מר מאני: הרב המוסלמי לשעבר ששר בפרסית

הרבה אנשים היו מרימים גבה לו היו נתקלים באייל (סעיד) מאני, יהודי חרדי עם זקן ופיאות שמופיע על במות ושר טקסטים הלקוחים מהקוראן. המשיכה לתרבות הערבית היא אמנם טרנד בימים אלה בישראל החילונית, אבל יש הבדל גדול בין לנגן שירים של פאריד אל אטרש במסעדות, במטרה לייצר אווירת חאפלה ים תיכונית, ובין לשיר על במה טקסטים סוּפיים. אלא שמאני, איש רב ניגודים שנאמנותו שמורה קודם כול למוזיקה, מרגיש נוח למדי לשיר פיוטים יהודיים ומיד אחריהם שיר מהזרם הרוחני/קבלי של האסלאם, הלא הוא הזרם הסוּפי. ההסבר ליכולת ההכלה הזו נעוץ עמוק בביוגרפיה שלו.
אחדות הניגודים.  מאני (צילום: לירן קמינר)

"נולדתי בפרס בשנת 1961 וגדלתי כמוסלמי לכל דבר", הוא מספר, "אבי היה מוסלמי סופי, ואת היהדות הכרתי רק דרך החלקים ה'יהודיים' שמופיעים בקוראן, שזה בגדול כל מה שמופיע בתורה – החל מבריאת העלם ועד למעמד הר סיני. האמנתי לגרסה המוסלמית שאומרת שהיהודים היו במקור העם הנבחר אבל בהמשך בגדו באלוהים, ולכן הוא עזב אותם ובחר במוסלמים במקום.

"אימא שלי גידלה אותי גם כן כמוסלמי, אבל הקפידה במשך השנים לספר לי את סיפורי היהדות ומדרשים שונים דרך הקוראן. אף פעם לא שאלתי את עצמי למה. אבא שלי היה מוזיקאי בחסד שנחשב עילוי במוזיקה פרסית מסורתית, ואני ינקתי ממנו את האהבה וההבנה במוזיקה; הוא לימד אותי המון. אנשים היו באים אלינו לבית כדי לנגן איתו וללמוד ממנו.

"בגיל 16, שנת 1977, שנתיים לפני המהפכה באיראן, החלטתי לנסוע ללמוד מוזיקה באוסטריה. באותם ימים אימא שלי הזדקקה לטיפול רפואי בישראל, ולכן נסעתי עוד קודם לכן לארץ, במטרה ללוות אותה. בדרך, במטוס, היא גילתה לי שאני בעצם חצי יהודי. זה מידע שלא ידעתי עד אז, והייתי בשוק, כי הרי גדלתי בתור מוסלמי.

"האינסטינקט שלי היה להגיד לה 'טוב אז מה, הרי אני מוסלמי', כי באסלאם הדת נקבעת על פי האב, אבל תוך כמה שעות ההרגשה שלי התחילה להשתנות. הרגשתי משיכה, המקום דיבר אליי, השמש של ארץ ישראל חייכה אליי. נשארתי בארץ חודש ימים והתאהבתי במקום. בתום החודש, כשהייתי צריך להמשיך ללימודים באוסטריה, הרגשתי שאני לא רוצה, ופשוט נשארתי. מאז אני פה".

התעמתת עם אמך על כך שבמשך 16 שנה הסתירה ממך את היותך יהודי?
"בהתחלה כעסתי עליה, ולכן גם סירבתי לקבל על עצמי את היהדות – דחיתי אותה לגמרי. לא הסכמתי לדבר עם אימא שלי, וזה אחרי שכל חיי נתתי לה כבוד גדול. בהמשך, אחרי שנרגעתי ובחרתי להישאר בארץ, העדפתי לא להתעסק בזה יותר מדי, ולא דיברנו על זה". 
 

שתי אחיות מוסלמיות באיראן
 

התגלית הגדולה לגבי זהותו דחפה את מאני עמוק לחיק היהדות. הוא נהפך ליהודי מאמין ושומר מצוות, ובד בבבד זנח את המוזיקה. "כשהחלטתי לחזור בתשובה, סיפרתי לאמי על זה", הוא מספר, "היא עדיין חיה באיראן. הודעתי לה בשמחה שבחרתי לקבל על עצמי חיי תורה ומצוות סוף סוף. אני שמח שהספקתי לומר לה את זה, כי זמן קצר לאחר מכן היא נפטרה. אבי נפטר עוד לפניה, כך שלא ראה אותי נהיה ליהודי מאמין".

• " יש לי שתי אחיות שגרות באיראן כמוסלמיות גמורות, ואנחנו בקשר רופף. האמת היא שהן אפילו לא יודעות שהן יהודיות, ואני לא מוצא טעם לספר להן. בשיחות המעטות שלנו, כשהן שואלות איך יכולתי להפוך ליהודי, אני בוחר לשתוק ולא לעמת אותן עם הזהות האמיתית שלהן. עם המצב היום בין ישראל ואיראן, אתה לא יודע לאיזו שיחה מצותתים ולאיזו לא "

מלבד הורייך, יש לך עוד בני משפחה שנשארו באיראן?
"יש לי שתי אחיות שגרות באיראן כמוסלמיות גמורות, ואנחנו בקשר רופף. אח נוסף שלי, שאמי הצליחה להבריח לארץ לפני הרבה שנים, נמצא בקשר יותר הדוק איתן. האמת היא שהן אפילו לא יודעות שהן יהודיות, ואני לא מוצא טעם לספר להן. בשיחות המעטות שלנו הן שואלות לשלומי ואני לשלומן, וכשהן שואלות איך יכולתי להפוך ליהודי, אני בוחר לשתוק ולא לעמת אותן עם הזהות האמיתית שלהן. עם המצב היום בין ישראל ואיראן, אתה לא יודע לאיזו שיחה מצותתים ולאיזו לא, אז עדיף ככה". 

מאני התיישב באשדוד, ובמשך שנים עסק בלימוד תורה והוראה, ורק לפני כעשור חזר לעסוק במוזיקה. "באו אליי כמה אנשים מופלאים וביקשו לנגן איתי. היה לנו חיבור טוב, ומצאתי את עצמי חוזר למוזיקה ואת המוזיקה חוזרת אליי", הוא מספר.

כיום הוא מלמד ויוצר מוזיקה – בד בבד עם לימוד תורה והוראת התורה – ואף התקבץ סביבו אנסמבל המכונה "מכילתא". במופע שייערך בבית אבי חי יעלה מאני על הבמה עם הרכב מצוצמם של האנסמבל, שיכלול את ערן בנימיני, אסף רבי, יצחק ונטורה ואביב קמינר. הם ינגנו מוזיקה פרסית מסורתית וישירו טקסטים סופיים ויהודיים.

השפה: פרסית
 

המסורת הסופית היא זרם אסלאמי מיסטי שהופיע במאה התשיעית לספירה הנוצרית. הוא מכיל מגוון רחב של דרכים להתקרב באמצעותן לאל – חלקן מבוססות על סגפנות ובדלנות, וחלקן כרוכות בחיים נורמטיביים והשתלבות מלאה בחברה המוסלמית הכללית.

הסופיים קידשו את הצורך לנהוג בכבוד ובאהבה לזולת, כחלק מאמונה שהאלוהות שוכנת בכל דבר בעולם ושאהבת האל היא הדרך להתקרב אליו. הקבוצות השונות בקרב הסופים מכונות "טריקות", כשכל טריקה וטריקה עורכת באופן שונה את טקסט ה"זיכר" – טקס זכירת האל הסופי; חלקן עושות זאת דרך מלמול שמו באופן רפטטיבי, עד כדי טראנס, וחלקן דווקא דוגלות במדיטציה שקטה.

מלבד הטקסים, יצרו הסופיים עם השנים אינספור טקסטים שיריים מופלאים שנכתבו באזורים שונים – עירק של המאה העשירית, פרס של המאה ה-12, ואף שכם ועזה, בתקופות מאוחרות יותר. שירים אלה עוסקים לרוב באהבת האל ובאהבת הבריות, וכאן מגיע החיבור ליהדות.

"היהדות היא הבסיס להכול; גם לאסלאם", מסביר מאני, "הסופים דומים מאוד ליהדות, וספציפית לקבלה. אפשר לומר שהאסלאם כולו הוא חיקוי של היהדות, והסופיים הם החיקוי הכי מוצלח. כשאבא שלי שר וקרא שירים סופיים באיראן, על מה הוא דיבר? על זה שאלוהים נמצא בכל מקום, על הרצון להתקרב לאל; זה הכול תכנים מהיהדות!".

כשאתה שר שירים סופיים, באיזו שפה אתה עושה את זה?
"אני שר בפרסית. המוזיקה היא מוזיקה פרסית עתיקה והמילים - סופיות. אני אף פעם לא שר בערבית. אני לא ממש מתחבר למוזיקה ולשירה הערבית. תבין שהמוזיקה הפרסית זו המוזיקה העשירה ביותר בעולם ואחת העתיקות ביותר. יש במוזיקה הפרסית 1,080 סולמות, ואילו במוזיקה הערבית יש 98 בלבד. במוזיקה הטורקית יש בערךך 340 סולמות ובהודית 915, אם אני לא טועה.
 

• " היהדות היא הבסיס להכל, גם לאסלאם. הסופים דומים מאוד ליהדות, וספציפית לקבלה. אפשר לומר שהאסלאם כולו הוא חיקוי של היהדות, והסופיים הם החיקוי הכי מוצלח. כשאבא שלי שר וקרא שירים סופיים באיראן, על מה הוא דיבר? על זה אלוהים נמצא בכל מקום, על הרצון להתקרב לאל, זה הכל תכנים מהיהדות! "

"אני מאמין שהמקור של המוזיקה הפרסית הוא גם ביהדות. בבית המקדש ניגנו מוזיקה כזו. הרי על זה שהמקור של הרבה דברים במדע ובחוכמה הוא ביהדות כולם מסכימים, נכון? אז למה שהמצב יהיה שונה כשזה נוגע למוזיקה?".

אם השירים הסופיים דומים לטקסטים יהודיים, אפשר לומר שבעצם ההבדל בין שתי הדתות קטן ממה שנהוג לחשוב?
"מה שדומה בין היהדות והאסלאם זה ששתיהן מציעות חיבור לאל בלי מתווכים. בדתות הפגאניות היו רק מתווכים; בנצרות יש את ישו; ובבודהיזם ובדתות אחרות מהמזרח המצב דומה. אבל האמת היא שלא צריך את ישו או פסלון כלשהו בשביל להתחבר לאל, והסופים מאמינים שהאל נמצא בכל מקום והדרך להתחבר אליו היא באמצעות האהבה.
 

אני זוכר שלפני כמה שנים טובות ניגנתי עם בודהיסט יקר בהודו, ואפילו הוא אמר לי שהאל שלהם הוא למעשה אותו האל של היהודים ושאפשר להגיע אליו ישירות דרך האהבה וההתכוונות והנפש ההומייה. בסופו של דבר, היהדות היא החוכמה העתיקה והנכונה ביותר, בזה אין לי ספק, ואני אדם שמכיר את האסלאם מקרוב".

שאל, סעיד, שאל
 

האם מאז גילית את יהדותך ועברת לישראל, ניתקת קשר עם האיסלאם לחלוטין?
"לא ממש. בשנות ה-80', לפני האינתיפאדה ראשונה, נהגתי לנסוע לעזה וללמוד שם עם שייח' מקומי, אדם חכם מאוד. תקשרנו קצת בפרסית, ובעיקר בעברית. נהגנו לקרוא יחד קוראן, קבלה ותורה ולערוך השוואות בין היהדות והאסלאם. הוא נתן לי כבוד גדול, כי ידע שאבי היה מראשי הסופים באיראן. בשלב מסוים הוא ומשפחתו הציעו לי לעבור לגור איתם, אבל לא הסכמתי. הייתי אז שובב ופלספן, ואחרי ההצעה ההיא החלטתי לעשות לו תרגיל. באתי אליו יום אחד עם מזוודה מלאה בגדים ושיחקתי כאילו אני מתכוון להישאר, אבל בו בזמן אמרתי שיש שאלה אחת שמציקה לי מאוד. הוא אמר לי שאל, סעיד, שאל. ככה הוא קרא לי.
 

"אמרתי לו שהרי דיברנו על כך שלפי האסלאם לקב"ה יש 12 ממדים ושהממד הרביעי הוא הזמן ושלפי הממד הזה, האל יודע מה קרה בעבר, מה קורה כעת ומה יקרה בעתיד. שאלתי אותו: לאור זה ולאור העובדה שהמוסלמים מאמינים שהיהודים בגדו בקב"ה, איך ייתכן שהוא בחר בהם כעם הנבחר, אם הוא ידע שבסוף הם עתידים לבגוד בו? האם הוא תכנן בכוונה שהם יבגדו בו, ואז הוא יבחר במוסלמים במקום?

"אני זוכר שהשייח התעצבן מאוד. היה לו קיסם בפה, והוא כמעט התפוצץ, כי לא היתה לו תשובה לזה. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'סעיד, אני מכבד אותך, אבל עכשיו קח את המזוודה שלך, ואל תבוא לפה יותר! אם תישאר פה, אתה לא תצא מפה חי'. אז הלכתי ולא חזרתי".  

"אני מאמין שהמקור של המוזיקה הפרסית הוא גם ביהדות, בבית המקדש". מאני בהופעה (צילום: לירן קמינר)
  
לאור העובדה שלמדת במשך תקופה עם שייח מעזה ובתור אדם שרואה את היחסים בין היהדות והאסלאם בצורה מקורית ויוצאת דופן, איך אתה רואה את המלחמה בעזה שנגמרה ממש באחרונה? עיר מגוריך, אשדוד, היתה תחת אש במשך כמעט חודשיים.

"אני יהודי מאמין, ואני משוכנע קודם כול שיהדותנו ולימוד התורה מגנים עלינו לא פחות מהחיילים בחזית. מאז ומתמיד ליהודים היה צבא לוחם וגם צבא לומד, ועל כל חייל שנלחם בתוך עזה, צריך גם חייל תלמיד שילמד תורה ויחזק את עם ישראל.

"לגבי המנהיגים בעזה, הרשעים, אני חושב שאין ויכוח בארץ שמדובר באנשים רעים שעושים רע לעמם ולנו. לגבי האנשים בעזה, כואב לי עליהם. אני בטוח שגם לימנים ביותר מקרב עם ישראל עדיין כואב על ילדים ומשפחות שנהרגים שם. בתור יהודי מאמין, אני רואה מלחמות כאלה בראייה אחרת, ארוכה יותר. אני מאמין בנביאי ישראל, והם אמרו שהישמעלים ינסו להרוס ולכבוש את העולם, אבל בסוף אלוהים יעצור אותם. כך אני מאמין שיקרה ושבסופו של יום, הגאולה תבוא על עם ישראל בעזרת אלוהי ישראל".

כל הפרטים על האירוע "בדרך מטהראן למקדש" בבית אבי חי, בהשתתפותו של אייל מאני

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי