תמיד פולני: יש דברים שרק אשכנזים יכולים לעשות (בלי לחטוף)

את השירות הצבאי שלי ביליתי בבסיס הגדנ״ע שדה בוקר, היושב במקום פסטורלי באמצע הדרך בין באר שבע למצפה רמון. המונומנט המרכזי באזור הוא אחוזת קבר בן גוריון. מדובר באחוזה רחבת ידיים. שבילים נאים מובילים אל הקבר ובצדם עצים ופרחים, סלעי נוי וארכיטקטורת נוף מדברית. הקבר עצמו ממוקם בנקודה עם הנוף היפה ביותר שהנגב יכול לספק: מתחתיו מצוק הבנוי סלעי גיר וצור, קניון מפואר וערוצי נחל צין מתפרשים לכל האורך. בלב הרחבה של האחוזה, בשיא עוצמת המדבר והטבע, ממוקמים הקברים של דוד ופולה בן גוריון. אני מכיר טוב את המקום למרות שחלפו כמה שנים, מהסיבה הפשוטה שבכל יום ראשון, כאשר הגיעו חניכי הגדנ״ע אל הבסיס, לקחנו אותם לטקס פתיחה ברחבת הקבר. עשרות פעמים עמדתי שם מול נערים מכל רחבי הארץ. אני, הנערים והקברים. שם הרבצנו בהם תורה ציונית, מוטיבציה וערכים.

מעולם לא עלתה על דעתי המחשבה שמא האירוע השגרתי הזה בקבר בן גוריון הוא פסול או יכול להתפרש כבעייתי. גם הביקורים שלי כתלמיד או חייל בבתי קברות כמו בהר הרצל או בתל חי מעולם לא נתפסו כבעלי קונוטציה שלילית או נמוכה. לא עלה על דעתי לחשוב על אותם מקרים כ״השתטחות על קברים״ או כמעשה פגאני שראוי לבוז.

ביקור בקבר בן גוריון או הרצל לעולם לא ייתפס כנחות או כנמוך בעיני אף אחד וביקור במאוזוליאום ברומא ייחשב אפילו כאקט תרבותי וגבוה. לעומת זאת, פעולה זהה לגמרי, של ביקור בקבר של דמות שאינה מייצגת את האליטה, כמו הבבא סאלי או רבי נחמן מאומן, תיחשב באופן מיידי כפעולה זולה ונמוכה, פרימיטיבית וחשוכה. ביקור באחוזת קבר של דמות כזאת תזכה לאמירות חריפות ונוטפות שנאה של אנשי רוח שיצירותיהם נלמדות בבתי הספר וילדנו מתחנכים עליהם. ביקור אצל קברים של האנשים ״הלא נכונים״ עלולה להידון בכיכר העיר בצד מעשים כמו אונס, רצח או גניבה. 

לעלות לרגל בלי להתנצל. קבר בן גוריון (פלאש90, משה שי)

זה לא מפתיע. בדקו ותראו: כל פרקטיקה שמתקיימת מחוץ לעיניה המפקחות של האליטה השלטת והנאורה בעיני עצמה נעשית אוטומטית בזויה ונמוכה. המוזיקה - גרועה. השפה - ירודה. הסגנון - בטעם רע, וכן הלאה בזו הדרך. מבחינת האליטה, האדם מהפריפריה אינו אלא סכנה שיש למגר; זו דרך קלה ופשוטה לבדל ולהגביה את עצמך באמצעות הנמכת האחר. המהלך הלוגי הבא הוא זיהוי של אותה תרבות נמוכה עם אורח חיים לא נורמטיבי ועברייני.

דילמת האסיר

ארצה להתעכב על הקישור שעשה יאיר גרבוז בנאומו בכיכר רבין בין נישוק קמעות ומזוזות והשתטחות על קברי צדיקים לאונס, לשחיתות, לרצח ולגניבה. זהו רגע מדויק ביותר של ״אמת״ מזוקקת שבעלי כוח רבים חושבים בלבם, שלרוב נעלמת מעינינו ומתגלה ברגעים מיוחדים ונדירים. 

המחשבה של בעל הבית. גרבוז (פלאש90, משה שי)

לפני כשנה ביליתי רבות בבתי כלא בדרום הארץ במסגרת התמחות משפטית שעשיתי. ניסיתי למצוא ביני לביני תשובה לשאלה מדוע כמעט כל האסירים שפגשתי והכרתי בשמות הם מזרחים, ערבים, אתיופים או יוצאי חבר העמים. רוב האנשים שמבקרים במקומות האלו מתייחסים לנתון הזה כמציאות מוגמרת שאינה מצריכה תשומת לב מיוחדת. אני מניח שאין תשובה אחת לשאלה, אבל הנה בא גרבוז ומעניק לנו קצה חוט שעוזר להבין את הלך המחשבה של בעלי הבית על המוסר והחוק: היום אתה מנשק מזוזה; מחר אתה אונס. היום נסעת לקבר הבאבא סאלי; מחר תגנוב או תרצח. גניבה, נישוק מזוזה, אונס, קברי צדיקים. סט אחד של מעשים לסוג מסוים של אנשים.

סצנה באולם בית המשפט: שופט יושב בכיסא הדין, הנאשם מובל אל האולם ונעצר לרגע בפתחו, מושיט יד ומנשק את המזוזה. בראשו של השופט כבר נגזר הדין.

ליהודי מדינות האסלאם דרושה היסטוריה טובה יותר

הדרך הנכונה לנהל את המאבק המזרחי

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי