אחת הבשורות הגדולות של ההתחדשות היהודית בישראל היא מכלול הפירושים המתרחב למושגים, לטקסים ולמוסדות מן המסורת העברית לדורותיה, שבתנאים המודרניים של חברה ישראלית דוברת עברית זוכים לחיים חדשים; למלבושים חדשים, שתואמים את זמננו ואת תקופתנו. כי פירוש הוא למעשה מעין מלבוש, חליפה. דורות על גבי דורות נדדנו עם תורתנו למקומות חדשים, אל אקלימים שונים ומשונים, ולכל מקום כזה צריך היה בגד מתאים, חליפה ראויה, שמכסה את התורה, ובה בעת מגלה אותה בצורתה החדשה ובמקומה החדש.
כזאת היא יוזמת השמיטה הישראלית של ישראל 2014: מיזם רב תחומי שבא לגאול את מושג ומוסד השמיטה מצורתו ההלכתית המסורתית שבה הוא אחוז בתלי תלין של הלכות חקלאיות ולקרוא אותו קריאה חדשה שאינה ממציאה אותו מחדש, אלא מחלצת מתוכו את הערכים המגולמים בו גם ככה; ערכים חברתיים, כלכליים ונפשיים. לפני שנה כתבתי על כנס השמיטה שהתקיים בכנסת כהכנה לקראת השנה הנוכחית, והנה היום אנחנו כבר חמישה חודשים לתוך השמיטה. ביקשתי לבדוק איך היא נראית ומתקיימת בשטח.
שומטים את הידע
אוריאל לדרברג הוא מייסד ומנכ"ל ארגון פעמונים, ארגון חברתי שפועל בכל הארץ לקידום נושא האחריות הכלכלית של משקי הבית בישראל, וחזונו הוא להביא את המשפחות בישראל למציאות חיים שבה היא חיה בצורה אחראית ומאוזנת. הארגון, שפועלים בו כ-2,500 מתנדבות ומתנדבים בכל רחבי הארץ, נמצא בשטח כבר יותר מעשור, סייע כבר לאלפי משקי בית בישראל לצאת ממשברים כלכליים קשים. לדברי לדרברג, "פעילות הארגון קשורה קשר אמיתי וישיר ליסודות הכי בסיסיים של שנת השמיטה".
הסבר, נמק ופרט
"אנחנו מסייעים למשפחות שנפגעו מהשיטה הכלכלית הקיימת, שיטה שבה אנו נמצאים במרוץ אחר קניות והשתעבדות לחומר; שיטה שבה האנשים כולם מודדים הצלחה בהתאם לבעלות על מוצרים, חפצים וכדומה. וזו מציאות שגורמת לרבים לצאת מאיזון. הם נכנעים 'לשיטה' ונכנסים למרוץ שאינם מצליחים לצלוח.
"שנת השמיטה המסורתית, שמחייבת להפקיר את השדות ולנתק את הבעלות על הקרקע 'כי לי הארץ', היא שנה שיכולה להחזיר את השפיות, שנה שבה אפשר לעצור ולבחון את המערכת הנכונה שקושרת בין האדם לרכושו. העשייה שלנו נעשית כל הזמן תחת המאבק הקשה מול עולם השפע והצרכנות, כך שבשנה זו אנחנו מקבלים 'רוח קדמית' לפעילות שלנו עם המשפחות ולשיחות ערכיות המלוות את תהליכי ההדרכה".
שנת השמיטה כהזדמנות לרפלקסיה על התרבות הכלכלית זה כמובן דבר חשוב וראוי, אבל האם יש גם משהו בשמיטה שממש מאפשר למשפחות הללו הזדמנות לרווחה חומרית בפועל?
"כן. שמיטת החובות נעשית אצלנו בפועל. אנו פועלים לסייע למשפחות שעברו תהליך הבראה לפתוח דף חדש כלכלי בחייהם, ומעבר לאיזון בין ההוצאות וההכנסות, אנחנו נוסיף גם את ממד הסדר החובות. ההסדר הזה מהותו היא מתוך המצווה של שמיטת החובות, והרעיון הכללי זהה.
"בד בבד עם גיוס כספים ייעודיים למטרה הזאת, אנחנו מבקשים להגיע להסדרי חוב ספציפיים עם נושי המשפחות ולהסדיר את החוב של המשפחות, וזאת בכפוף להשתתפות פעילה ומשמעותית של הנושים, של המשפחות, וכן של סיוע כספי מהקרן.
"למעשה, כל הנושא של החובות נכנס בשנת השמיטה להילוך גבוה, ואנו פועלים בתחום הזה מכל הכיוונים שלו: גם בהסדרת החוב עצמו, אבל לא פחות מכך, גם בחינוך ובהדרכה בכל הנוגע לצורך להיזהר מלהיכנס למלכודת של האשראי והצורך המוסרי של החזרת החוב. כתוב ש'כל המשלם את חובו בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו', ומבחינתנו זה היסוד, כלומר, לא לשחרר את האחריות של הלווה על החובות, אלא להוסיף ממד של אחריות של המלווה בהסדרת החוב".
איך זה נראה בפועל? איך מיישמים את זה?
"בפועל, אנחנו עובדים עם מערכות הגבייה של הבנקים. המלווים מקבלים הדרכה בניהול משא ומתן, וצוות פיתוח ההדרכה שלנו מפתח יחידות הדרכה בנושא של הימנעות מכניסה לחוב. נוסף על זאת, אנחנו פועלים סביב מיזמים של מה שאנחנו מכנים 'השמטת זמן', שבפועל זו התנדבות קהילתית; פיתחנו מערך הדרכה המיועד לקהילות שרוצות להתנדב בשנה זו כקהילה. אנחנו מעבירים להם את המידע ואת הניסיון של 'פעמונים', מעבירים להם את כלי העבודה שלנו, אך הפעילות היא שלהם והיא נעשית במסגרת עצמאית, ולא במנגנון של פעמונים. בצורה זו גם אנחנו 'שומטים' את הידע שלנו, ומי שרוצה יכול לבוא ולקחת".
אתה חושב שזה יכול ביום מן הימים להפוך גם למדיניות כלכלית?
"אני חושב שכלכלה מודרנית חייבת את שנת השמיטה כשם שהיא צריכה את השבת. כמו שהאדמה צריכה לנוח כדי לתת יבול שש שנים, כך – בהתאמה רלוונטית ומודרנית –הכלכלה צריכה הפסקה במרוץ. תראה, אני לא יודע באיזו מסגרת והאם השבתה מלאה רלוונטית, אך הפסקה מודעת של חלק מהמרדף אחר עולם הדוחף להתקדמות, לשדרוגים, למיזוגים, לרכישות ולהנפקות בהחלט יכולה לקדם מאוד את כולם. שנה שבה נתבונן במהות ובסיבות לכל התפתחות, לדון בשאלה אם באמת אנחנו רק מתקדמים, ואם כן, לאן.
"בנושא שמיטת החובות, אני חושב שנכון מאוד לאפשר, בתנאים מסוימים, פתיחת דף חדש. כבר כיום זה קיים בחוק פשיטת רגל, וזה מגיע מתוך הבנה שלפעמים הירידה לחיי החייב לא מקדמת כלום – לא את החזר החוב לזכאים, לא את הכלכלה ולא את החייב – ויש מקום להגיע להסדר שבסופו החייב יחזור לנהל חיים חדשים, עם אופציה לחזור להיות יצרן ושותף בכלכלה. נכון שהכלכלה לא בנויה על חקלאות פרטית כפי שהיתה בתקופת המקרא, אך הרעיון עומד בעינו, וצריך אומץ רב לתרגם אותו לכלכלה המודרנית, ולא רק על ידי הכלכלנים, אלא גם על ידי העולם הרבני".
בין שמיטה לשביתה
בארגון "פעמונים" נצמדים לרעיון המקורי של שמיטת החובות דה פקטו ופועלים לקידום הערך הזה גם בכלכלה מודרנית, ואילו בשמיטה הישראלית יש גם מי שמזמין אותנו לנצל את השנה לרפלקסיה ולעבודה רוחנית. ציפי חורי נחשפה לפני שנה לרעיון השמיטה הישראלית והחלה לחקור את נושא השמיטה מן ההיבטים הנפשיים שלו, והתוצאה היא סדנת שמיטה פנימית בהנחייתה לחבורות לימוד, מעגלי שיח ולקהילות.
למה הכוונה בשמיטה פנימית? אילו דברים אנחנו יכולים או צריכים לשמוט מתוכנו?
למעשה, אני מציעה לראות איך אפשר לקרוא את השמיטה התורנית כאופציה לעבודה אישית. שנת השמיטה קוראת לנו לצאת מהמיצרים שלנו – מהמקומות שמצרים את הצעדים שלנו. זו בעצם קריאת כיוון למסע, לצאת לקראת שנת השמיטה הקרבה ובאה".
סרטי שמיטה: שבתון
אחד הדברים שתפסו את תשומת לבי זו ההבחנה שאת עושה בין שמיטה לשביתה, תוכלי להרחיב על זה?
"שנת השמיטה מתחילה לפי האמור בספר ויקרא – בשביתה. 'כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיקוק'. מלכתחילה נראה שעניין שביתת הארץ יקרה מאליו, בלי קשר אלינו: כשנגיע אל הארץ שנותן לנו בורא העולם – מדריך המסע – לנו אולי נותר רק ללמוד ממנה. כלומר, מושג השביתה לא שייך רק לנו בני האדם – גם אימא אדמה שובתת. השביתה היא חוסר עשייה שלנו ושל הארץ. השמיטה, לעומת זאת, היא פעולה שאנחנו נדרשים לעשות; פעולה של עזיבה ושחרור, הרפיה".
לכאורה, זה נשמע פשוט - לעזוב ולשמוט משהו - אבל בפועל זה לא משהו שאנחנו ממהרים לעשות. למה בעצם?
"שמיטה דורשת מאיתנו אומץ; אנחנו נמצאים בתוך תבניות, מקום, זמן, רוח – אוחזים בשליטה. ובאופן שהתורה מעבירה אלינו את השמיטה, אפשר ללמוד איך משתחררים לאט לאט בלי לפחד – זה לא כואב, וזה גם לא קל. זה מצריך אמון וביטחון במקום שבו אני עכשיו, בלי לדעת איפה אני אהיה עוד שנה".
שעת שמיטה
 ד"ר יכין אפשטיין |
בצד זאת, יש גם כמה יוזמות חינוכיות בנושא השמיטה, אם כי משיחה עם אחד ממובילי היוזמות הללו, ד"ר יכין אפשטיין, שמנהל את האתר תרבות.il של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) עולה שהשמיטה עדיין לא נתפסת בקרב הציבור של מערכת החינוך הממלכתית כאירוע רלוונטי לחייהם, גם כאשר תכנים הנוגעים לנושא מוגשים להם בצורה דינמית ומעוררת מחשבה.
האתר תרבות.il נועד להיות פלטפורמה ליצירה משותפת של ידע תרבותי, של פולמוס ומחלוקת ושל בירור מושגי יסוד בהיסטוריה ובמסורת היהודיים, והוא מיועד בעיקר למורים ולתלמידים, אבל גם לקהל הרחב. מן הסתם, שנת השמיטה היא הזדמנות להעלות לסדר היום את ההיבטים הנוספים של השמיטה.
יכין, באיזה אופן האתר נערך לשנת השמיטה?
"באתר שלנו הועלו מערכי שיעור ומאמרים על השמיטה, ובכוונתנו להעלות במהלך השנה שיעורים ופעילויות אינטראקטיביות המיוחדות לשמיטה".
מעבר לחשיבות הסוציאלית שבוודאי נידונה במערכי השיעור שלכם, האם לדעתך קיימת גם משמעות חינוכית לשמיטה בישראל?
"להבנתי, שנת השמיטה במצבה הנוכחי כמעט שאינה משמעותית בחברה הישראלית. היות שאנו מכוונים רק למגזר הממלכתי ואנו עדים לחוסר גדול בחומרים הנוגעים לנושאים רבים שנלמדים בהיקף גדול ביותר בתוכנית הלימודים, החלטנו שלא להשקיע בצורה מקיפה בחומרים לשנת השמיטה. למרות ששיווקנו את מערכי השיעור שפותחו, אנו רואים שימוש מאוד מינימלי, בוודאי ביחס למערכי שיעורים בתחומים אחרים שנלמדים, כמו תפילה, שבת וחומרים נוספים."
אם לסכם, אין ספק ששמיטה ישראלית היא יוזמה ברוכה וחשובה, אבל יש לזכור שמעבר לרוח ההתחדשות הרעננה, הרי שלהשרשה ולהטמעה של ערכי השמיטה בחברה ובתרבות הישראלים דרוש זמן – ייתכן שאפילו זמן שווה ערך לכמה מחזורי שמיטה. אבל למעשה, אין זה מפתיע באמת, כי בדומה למה שהשמיטה מבקשת מן התאגידים והבנקים – שינהגו באורח רוח ובמדיניות חומלת שתניב רווחה כלכלית גדולה יותר בהמשך; ובדומה למה שהשמיטה מבקשת מכוחות הנפש השתלטניים שבנו – שישחררו קצת את המושכות ויאפשרו לתהליך פנימי עמוק יותר להתרחש, השמיטה מלמדת אותנו שיעור בפרופורציה בכל הנוגע לזמן ולתהליך, שמן הסתם תקפים גם לגביה עצמה.
