איפה הכסף: אילו אינטרסים מסתתרים מאחורי גווני הפסטל של קמפיין שישי ישראלי?

בבהיתי לא מעט בשלטי שישי ישראלי, בנתיבי איילון. אולי דווקא איילון הפקוק להכעיס מתחת לחמשת מיליון השקלים שהומרו לקמפיין אינטנסיבי הוא שהקפיץ לראש טבלת הפופולריות את המם על היעדר תחבורה ציבורית (ראו תמונה כאן בהמשך). חזרתי וצפיתי בתשדירים המצולמים, המקדשים את אווירת קירוב הלבבות הנכספת, ולא רק בימי שישי בערב. אהבתי את הביצוע, את הצבעים בשלטי החוצות. כנראה גם בהיתי בחיוך מטופש מול גווני הפסטל האופטימיים של המשפחה ה"נכונה" מול הברדק המנוכר של המשפחה ה"פחות נכונה". וזה לא מפריע לי שצד אחד אשכנזי (למראה) והשני מזרחי (למראה). לא משנה לי אם חלק מהמממנים של הקמפיין הם חרדים, שאם בא להם להסתתר מאחורי אנשי עסקים חילונים, שיבושם להם. הכול מים מתחת לגשר ההלכה שליד משרדי הפרסום הגדולים. במבחן המידתיות הפרטי שלי, אני לא רואה בקמפיין הזה מופע מיסיונרי שראוי להתנגד לו, מאחר שלעצמי אני אומר – ערבי שישי שלי לא ישתנו, לא בגלל הקמפיין לא בזכותו. גם אם יתברר כי ישב רב או מקובל בבני ברק והורה לשורה של אנשי עסקים להקים בינו ובין הקמפיין חוצץ עסקי, הרי שפרסום הדבר ירחיק ממני כל חיבה או הערכה לאותו רב או לאותם אנשי עסקים, אך הוא לא ישנה בנימה את הצורה שבה אני מבלה את ימי שישי שלי.

המם על תחבורה ציבורית בשבת (מתוף דף הפייסבוק)

הבעיה שלי עם הקמפיין הזה היא שכמו כל דבר במדינת ההיפר-ונטילציה, יש לנו קרישי דם גדולים מדי בוורידים של תיעול האנרגיות החיוביות.

שרון מייבסקי לא מתחברת לנימה המתנשאת של הקמפיין

קצת אחריות תאגידית, בבקשה
זה פשוט מאוד: כששרי אריסון שינעה את מהות החיים מנקודה א' לנקודה ב', אני מפרגן; כשאני יודע שזה עושה לה טוב, אני שמח בשבילה; אך כשאני יודע שהכיס הקטן מתרוקן מכמה מיליוני שקלים שעה שהכיס הגדול ממשיך להתנפח מעמלות בנק הפועלים, אני מרגיש שהמאזן נוטה לרעתי וממרק את מצפונם של אחרים. לא שאני מחכה מעשירי ארצנו לאיזו הצהרה בסגנון ביל גייטס – לתרום את כל הונם לאחר מותם לפילנטרופיה; אני רק מחכה למעט דין וחשבון המכונה לעתים גם אחריות תאגידית.

קרן ביל ומלינדה גייטס מפרסמת מדי שנה דוח מפורט, כולל הוצאות והכנסות, למען יראה הציבור וישפוט אם שכר הבכירים שם (ויש בלי עין הרע משכורות יפות מאוד) הולם את ההשקעה במלחמה במלריה באפריקה או בטיהור מי השתייה באינדונזיה. אך כשאני קורא דוחות כאלה בארץ, הם לעולם כלליים, מבריקים מנייר מהודר, מנותקים ממאזן החברה שמממנת אותם, ולא מאפשרים לי לקבל החלטה מושכלת אם מישהו קונה אותי בשקל.

 ואם יש פה טריק?

האם חיים טייב, הרשום כמנכ"ל העמותה שישי ישראלי, נוהג בהגינות בעובדיו ביומיום? האם עסקיו באנגולה כשרים למהדרין כמו התקרובת המצולמת על שולחן הארוחה של המשפחה ה"נכונה" בתשדיר? האם מנכ"ל אלקטרה, שלפי הפרסומים הוא אחד המממנים, דואג שבמעליות שלו התקנת פיקוד השבת לא תבוא על חשבון

דין וחשבון אף פעם לא מזיק. אריסון (פלאש90)

מערכת בטיחות כזאת או אחרת ולא תייקר את המעלית לי, הנוסע בשבת? האם מישהו מהמממנים של הקמפיין מתכוון להשתמש בו מתישהו כמקלט-מס בדוחות השנתיים שלו? אם יש שקל אחד שמגיע למדינה מקופת העמותה ויוסט למקום אחר בגלל טריק שמייסדיה משתמשים בו, אני מצהיר חגיגית כי אקנה לראשונה קלמארי לארוחת יום שישי הבאה שלי. לא זו אף זו – אגיש אותו גם לאחרים, ובצורה מנומקת היטב.

ברם, את כל אלה אין לי כמובן שום סיכוי לדעת בעצמי. ראה מקרה תמנון IDB, שלקח ארבע שנים בערך כדי לחשוף את השטיקים והטריקים שקשרו את זרועותיו זו לזו, עד שנעשה צדק, ומכונת הכסף נלקחה מידיו של איש העסקים שחלב אותה. בעוד כמה ימים ייעלם קמפיין שישי ישראלי משלטי החוצות, גם התשדירים יימוגו, והפקקים באיילון יישארו. ספק אם מישהו במחלקת חקר ביצועים של העמותה יצטט אותי בישיבת סינון הקמפיין אצל המנהלים שלו. עוד קצת מים ירוקים מתחת לגשר ההלכה, ליד משרדי הפרסום הגדולים.

הכותב הוא כתב ועורך בחדשות ערוץ 2

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי