המלכה האלטרנטיבית: ושתי שלא הכרתם

הפסוקים במגילת אסתר מקדישים לה מקום שולי בסיפור המגילה, והיא יורדת מן הבמה מהר יחסית. ובכל זאת, דמותה של ושתי, דמות ניטרלית למדי במגילת אסתר, נהפכה לאם כל המלכות הרשעות והנבזיות. מדוע התקבעה דמותה של ושתי בקולקטיב התרבותי-יהודי כדמות שלילית? והאם הדימוי הזה הוא מחויב המציאות? כיצד המדרשים מתארים את ושתי? והאם ניתן להציע דימוי אחר לאותה מלכה שאחשוורוש החליט להיפטר ממנה, לפני שהכניס לארמונו את אסתר, גיבורת המגילה?

עבודתה של ז'קלין ניקולס, "תלמוד בבלי, מגילה י"ב"

תערוכה חדשה שתיפתח ב-20 בפברואר בנווה שכטר, מרכז לתרבות ואמנות יהודית שבתל אביב, "ושתי: הפרק הגנוז", מציגה מגוון יצירות אמנות עכשוויות שמתמקדות בדמותה של ושתי, המלכה האלטרנטיבית של מגילת אסתר. "תשומת הלב של היהדות הופנתה לאורך ההיסטוריה בדרך כלל לאסתר המלכה", אומרת שירה פרידמן, אוצרת התערוכה וחוקרת אמנות יהודית, "אסתר נחשבת בתרבות הפופולרית למלכה הטובה והיפה, לעומת ושתי, המכוערת והרשעה, שאותה צריך לבעוט מחוץ למגילה כדי שהסיפור יתקדם בדרך הרצויה".

הטוויסט במגילה התחולל כשיום אחד נתקלה פרידמן באוסף של מגילות אסתר מאוירות מהמאה ה-18 אצל האספן התל אביבי ביל גרוס. "כשהסתכלתי על ושתי, גיליתי שברוב המגילות היא מוצאת להורג, על הברכיים ועם עיניים מכוסות. סוג של דאעש", היא נזכרת, "זה סקרן אותי מאוד. אני חוקרת אמנות יהודית הרבה שנים, ואף פעם לא ראיתי דמות כזו. הסקרנות שלי גדלה כשנוכחתי לראות את הפער בין הדימוי של ושתי ובין האופן שבו הפסוקים מציגים אותה. החלטתי שהגיע הזמן שיתייחסו לוושתי ברצינות ויסתכלו רק עליה לשם שינוי".

הזנב של ושתי

בתערוכה מוצגות 19 עבודות – חלקן עבודות שהוזמנו בשביל התערוכה, וחלקן עבודות קודמות, שעוסקות במיתוס של ושתי. לכל האמנים הציגה פרידמן אוסף של דימויים של ושתי מן המגילות המאוירות שמצאה, וכן מקבץ של מדרשי חז"ל על דמותה של הסוררת. העבודות מציגות מגוון רחב של התייחסויות למלכה הדחויה, בשילוב אמנות פרסית ומסרים על מעמדן של נשים במשתה הפרסי של אחשוורוש ובחברה המודרנית.

"למעשה, כל הרעיון של התערוכה הוא להתבונן מחדש בדמות של ושתי ולהכניס אותה בחזרה אל תוך הסיפור", מבהירה פרידמן את המוטיבציה שעומדת מאחורי הבחירות האמנותיות, "אחשוורוש הוציא אותה מהתמונה, ובעקבותיו כולנו הוצאנו אותה. אני רוצה להכניס אותה מחדש ולזכור את נשות המגילה בשעת טקס קריאת המגילה. כשקוראים את המגילה בבתי הכנסת, יש כמה פסוקים שכל הקהל חוזר עליהם בקול רם. כרגע, הפסוקים עוסקים בעיקר במרדכי ובהמן, שכשאומרים את שמו, גם משמיעים צליל מחאה. יש התעלמות מהנשים במגילה. בואו נזכור אותן באמצעות הצליל החיובי של פעמון אסתר וושתי, המוצג בתערוכה. זה המסר שהייתי רוצה להעביר".

ברוח זו, בעבודתה של ז'קלין ניקולס, "תלמוד בבלי, מגילה י"ב", מוצגת דמותה העירומה של ושתי, שלה קרן במצח וזנב, בהשראת המדרש התלמודי שמספר שוושתי לא הגיעה למשתה אחשוורוש כיוון שהמלאך גבריאל העניש אותה והצמיח זנב מאחוריה. עבודה נוספת של קן גולדמן, "דיוקן האמן כוושתי: מסיכת חיים", מציגה מסכה תלת-ממדית בדמות פניו של האמן עצמו, כמחווה לרעיון שוושתי מחליטה מי היא באמת ואינה מעוניינת לרצות איש. גם שולה קשת מציגה בעבודתה את תווי הפנים שלה, פקוחת עיניים, בתוך שטיח פרסי. כך מדגישה קשת את ממד הדיכוי - עיני האישה על שטיח שדורכים עליו.

עבודתו של דוב אברמסון "היושבים ראשונה"

יצירתו של האמן דוב אברמסון, "היושבים ראשונה", מציגה סדרה של שבעה גברים חסרי פנים שהם למעשה שבעת הסריסים של המלך אחשוורוש. "אני קורא בתורה ובמגילה כבר שנים", מספר אברמסון, "ופגשתי במדרש את הדברים על הסריסים, שהם מעין סוכני בית של אחשוורוש. המדרש אמביוולנטי לגביהם – יש מדרשים שמנסים להציג אותם כרשעים גמורים, ויש מדרשים שפחות מחמירים איתם. האינסטינקט שלנו כקוראי המגילה הוא לחשוב שאחשוורוש, בשעת זעמו, הורה להוציא להורג את ושתי, אבל המגילה מספרת שהוא קודם כל התייעץ עם הסריסים. הרעיון הוא להציג את שבעת הסריסים כמעין ועדת הדחה חסרת פנים שחורצת גורלות של נשים. זו החבורה שגלגלה את כל הסיפור מלכתחילה. מעל לראש שלהם הצבתי שני אייקונים – האייקונים שבאמצע מתייחסים למדרש, שמציג את התפקידים של כל הסריסים, והאייקונים שלמעלה מתכתבים עם האסטרולוגיה הפרסית. בסופו של דבר, אני מאוד מבסוט מהשביעייה הזאת, שהתחבאה בתוך המגילה. אני מתייחס לעבודות שלי כאל תרגיל - הרמה להנחתה. יש כאן מסר אוניברסלי, ולכן הסריסים חסרי פנים, אך זהו גם מסר עכשווי מאוד – עדיין יש ועדות עלומות שמקבלות החלטות על גורלן של נשים. כל זה משתקף ביצירה".

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי