פייטן ומשורר: מפעל חייו של ר' דוד בוזגלו זוכה סוף סוף להכרה

א: צור שהחייני

בסצנת הסיום היפה של "שיר ידידות", סרטו של הבמאי רפאל בלולו על רבי דוד בוזגלו - מגדולי הפייטנים במרוקו בדור האחרון - יושבת מקהלת ילדים בבית כנסת הדור ושרה את אחד הפיוטים המפורסמים ביותר שכתב בוזגלו: "צור שהחייני". החזן, שמשמש גם  מצנח המקהלה ומלמד השירה, מתופף בדרבוקה, והילדים שרים בטבעיות ובדבקות את ההודיה לאל: "עָלָיו מִשְׁעָנִי / כִּי הוּא עָשָׂנִי / וְהוּא קָנָנִי // לוֹ הִבְדִּילָנִי / אוֹרוֹ עָטָנִי / צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי". מי שלא מכיר את מחבר המילים אינו מעלה על דעתו שהם נכתבו רק לפני כמה עשרות שנים. במלאכת מחשבת של כתיבה והתאמה מוזיקלית, הם נדמים כמי שהיו חלק מהפנתאון הפיוטי מאז ומעולם; אי אפשר לחשוד בהן.

 

"אף על פי שר' דוד בוזגלו, שחיבר מילים על פי לחן ידוע מראש", מסבירה חוקרת המוזיקה והפיוט חנה פתיה את אחד ההיבטים המרכזיים בכתיבה שלו, "הוא הצליח להוציא מתחת ידיו פיוטים ברמה גבוהה ביותר, כאשר בה בעת הוא נצמד גם 'לאילוצים' של משקל וחריזה. אנחנו מכירים את זה מהמשוררים הגדולים בדורות הקודמים, שחיברו יצירות מופת כשהם כבולים בסד של משקל, חריזה ושיבוצים. אבל משוררים שמקבילים לו בזמנו הוציאו  תחת ידם פזמונים, ולא פיוטים. מה שהנחה אותם היה הדמיון למצלול המקורי והניסיון לשמור עליו, ולכן הכתיבה שלהם לא הצליחה להתרומם מעבר לרמה של פזמון. את ר' דוד בוזגלו לא עניין המצלול המקורי, ולכן אין בשירים שלו מילים כמו 'יה אלי', 'יה עיני', 'חביבי' וכיוצא באלה. הפיוטים שלו הם בעלי עומק ותחכום. יש לו שפה עשירה שמושפעת מהתנ"ך, מהגמרא והמשנה, ובתור מי ששר בעצמו, הייתה לו רגישות גדולה למצלול. כך הוא יצר פיוטים שנכנסו אל תוך מחזור החיים של יהודי מרוקו".

 

ב. פייטן בשני המובנים

 

ב"שיר ידידות" לקח על עצמו הבמאי רפאל בלולו תפקיד חשוב: לחשוף את העולם שלא גדל בבתי הכנסת המוגרביים אל ר' דוד בוזגלו. בלולו יצר דיוקן קולנועי מרשים של דמותו בעזרת ראיונות (בין היתר עם בנו ד"ר מאיר בוזגלו, תלמידו ר' חיים לוק ופרופ' חביבה פדיה) חומרי ארכיון ותרגומים קולנועיים לפיוטים, בסרט שמצולם בצורה יפהפייה, בלוקיישנים צבעוניים וטבעיים.

 

הסרט, שהוא חלק מסדרת "העברים" (שיוצר ואוצר הבמאי והמפיק יאיר קדר), יוצא דופן ביחס לסרטים שקדמו לו בסדרה. אחרי הזרקור שהופנה אל לאה גולדברג, יונה וולך, ח"נ ביאליק, י"ח ברנר וזלדה – כולם יוצרים מוכרים ממוצא יהודי-אירופי – הסרט על ר' דוד בוזגלו מציג גיבור תרבות עברי שונה: תלמיד חכם צפון-אפריקאי שעל אף גדולתו, כמעט אינו מוכר מחוץ לקהילה שלו. להיעדר ההכרה סיבות רבות, חלקן קשורות בהדרת התרבות המזרחית בחברה הישראלית, אבל נדמה שהסיבה המרכזית נובעת מהשדה התרבותי שבו יצר בוזגלו: עולם הפיוטים, שממשיך מסורות כתיבה יהודית מסורתית, עולם שפועל בקו מקביל ונפרד מהשירה העברית החדשה. עולם שמתקיימות בו הבחנות ששמורות רק לו.

 

"אנחנו מבחינים היום בין המילים 'משורר' ו'פייטן', לאו דווקא באותה הצורה שבה כל קהילות ישראל הבחינו לאורך השנים", מסביר המשורר והחוקר אלמוג בהר, שאף הקדיש לבוזגלו פרק בעבודת הדוקטורט שלו, "המילה 'פייטן' משמשת לעתים לתאר את כותב הפיוטים, ולעתים את מבצע הפיוטים, ובמקרה של ר' דוד בוזגלו, הוא היה פייטן בשני מובני המילה. כמו כן, אנחנו מבדילים בין המשורר, הכותב שירי חול או שירים המתפרסמים בספרים, לעומת הפייטן, הכותב שירת קודש או שירה לביצוע מוזיקלי בהקשרים ליטורגיים. אך הבחנות אלו אינן תמיד חד משמעיות, והיו כאלו שכתבו גם שירת חול וגם שירת קודש, וכמובן, גם שירת חול יכולה להיות אמונית, והיא אף יכולה להתחבר לביצוע מוזיקלי. ר' דוד בוזגלו עצמו כתב בעיקר פיוטים, אשר לא נועדו לביצוע בתוך התפילה, כיוון שלאחר המאה ה-16, כבר היה קשה להכניס אליה פיוטים חדשים, אלא רק להקשרים שסביבה, כגון עונג שבת ואירועי החיים - ברית מילה, זבד הבת, בר מצווה, בת מצווה, חתונה וכמובן, החגים. הוא כתב גם שיר חול אחד, על עיוורונו".

 

חיים לוק: "אין חתונה או בר מצווה בקזבלנקה בלי ר' דוד" (מתוך ארכיון משפחת בוזגלו)

 

ג.  וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה. תִלְבֹּשֶׁת עַרְבִיָּה

 

רבי דוד בוזגלו נולד בשנת 1903 בזאווייא שבמרוקו, שם למד אצל הפייטן ר' חיים עטאר (מעורכי קובץ פיוטי הבקשות של יהודי מרוקו "'שיר ידידות"). מגיל צעיר נחשב לתלמיד חכם שיועד לגדולות, אבל בחר לבסוף להתמקד בקריירה של פיוט וחזנות. "לא מדובר ב'ויתור' כנגד עולם התורה", מדגישה פתיה, "כל 'התלמידות חכם' שלו היתה משוקעת בפיוטים ובכתיבה. אלה הם בפירוש פיוטים של תלמיד חכם, ולא בטוח בכלל שאם היה נשאר בין כותלי הישיבה, התרומה שלו לעם היהודי היתה גדולה יותר. רק בימינו יש חשיבה של שחור או לבן שכזו - תלמיד חכם או מישהו ששואף לכך צריך לבלות 24 שעות בישיבה. לאורך ההיסטריה יש לנו דוגמאות רבות של משוררים שהיו תלמידים חכמים עצומים".

 

בבגרותו עובר ר' דוד בוזגלו לעיר קזבלנקה ומשמש שם הפייטן המרכזי בעיר. "ר' דוד בוזגלו חי בתקופה של שינויים דרמטיים: בקזבלנקה היתה קהילה יהודית חדשה שצמחה באופן מהיר ושילבה בתוכה לראשונה נוסחים שונים של יהדות מרוקו", מסביר בהר, "בהקשר זה, הוא נוטל תפקיד מרכזי ביצירת האתוס החדש של הקהילה, בין השאר באמצעות דיאלוג עם המוזיקה המרוקאית הפופולרית והצעת פיוטים ש'הולבשו' על לחנים פופולריים, כדי להתחרות בתרבות המרוקאית המודרנית, וכך למשוך את הדור הצעיר אל בית הכנסת".

 

מלבד הרצון למשוך את הדור הצעיר לבית הכנסת דרך השירים הערביים הפופולריים, הוא גם מנהל דיאלוג רחב עם התרבות והשפה הערבית. כמה מהמרואיינים בסרט מתארים כיצד גם ערבים מקומיים היו באים לשמוע אותו בהופעה.

"לאורך כל יצירתו, הן במרוקו והן בארץ, הוא כתב חלק גדול מפיוטיו בערבית-יהודית, לעתים בצורת המטרוז (השזור), והשורות מתחלפות בין השפות. לעתים שורה אחת מורכבת חציה מעברית וחציה מערבית. כמו כן, הוא ניהל לאורך כל יצירתו דיאלוג עם המוזיקה הערבית הפופולרית, בעיקר המרוקאית, האלג'יראית, התוניסאית והמצרית. אחד משיריו המפורסמים "ארגב יא לעאלי" (השקף אתה העליון), הוא שיר מטרוז עברי-ערבי המבוסס על הלהיט המוזיקלי "עלאש יא גזאלי" (למה צבי), ששר סלים הלאלי, ואת אותה השאלה שמפנה האהוב הננטש לאהובו הנוטש בשיר החול "גולי עלאש?" (אמור לי למה?) מפנה ר' דוד בוזגלו בשירו לאלוהים.

 

"דוגמה נוספת היא בשירו למימונה 'אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב מָארוֹק אַנְשֵׁי אֱמוּנָה'. בשיר הוא ניסה להזכיר לחוגגי המימונה בארץ את מסורת חגיגות המימונה במרוקו כחג יהודי-מוסלמי. הוא כתב: 'וְשָׁמָּה עַל כָּל מִדְרָךְ. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בֵּרַךְ. / חָבֵר תִּהְיֶה מְבוֹרָךְ. בְּכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. / וּבְמָארוֹק לְדוֹר דּוֹרִים. כָּכָה יֹאמְרוּ הָעִבְרִים. / בִּבְרָכָה לַחֲבֵרִים. אַרְבְּח יָא כָאי וּלְגִ'ינָא. (הצלח אחי ובעושר)... וִילִיד עֲרָב זֶה דַרְכּוֹ. עַד עַתָּה תּוֹךְ מָרוֹקוֹ / וְלַיְהוּדִים כְּעֶרְכּוֹ. יַקְרִיב מִנְחָה שְמֵנָה... שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים. / וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה. / וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה. תִלְבֹּשֶׁת עַרְבִיָּה. / וְגֶבֶר עִם אַדְרָעִיָּא. וּקְטֹרֶת מֹר וּלְבוֹנָה. / וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי. לִפְנֵי אָחִיו הַהֲגָרִי. / אִם עִירוֹנִי אוֹ כַּפְרִי. רוּחַ כֻּלָם נְכוֹנָה. / שָׁם טֻשְׁטְשׁוּ הַתְּחוּמִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים / אִלְמָלֵא אַנְשֵׁי דָּמִים. אֲשֶׁר עַל הַמְּדִינָה'".

 

ד: במזרח דברים באים מעונג

 

הקונצנזוס שיצר ר' דוד היה מוחלט: מנכבדי הקהילה ועד האנשים הפשוטים - כולם באו לשמוע את הקונצרטים החזניים שלו. "אין חתונה או בר מצווה בקזבלנקה בלי ר' דוד", אומר בסרט הפייטן ר' חיים לוק ומתאר כיצד מתפללי יום הכיפורים היו יוצאים מהיום הקשה בחיוך לאחר שהתפללו עם ר' דוד בוזגלו. מנגד, ברור שבשלב הראשון של חייו, הוא ניהל אורח חיים בוהמייני בצד חיי הקדושה. פרופ' חביבה פדיה מקשרת את הדברים לרוח ששורה במרוקו: "במזרח דברים באים בעונג", היא אומרת, "אתה לא צריך לסבול".

 

אלא שמותו של בנו הצעיר גרם לר' דוד לקבל על עצמו הגבלות וחומרות. הוא הפסיק לנגן בבמות שהיו בהן תזמורות, סירב להצטלם או לפרסם הקלטות של שיריו או אפילו להדפיס את שיריו בספר. ההגבלות מחמירות לאחר שהוא מתעוור ממחלה באמצע שנות ה-40 של חייו. בשנת 1951 הוא כתב על יצירתו במכתב: "מעולם לא האמנתי בכל ילדי רוחי ורחשי לבי, בתור דברים העומדים בפני הביקורת והראויים להתפרסם בדפוס, על כן חשבתים לדברים שבעל פה שרק התיבה קלטתם, ועל כן נותן אני ליד השכחה לגעת בהם מבלי שאדאג לזה ולא כלום". רק סמוך למותו נתקף פתאום חרטה על היעדר הפרסום, ההקלטה וההדפסה של יצירתו.

 

"בהחלטה לא להדפיס ספרים, החזיר ר' בוזגלו חלק מתופעות היצירה שבעל פה לפיוטיו", אומר בהר. את ההתנגדות להקלטת קולו בשירת פיוטים הוא מסביר כהמשך של נימוקי סירוב ההדפסה, אבל גם כדילמה שעומדת בפני עצמה: "זאת דילמה מודרנית שפייטנים מוקדמים יותר לא עמדו בפניה. ייתכן מאוד שהיא גם קשורה לחשש הכלכלי שעוררה הטכנולוגיה החדשה של ההקלטות. החשש ששירים מוקלטים על גבי תקליטים יבטלו את צורכיהם של תלמידים להגיע אל המורה, וכך יפגעו במקור פרנסתו".

 

ובכל זאת, יש לנו כמה הקלטות שלו, חלקן אף מופיעות בסרט.

"ר' דוד בוזגלו הוקלט פעמיים - פעם אחת בידי פרופ' חיים זעפרני, בהסכמה חד פעמית, ופעם שנייה בידי תלמידיו, בהסתר; בהקלטות אלו מבצע ר' דוד בוזגלו קטעי תפילה ופיוטים שכתבו אחרים, ולא את פיוטיו שלו. גם לגבי שאלה זאת הביע עמדה מעט שונה בראיון בארץ כשנה לאחר עלייתו, בשנת 1966: 'הוצע לי מקול ישראל להקליט את שיריי, אך לא אוכל, כל עוד גרוני אינו די צח. כל עוד אפשר לי לשיר במשתאות ובנשפים כמו שאני שר, כי הם מכבדים אותי כמו שאני, אשיר, אבל בהקלטה זה עניין אחר. גם המרוקאים הוכו בבולמוס של ביקורת. אשיר, בכל זאת, כשאברי וגרוני יהיה יפה'. קשה לדעת האם בדברים אלו ביטא התחלה של שינוי בעמדתו לגבי הקלטת קולו, התחמקות או שתחושה זאת, שהרגע אינו נכון להקלטה המדויקת והנכונה ביותר, ליוותה אותו לאורך כל הסתייגותו מהקלטות; בדבריו הקצרים הוא רומז באומרו 'גם המרוקאים הוכו בבולמוס של ביקורת', ואין לדעת בהקשר זה האם כוונתו לבוז בתרבות הישראלית כלפי התרבות המרוקאית, שבשבילה ההקלטה צריכה להיות המדויקת ביותר, בשם ההגנה על מעמד הקהילה, או שכוונתו לביקורת בתוך העדה המרוקאית בארץ לגבי נוסח השירה".

 

 

ה. נס קרה בארץ הקודש

ב-1965 עלה ר' דוד בוזגלו לישראל כגיבור תרבות יהודי-מרוקאי. אלא שהקהילה שהוא מצא בארץ היתה שרויה בעיצומו של משבר ההגירה, והוא חווה אותה כבלבול קטסטרופלי של מושג הגאולה בארץ המובטחת. רוב בני קהילתו היו מפוזרים בפריפריה, והוא עצמו התגורר עד פטירתו ב-1975 בדירת שיכון בקרית-ים. למרות הקושי הפיזי והנפשי, הוא חרש את הארץ, בביקורים אינטנסיביים בבתי כנסת בצפון ובדרום, ושימש הגורם המרכזי בהחייאתה של מסורת הבקשות המרוקאית; "שיר ידידות".

 

"ר' דוד בוזגלו כתב באופן אינטנסיבי בארץ והגיב הן למפגש עם הארץ והן למלחמות", מספר בהר, "המפגש המחודש של מסורת הפיוט עם ארץ ישראל בא לידי ביטוי בשירתו. בכך הוא המשיך מצד אחד את מסורת הפיוט המרוקאית, ומצד שני, בתגובותיו לאירועים ההיסטוריים, בהשפעה של העברית החדשה על שירתו ובדיאלוג שניהל גם עם השירה העברית החדשה, הוא חידש רבות במסורת הפיוט".

 

הכתיבה שלו משתנה עם ההגעה לארץ?

"המפגש של מסורת הפיוט עם ארץ ישראל ועם הציונות הוא מפגש מבלבל, ואולי אפשר לתאר כך באופן כללי את המפגש של היהדות עם הישראליות. מחיים רב-לשוניים הנעים בין ערבית לעברית, כפי שהתבטא בפיוט, לאידיאל חד-לשוני, כפי שהתבטא בשירה העברית החדשה, מתרבות קודש הנוגעות בתרבות הפופולרית ובתרבות החול ומשלבת לעתים בין כתיבה ארוטית וכתיבה תיאולוגית, לתביעה לכתיבה חילונית-לאומית, מכמיהה לירושלים של מעלה לחיים בירושלים של מטה, מכמיהה למשיח ולישועת האל לפוליטיקה יומיומית. המעבר מחיים כמיעוט יהודי בגולה, אשר מדוכא בידי רוב לא-יהודי, וכתיבת פיוטי בקשה מהאל שינקום בגויים המדכאים, לחיים בארץ כרוב יהודי השולט במדינה המגדירה את עצמה יהודית, אשר בתוכה מצוי מיעוט לא-יהודי, אולי עדיין לא הובן בפיוט בפרט וביהדות בכלל, ופייטנים שחיו רוב חייהם בגולה והגיעו לארץ בשנותיהם האחרונות המשיכו לכתוב בשם מיעוט יהודי.

 

 

אתוס חדש של קהילה (מתוך ארכיון משפחת בוזגלו)

 

איך הגיע "באב אל וואד" לר' דוד בוזגלו ומה הוא עשה איתו?

 

"אנחנו יכולים למצוא במסורת הפיוט במאה ה-20 שיר קינה על העלייה לארץ ישראל, במתכונת של קינת תשעה באב, כפי שכתב ר' שלם רדאעי מתימן, ואנחנו יכולים למצוא שירים של התלהבות משיחית ותחושה כי 'בא זמן הגאולה', כפי שכתב אשר מזרחי. אצל ר' דוד בוזגלו אנחנו מוצאים ביצירתו המוקדמת כתיבה שיש בה ריסון היצר המשיחי, בשיר 'מקומך אל תנח', ואילו לאחר העלייה לארץ, אפשר למצוא אצלו שירי חרדה בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, שירים של חוויה גאולית, לאחר מלחמת ששת הימים, אשר בהם יש זעם רב כלפי מנהיגי המדינות הערביות, ובעיקר כלפי גמאל עבד-אל-נאצר, והשתתקות ואי-כתיבת שירה לאחר מלחמת יום הכיפורים".

*

שיר של אלמוג בהר

לרבי דוד בוזגלו (1903-1975), גדול פייטני יהדות מרוקו במאה ה-20

 

מכיוון שהיה עיוור

לא שם לב לַלועגים לתרבושו

והמשיך חובש אותו בארץ קודשו

בוקר בוקר על ראשו.

 

והאנשים מביטים

לא רואים את עיוורונו

נס קרה בארץ הקודש

לא ראה את עיוורונם.

 

 

 

מהו סוד קסמה של יונה וולך?

ביאליק שלא הכרתם נחשף בסרט של יאיר קדר

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8