מדוע התמונות של נינה מהחינה הכניסו את הרשת לאטרף?

"מסתבר שבתוך הרוקרית וונאבי, עדיין מסתתרת החיילת השמנמנה מקרית גת שכל מה שהיא רוצה זה טקס חינה עם שמלות מאלנבי". את המשפט הזה פרסמה פלונית אפרופו טקס החינה של נינט בפלטפורמת הגזענות הישראלית העכשווית – פייסבוק. מישהי אחרת כתבה על אותו טקס, בצירוף תמונתה של נינט: "אשה יזידית שחויבה להינשא לפעיל דאע"ש". ואלה הם רק שני משפטים מייצגים מתוך תגובות קשות רבות לטקס החינה של הזמרת. נראה שהטקס הזה, שבמקור משולבות בו משאלה לפריון עם ניסיון להגן על הכלה העתידית מפני רוחות רעות, שחרר במקרה של נינט נחשול של רוחות כאלה. 

נינט טייב. כל מה שהיא רוצה זה טקס מחינה עם שמלות מאלנבי?! (צילום: פלאש 90)

הסטייליסטית, המאפרת והבלוגרית זהר וסילויצקי, שהחליטה לקיים לפני כמה שנים טקס חינה לקראת החתונה שלה, הופתעה גם היא מעוצמת התגובות. "היו אורחים שלא הגיעו כי הטקס הרגיש להם זר, לא ישראלי, ערבי", היא אומרת. חלק מהם היו ממשפחת חתנה, עולים מברית המועצות לשעבר. אחרים היו חברים שלה. "הם פשוט לא הבינו איך אני, בחורה משכילה שכמוני, עושה טקס כל כך פרימיטיבי".

התכשיט כהסוואה

וסילויצקי נולדה להורים ממשפחות מרוקאיות ועירקיות. במסגרת לימודיה באוניברסיטה כתבה רפרט על תכשיטים במרוקו ובתימן, וכך נחשפה לטקס החינה, שהוא מעל הכול טקס חניכה מאגי.

"טקס החינה הוא טקס מעבר", היא אומרת, "הוא קורה בשלב שבו את עדיין לא נשואה אבל בעצם כבר לא רווקה. זה שלב נזיל ומבלבל מבחינת הזהות האישית, ומסיבה זאת, גם שלב פגיע וחשוף. האנתרופולוגים ארנולד ואן-גנפ וויקטור טרנר כינו שלב כזה "לימינאלי", שהמשמעות המילולית שלו היא מפתן. ברית מילה, בר מצווה, חתונה ולוויה הם השלבים הלימינאליים של התרבות היהודית, וסביב כולם התפתחו טקסים שנועדו להגן על אלה העומדים על מפתנו של שינוי". 

איך טקס החינה עושה את זה?

"יש פחד גדול מאוד שבשלב הלימינאלי דברים ישתבשו, שייכנסו רוחות רעות ושדים למשל, או שתיפתח עין הרע, שהיא ביטוי לקנאה הרסנית. לצמח שממנו מפיקים את החינה, כופר לבן, ייחסו סגולות חזקות נגד עין הרע, והוא נתפס גם כצמח שמסייע לפריון. מהכופר הלבן הופק צבע, ובעזרתו עוטרו הידיים, הרגליים, החזה ולפעמים אזור איבר המין בקישוטים ובסמלים. הם נועדו בעיקר ליופי ולפיתוי, כי הגוף עוטר כדי לייפותו ללילה שאחרי החתונה, אבל יש בהם גם סמלים מאגיים". 

גם התכשיטים והתלבושות בטקס, שביטאו חוסן כלכלי ושפע, שימשו לא פעם הגנה באמצעות הסוואה. "בזמן הטקס קיבלה הכלה תכשיטים ממשפחת החתן, ולכל התכשיטים בתקופה הקדם-מודרנית היתה משמעות מאגית מגוננת, כמו החמסה", אומרת וסילויצקי, "במרוקו היה נהוג ללבוש לבוש מוסלמי, כיפתן, בטקס החינה. הכוונה היתה לבלבל את השדים, שיחשבו שמדובר במוסלמים, ולא ביהודים. במקרים אחרים, כמו בתימן, לא רק הכלה לבשה את כיסוי הראש המשולש "תשבוך לולו", אלא גם כמה מחברותיה - כדי שהשדים לא יוכלו לזהות את הכלה". 

צפו בנינט מנסה לסייע במאמץ המלחמתי בימי "צוק איתן" 

ותודה לאקדמיה

וסילויצקי מספרת שאיש לא יודע מתי ואיפה נולד טקס החינה, ואף לא ברור מהי ארץ המקור שלו, משום שנערך באזורים רבים: מדינות המגרב, תימן, הודו ועירק. בזו האחרונה נמצא אחד התיעודים הכתובים הראשונים של הטקס, בתיאור מ-1848 של אדם ששמו רבי בנימין השני". 

לפי ההשערות המחקריות הרווחות, מקורו של טקס החינה הוא פגאני ומועדו נקבע לפי הכוכבים ובלי קשר לטוהרת המשפחה. באתר שלו, "הבית המרוקאי", כותב נסים קריספל שעיטורי חינה נמצאו על עורן של מומיות בטורקיה מהמאה השביעית לפני הספירה וכי העיטורים נעשו כאות תודה לאלת הפריון המקומית. קריספל כותב שגם המצרים הקדמונים השתמשו בחינה כדי לכתוב על גופם כתובות בכתב חרטומים שנועדו להגן עליהם מרוחות רעות.

 
חינה כמיטב המסורת. טקס מעבר (צילום: פלאש 90)

"אומנות עיטור הגוף בחינה החלה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, ומשם עברה לדרום אסיה ולאירופה. נעשה בה שימוש על ידי הינדים, סיקים, יהודים, מוסלמים, נוצרים ועובדי אלילים". "ביהדות", הוא כותב, "המילה 'חינה' מציינת את הקשר בין הכלה לאלוהים ומורכבת מראשי המילים המציינות את שלוש המצוות שהכלה מחויבת בהן: חלה, נידה והדלקת נר".

מה הם הצדדים או המסורות הפחות יפים של הטקס? "בסופו של דבר, יש בו ביטוי למקומה של אישה בעולם שעדיין לא עבר מהפך פמיניסטי", משיבה וסילויצקי, "צבע החינה נועד בראש וראשונה להגן על הכלה, כי היא נתפסה כחלשה ומעמדה היה נמוך יותר. גיליתי שאחת הסיבות להכנות המפרכות שנעשו לקראת החתונה - בתימן למשל יכלו ההכנות לארוך שבוע, ויש עדויות על כלות שישבו ובכו בגלל כובדו של ה'תשבוך לולו' - היתה לחנך את הכלה להיות אישה טובה שמצייתת לבעלה ונושאת בעול שיכפה עליה במסגרת תפקידיה כאשת איש". 

איך חגגת את החינה שלך?

• " זהר וסילויצקי: החינה הוא טקס מעבר. הוא קורה בשלב שבו את עדיין לא נשואה אבל בעצם כבר לא רווקה. זה שלב נזיל ומבלבל מבחינת הזהות האישית, ומסיבה זאת גם שלב פגיע וחשוף " "טקס החינה משתנה ממדינה למדינה ומעיר לכפר, ויש לו עשרות גרסאות. אני עצמי בחרתי בחינה מרוקאית, כי אהבתי את העוצמה החזותית שלה. התחתנתי בשנה שבה כתבתי את העבודה שבעקבותיה גיליתי את הטקס, ורציתי לעשות אותו בצורה שתהיה כמה שיותר נאמנה למקור. זה לא פשוט, משום שהטקס העכשווי לא שומר על הסדר המקורי. בדרך כלל משתדלים לקיים עקרונות בסיסיים: תהלוכה גדולה עם מגשי מתוקים שמסמלים התחלה מתוקה, ואחריה טקס מריחת הצבע. את החינה מכינה אישה מבוגרת עם ילדים רבים, דבר שמעיד על פוריותה הרבה. אם הכלה היא זאת שמורחת את הצבע - בהתחלה על ידיהם של בני הזוג ואחר כך על ידיהם של המוזמנים". 

מבחינת וסילויצקי, טקס החינה שעשתה קרה אחרי שנים שבהן היא, שלמדה במערכת החינוך הדתית-אשכנזית בגוש עציון, הסתכלה על הטקס כברברי, נחות, פרימיטיבי. "הלימודים באקדמיה שיחררו אותי", היא אומרת, "הם גילו לי עולם מדהים של יופי וסמליות, ובעיקר נתנו לו לגיטימציה. טקס החינה היה סגירת מעגל". 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי