האם יש קשר בין "דעת תורה" ובין שאלת זהות העומד בראש מפלגה פוליטית?

"מכתבך, ג.ע, נגע ללבי ואף החזירני לנעורי, ואענה לך בקיצור רב: מבחינת הקב"ה אין חשיבות לגודל הכיפה שאת סורגת כעת לידיד שלך, ואף לא לדוגמה שאת בוחרת לכיפה. ואם יש לכל אלה 'חשיבות', היא רק מבחינת הפלוקלור הפוליטי-דתי השליט עכשיו בישראל, ואילו הקב"ה מצדו, מה לעשות, כלל אינו מבחין בין אגודה למפד"ל".

(אדם ברוך, שו"ת בספר "סדר יום", הוצאת כתר)

 

כמה דקות מצולמות ממסיבת חנוכה אצל הרב עובדיה יוסף מסוף שנת 2008 הפכו את מערכת הבחירות הכפויה והמנומנמת שאנחנו נמצאים בפתיחתה לחומר נפץ, לפחות בכל מה שקשור לש"ס. רצח אב מטאפורי, קרבות ירושה, בכורה שנקנית ונמכרת בפחות מנזיד עדשים, פיצול, מחנאות, קללות, גידופים וקלטות לוהטות בלב הפריים-טיים (מלוות בסיפורי אימה על מאכלים מקוללים בסעודה השלישית בבית הרב). כל אלה מעלים על הדעת את סיפורי המריבה של ספר בראשית או את תככי סדרת הטלוויזיה "בית הקלפים"; כל קורא רשאי לבחור את האנלוגיה שתואמת את עולם הדימויים החביב עליו.

 

גם אריה דרעי וגם אלי ישי משתמשים בטענה ש"דעת תורה" של מרן נמצאת לצדם. שניים שאוחזים ב"דעת תורה" אחת ומגלים שהיא חרב פיפיות. האם "דעת התורה" שקראה לדרעי "רעש" היא "דעת התורה", או אולי דווקא דחיקתו דה-פאקטו של ישי מהמפלגה היא גילוי רצון "דעת התורה" של מרן?

 

לפרויקט המלא על הרב עובדיה ז"ל

 

האירוניה, כמובן, זועקת: כפי שהפנו לכך את תשומת הלב חושפי הקלטת (עיתונאי חדשות ערוץ 2 יאיר שרקי ועמית סגל), הרב מספר שם כיצד ביקש לבחור מנהיג לש"ס כדי שיוכל לברוח מהפוליטיקה ולהתמסר ללימוד התורה, הדבר המרכזי בחייו. העניין הוא שהפוליטיקה והתורה נקשרו בעשורים האחרונים בקשר גורדי שנדמה לפעמים כבלתי ניתן להתרה. אבל נדמה שיש טעם לשאול: האם יש קשר בכלל בין "דעת תורה" ובין סוגיית זהות העומד בראשה של מפלגה פוליטית?

 

ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין

 

"דעת תורה" הוא מושג מורכב בתוך העולם הדתי; שם קוד לכל אותן שאלות שאין להלכה תשובה מובהקת לגביהן, והן מתגלגלות לפתחם של הרבנים (בדרך כלל, אלו שנתפסים כמנהיגי הציבור התורני). הרבנים אמורים לספק מענה מתוקף מעמדם ומנקודת מבטם הרוחנית ולפסוק את "דעת התורה" בכל תחומי החיים. השאלה בנוגע לסוג וגודל הכיפה, כמו בטקסט שצוטט לעיל, היא דוגמה קטנונית לכך, ואילו השאלות המרכזיות נוגעות בסוגיות בתחום שבין הפוליטי למדיני.

 

דרעי (משמאל) וישי, ערב הבחירות הקודמות, ב-2013 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

 

"דעת תורה" נדרשת, לכאורה, בשאלה לאיזו מפלגה להצביע לכנסת, שהרי לא מצאנו בתנ"ך ובפסוקים קריאה להצביע דווקא לבנט, לביבי, ללפיד או לגלאון, ולכן מכריע הרב את הסוגיה בשביל ההולכים בדרכו ב"דעת תורה".

 

ההישמעות ל"דעת תורה" מתקשרת אצל המאמינים ל"אמונת חכמים" - מושג רב פירושים המבקש בעיקרו הכרה בעליונותם ובסמכותם הטוטלית של אותם רבנים הנתפסים כ"גדולי הדור". לפי "אמונת חכמים" קיצונית, אף שאין הרב מבין בכל תחומי החיים, יש להישמע תמיד לדעתו בלא פקפוק, "אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" (בלשונו של "ספר החינוך").

 

המלכוד הגדול

 

התפיסות הללו רווחות במיוחד בציבורי החרדי, אך רלוונטיות גם לחלקים גדולים בציבור הציוני-דתי. עיקר הוויכוח הפוליטי בשאלת הפרדתה של מפלגת תקומה ממפלגת הבית היהודי נגע בדיוק בנקודה הרגישה הזאת: התחייבותם של חברי המפלגה להישמע ל"דעת התורה" של הרבנים, קרי "מועצת חכמים" כזאת או אחרת שתכריע בסוגיות שעל סדר היום הציבורי. רק הרצון לגדול בגרף המנדטים מנע לבסוף את הפיצול במחנה הציוני-דתי.

 

קל למצוא חילונים שיתנגדו לרעיונות הגלומים ב"דעת תורה" ו"אמונות חכמים", אבל לא חסרים גם אנשים דתיים שסבורים שהם בעייתיים. בחירתם של חברי כנסת חובשי כיפה להתמודד במפלגות לא מגזריות (תופעה רווחת בכנסת האחרונה) היא תוצאה של אותה "התמרדות" בסמכותה של "דעת תורה" להכריע בסוגיות מדיניות ופוליטיות ושל ההכרה שאין "דעת תורה" אחת אלא דעות רבות, כמניין שבעים פניה של התורה.

 

נגדם טוענים אנשים דתיים אחרים טענה פשוטה: התורה וההלכה נוגעות בכל תחומי החיים – ממשא ומתן עסקי ועד ענייני אישות – ודווקא את הפוליטיקה, שמשפיעה על כל הדברים כולם, אתם מבקשים לנתק מ"דעת התורה"?

 

מדובר בטענה חזקה בעולם האמוני, אבל צריך לזכור שיש לה צד שני, אכזרי במיוחד: בעולם הפוליטי יש צחנה גדולה, ומשבחרת להכניס את "דעת תורה" לפוליטיקה – אל תתפלא שיתחלל שם שמים ברבים. רב שנכנס אל תוך העולם הפוליטי לא יכול לנפנף ברבנותו כבדרכון דיפלומטי ולדרוש יחס רוחני. הוא נכנס ללוע הארי הבעייתי של משחקי הכיסאות והספינים והופך לאישיות פוליטית. דבריו ייזרקו אל פחי הזבל ביחד עם העיתונים, בצד דבריהם של שאר חברי הכנסת, ולא ילכו לגניזה כאילו היו דברים שבקדושה. אי אפשר להחזיק בחבל משני קצותיו.

 

באחת הסצנות ב"הערת שוליים", סרטו הנהדר של יוסף סידר מ-2011, מודיע פרופ' אריאל שקולניק לחברי ועדת פרס ישראל שהוא מוותר על הפרס ומעדיף להשאיר אותו בידי אביו פרופ' אליעזר (כפי שאכן הודיעו לו, עקב טעות). חברי הוועדה, ובעיקר יושב הראש, מתנגדים נחרצות; ה"אמת" וה"יושר האינטלקטואלי" מונעים מהם לעשות את הדבר האנושי הנכון. בסופה של הסצנה מתפרץ כלפיהם שקולניק הבן ומוכיח אותם שאל יתהדרו כל כך "באמת וביושר", שהרי גם הם, ככל בני האדם, מונעים בצורה כזאת או אחרת בידי רצון לכבוד ולשררה, לכסף ולתאווה.

קלטת ש"ס

לפני שנים, כשלמדתי בבית המדרש את אמירתו של רבי אלעזר בן פדת: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", גרס ראש הישיבה שמדובר באמירה צינית. עיניו הרואות, טען, שהדברים מופרכים. מלבד ל"ו צדיקים, שאר תלמידי חכמים מוּנָעים מאותם הדברים שמהם מונעים גם שאר בני האדם, מי יותר ומי פחות. כך, גם מלחמות היהודים ביהודים בש"ס אינן שונות מכל מלחמה פוליטית אחרת, בישראל או בעולם, מלבד ההיתלות בשמו של מרן ובשמה של התורה. כפי שהגדיר זאת אדם ברוך בתשובתו, מדובר ב"פולקלור דתי-פוליטי", ממש כמו שאלת גודל וסוג הכיפה. לא יותר, לא פחות.

 

מתי אצביע לש"ס

 

לכאורה, ההבנה הזאת עלולה לדכא עמוקות את האדם המאמין. אבל לעניות דעתי, מדובר דווקא בשחרור גדול ובריא. הדוגמה הקונקרטית של הרב עובדיה יוסף היא דוגמה נהדרת: בזמן שרבנים צעקניים בני זמננו ייוותרו כקוריוז היסטורי קטן, הרב עובדיה יישאר בקאנון העל-זמני כאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות. המפעל הרוחני-הלכתי המונומנטלי שלו מצדיק את תאריו הרבים, ובהם גם "מרן". אלא שבצד גדלותו, הרב עובדיה אמר גם דברים איומים ונוראים שמוטב שלא היו נאמרים וקיבל החלטות פוליטיות לחלוטין, שאין בינן ובין התורה דבר. דמותו התורנית מחווירה בשל "דעת התורה" שלו (ולעתים אף מבזה אותו). אין כל קשר בין התורה ובין מאבק האיתנים של ש"ס.

 

העולם המודרני הפך את יחסי הרב והמאמין לחשופים: כשאפשר לצלם ולהקליט את גדול הדור יושב שמוט על הספה עם העיתון היומי, הגבולות מטשטשים. לא בכדי כעסו חלק מבני משפחתו של הרב על הסגנון הזול שנראה בהקלטה, אפילו יותר מאשר על תוכנה. כמו הצנזור הצבאי, קשה לרבנים לשלוט במידת הקדושה בעולם שיש בו אינטרנט חופשי והודעות ווטסאפ, וקשה לשכנע שיש רק "דעת תורה" אחת, כאשר בחיפוש גולל קטן אפשר לגלות דעות רבות, כולן בשם התורה.

 

ההתרסקות המפוארת של ש"ס עוד עלולה להביא לכך ששתי המפלגות שיצאו מתחת לאדרתו של מרן לא יעברו את אחוז החסימה, ובכל מקרה, שם שמים לא יצא מורווח מהמלחמה הזאת. אבל אם כבר ש"ס: ביני לביני החלטתי, שבמקרה שעדינה בר-שלום (בתו של הרב עובדיה ומייסדת המכללה החרדית ירושלים) תעמוד בראש ש"ס, אני מבטיח לשלשל את הפתק שלהם בקלפי.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8