נודע לבסוף דבר הקרבה בין האישה והאיש; ונזק נגרם למי שביקשו לפגוע באיש או בעם.

דגם בולט במיוחד שהשתמש בו מחבר המגילה הוא מעשה יוסף, ואין בכך פלא, שהרי המגילה היא מגילת גלות, וחלומם של יהודים בגולה הוא שאחד מהם יגיע לדרגת יועץ חשוב למלך ויציל אותם מכל הרעות המאיימות על שלומם. נדגים את הקרבה לסיפור יוסף בשני כתובים:

העצה שמציעים המשרתים לאחשורוש ("...ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו כל נערה בתולה טובת מראה..." [ב, ג]) יסודה בעצת יוסף לפרעה: "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ...ויקבצו את כל אכל השנים הטובות" (מא, לד-לה). וכן, הלבוש שמעניק אחשורוש למרדכי (ח, טו) מעלה את זכר הבגדים בהם כיבד פרעה את יוסף (מא, מב).

ספר מלכים נותן גם הוא אותותיו במגילה, בפרק הסיום שלה, בסיכום תקופת מלכותו של אחשוורוש. הפסוק "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ועל איי הים. וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" [י, א-ב]) הוא חיקוי פרודי של דברי הסיכום של תקופתו של כל מלך ומלך בספר מלכים, כגון "ויתר דברי יהואחז וכל אשר עשה וגבורתו הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל" (מלכים-ב יג, ח). . ". 

רק סופה של המגילה מגלה את סוד התחפושת שהתעטפה בה; סוד החילוניות, לכאורה. למעשה, כפי שמתבהר לנו בסיכומה, המגילה נכתבת כאילו היא פרק מדברי הימים של מלכי מדי ופרס, וכאילו סופרי הגויים הם שהעלו על הכתב את דבר הישועה שנושעו היהודים בממלכתם.

על פי ההיגיון מאחורי המהלך הזה, הגויים בעת ההיא אינם רואים מה שמבין ורואה היהודי - כי אלוהי ישראל הוא המושך בחוטים הבלתי נראים ומושיע את עמו. סיפור מעשה הישועה מנקודת מבטו של הגוי הוא לכאורה אובייקטיבי יותר ומשווה יתר אמינות למעשה, שהרי מה לו לגוי לשקר בבואו לספר בהצלת היהודים?

והרהור נוסף: אפשר שכותב המגילה הוא יהודי ירא שמים הבקי במקרא, והוא מעדיף שלא להזכיר את שם אלוהיו ולהותיר אותו נסתר בין ענני השמים, כי במת החיזיון, על משתאות היין הנערכים בה, אינה יפה להופעתו הגלויה של אלוהי ישראל.
 

הצטרפתם כבר לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי?
 

פרופסור יאיר זקוביץ יתארח בסדרה "מגילת אסתר, גרסת הבמאי" שתתקיים בבית אבי חי מ-4 במרץ.