אסא כשר על "צוק איתן": אנחנו אלופי העולם במזעור הנזק

כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. זהו הנוהג בישראל. אך גם כשהמוזות שותקות, האתיקה הצבאית פעילה ודרוכה, נחושה להעניק מצע אתי ומוסרי לפעולה צבאית מורכבת ומסובכת.

בעיצומו של מבצע צוק איתן, קיים המרכז האקדמי שלם הרצאה של  חתן פרס ישראל וממנסחי הקוד האתי של צה"ל פרופ' אסא כשר על האתיקה הצבאית בסבב הלחימה הנוכחי בעזה. מול קהל רב של סטודנטים וחיילים, הרצה כשר את משנתו והמריא יחד עם המאזינים אל מחוזות פילוסופיים ומוסריים, מנוגדים כל כך למלל האינסופי ששוטף את התקשורת בחודש האחרון, וכן  את הרשתות החברתיות.

 
תוצאות הפצצת צה"ל ברפיח ביום שישי (תצלום: פלאש 90) 

האתיקה הצבאית הישראלית, הדגיש כשר בפתח דבריו, נשענת על שני יסודות – זכות וחובת ההגנה העצמית וכבוד האדם. זכות ההגנה העצמית היא זכותה של מדינה להגן על עצמה מפני אלו שמתקיפים אותה, וחובת ההגנה העצמית היא חובתה של המדינה להגן על אזרחיה ולשמור עליהם מפני כל איום. כבוד האדם, העיקרון השני, הוא "כבוד האדם באשר הוא אדם", מדגיש כשר, ומחיל את העיקרון גם על תושבי עזה וגם על המחבלים. "זו נקודת המוצא של הפעילות הצבאית הישראלית – חובת ההגנה העצמית והחובה לשמור על כבוד האדם".

כאן ניגש כשר לבחון את מטרות הלחימה בעזה. "מקובל לחשוב שצבא אמור לנצח במלחמה", אומר כשר, "אבל אבד הכלח על רעיון הניצחון. זה רעיון שהתאים למלחמות גדולות, כמו מלחמת העולם השנייה. ניצחון במלחמה הוא היכולת להכריע באופן מוחלט את האויב, לגרום לכך שהוא לא יתקוף יותר. במציאות הנוכחית אי אפשר לדבר על ניצחון. השאלה היא לא אם ניצחנו, אלא אם עמדנו במטרות; אם השגנו או לא השגנו את המטרות שלנו.

"במקרה של 'צוק איתן', המטרות הן מטרות מן הסוג האלמנטרי ביותר שאפשר לחשוב עליו. יש על אזרחי המדינה שני סוגי איום – הרקטות והמנהרות. בשני המוקדים האלה נשקפת סכנה לחיי האזרחים, ולכן תפקידה של המדינה להגן על חיי האזרחים. אנחנו צריכים למנוע מהאויב את היכולת לפגוע בנו. ההגנה העצמית היא לא 'יורים עליי, אז אסתתר'. ההגנה העצמית היא לגרום לכך שלא יירו עליי. ההגנה העצמית מפני הרקטות היא לא כיפת ברזל. כיפת ברזל היא חלק גדול ומהותי מההגנה העצמית, אבל זה לא כל הסיפור. אנחנו צריכים לגרום לכך שלא יירו רקטות. אם יש מנהרה שיצאו ממנה מחבלים, אנחנו יכולים לסכל את הפעולה באמצעות ירי במי שיוצא מן המנהרה, אבל זו לא הגנה עצמית. הגנה עצמית זה לגרום לכך שלא יהיו מנהרות. אנחנו מנסים כעת להרוס עשרות רבות של מנהרות, להרוס כליל את יכולת החמאס לשלוח עלינו רקטות. אני חושב שמעולם לא היו מטרות יותר צודקות מאלה".  

המושג לגיטימציה מהעולם הוא קשקוש

בהמשך דבריו מתח כשר ביקורת על כמה מן המושגים הדומיננטיים בשיח הציבורי על המלחמה, כגון 'לגיטימציה'. "צריך לשים לב לאופי המעורפל של הביטוי הזה", אומר כשר, "לגיטימציה היא לא הגושפנקה של האפיפיור. זה קשקוש. אין נביאים שיורדים מסיני עם לגיטימציה ביד. בדרך כלל, משפט כמו 'אנחנו מאבדים את הלגיטימציה' נועד לצרכים מניפולטיביים – אני מחליט בכל פעם אם יש או אין לגיטימציה, ואני אסובב את המפה לצרכים שלי.

פרופ' אסא כשר (תצלום: פלאש 90) "יש כמה אנשים חשובים מאוד בעולם שחשוב לנו מאוד מה הם חושבים. נשיא ארצות הברית, ראש ממשלת בריטניה, הקנצלרית של גרמניה, נשיא צרפת, נשיא רוסיה. כל אלה הם בעלי זכות וטו במועצת הביטחון, וזה הגוף החשוב באמת, וחשוב לנו שהם יטילו וטו על הצעות נגדנו. דעתם חשובה מאוד, ואי אפשר לצפצף עליה; חובה להתחשב בה. אבל כל דיבור אחר על 'לגיטימציה מהעולם' הוא קשקוש".  

"עוד ביטוי מניפולטיבי הוא 'דעת הקהל'. אין דבר כזה באמת דעת הקהל. יש תקשורת בינלאומית, שגם היא יצור בעל הרבה פנים, מורכב, מגוון, והוא זה שדוחף את רעיון הלגיטימציה, מפני שהגוף הזה רוצה שהוא יחליט מה בסדר ומה לא. התקשורת הבינלאומית ממש לא חשובה. זה לא חשוב מה אומר עורך ה'גרדיאן' או מה כותב גדעון לוי. צריך להפסיק את השימוש בביטויים האלה".

חבילות של אחריות

כשר הוסיף והתייחס לסוגיית פגיעה באזרחים בזמן מלחמה ודיבר על עיקרון המידתיות. "הרעיון הבסיסי של המלחמה הוא שצריך להשאיר את האזרחים בצד ולנהל את המלחמה בין הצבאות. אבל במצבים רבים יש לנו תערובת, כאשר האזרחים והטרוריסטים נמצאים אלה בצד אלה. הראש הישראלי, בגלל שמירה על כבוד האדם, מנסה להפריד. לכן צה"ל מודיע לאזרחים שעליהם להסתלק מהמקום. במידה רבה אנחנו מצליחים לעשות את זה, ולפעמים אנחנו נכשלים.

"מפקד המשימה הוא זה שצריך לערוך שיקולי מידתיות. המפקד שם על המאזניים את הערך הצבאי של המשימה, את התועלת שהוא מפיק ממנה – איך הפעולה הזאת תורמת למטרות המבצע, ומצד שני, הוא מעריך את הנזק שייגרם לאזרחים. שני הדברים האלה מונחים על כפות המאזניים, והמפקד צריך להחליט מה יותר חשוב. אם ייהרגו אנשים מהפעולה שלי, אבל מה שאני מרוויח זה זמן, כסף, נוחיות – הדבר לא מוצדק. אבל יש מצבים שבהם זה כן מוצדק. אם אני רואה את המשגר ורואה שיש אנשים על ידו, ומן הרקטות שלו אפשר להיהרג – מותר לפגוע בו".

• " אין דבר כזה באמת דעת הקהל. יש תקשורת בינלאומית, שגם היא יצור בעל הרבה פנים, מורכב, מגוון, והוא זה שדוחף את רעיון הלגיטימציה, מפני שהגוף הזה רוצה שהוא יחליט מה בסדר ומה לא. התקשורת הבינלאומית ממש לא חשובה. זה לא חשוב מה אומר עורך ה'גרדיאן' או מה כותב גדעון לוי. צריך להפסיק את השימוש בביטויים האלה " האם דברים אלה מבטאים העדפה של אזרחים וחיילים ישראלים על פני תושבי עזה? כשר ענה כי "המדינה נושאת בחבילות שונות של אחריות. יש למדינה חבילה כבדה של אחריות כלפי אזרחיה, ויש לה חבילה קלה של אחריות לשאר אזרחי העולם. אין זה תפקידנו לדאוג שלכל אדם בעולם תהיה גישה לבית חולים. החבילה של חובות המדינה לאזרחיה כבדה יותר מחובת המדינה לאחרים. אני חייב להם הרבה פחות. אני חייב לנסות להימנע מלפגוע בהם, אני חייב לתת להם עזרה במצבים הומניטריים קיצוניים; אני בוודאי לא חייב להגן עליהם".

כשר הדגיש כי "במצבים מסוימים לא ראוי לסכן חיי חיילים כדי להקטין את הנזק הצפוי לאזרחי האויב. יש לנו התנגשות בין חיי אדם לחיי אדם, ואני חושב שחיי החיילים קודמים. ועם זאת, אנחנו דורשים שסיכול ממוקד יעמוד בדרישות המידתיות. חובה לנסות למזער את הנזק. גם אם זה מידתי, צריך למזער את הנזק.

"אנחנו אלופי העולם בעניין של מזעור הנזק האגבי בסיכול ממוקד. אנחנו הורגים הרבה פחות שכנים של טרוריסטים מטרוריסטים. אני חושב שהתעסקות בחיי אדם היא תמיד חשובה, וכבוד האדם זה גם חיי אדם - אדם באשר הוא אדם - לכן חיי האדם הפלסטיני שהוא לא מסוכן מעניינים אותי מאוד. כל הרוג פלסטיני לא מסוכן הוא טרגדיה שאני צריך להתאמץ לא ליצור אותה, בתנאי שזה לא מביא לסיכון חיי חיילים. אם זה לא מסכן חיי חיילים, אני אתאמץ לעשות זאת".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי