פה נטמנו יחסי האמון עם בני דתות אחרות

"אין לי חיבה יתרה לקברים", פותח ואומר נתן לנדאו, מורה דרך מירושלים, "אבל אני כן חושב שבתי קברות יכולים ללמד הרבה על היסטוריה של מקום". בימים אלו מעורב לנדאו, מלבד מורי דרך נוספים בירושלים, בפרויקט של שיקום ושחזור בתי הקברות העתיקים שעל הר ציון. סמיכותו של הר ציון לחומות העיר העתיקה הפכה אותו לאזור נפיץ, שקהילות דתיות שונות מנסות להיאחז בו, להיאבק על מקומן בו. בתי הקברות בהר ציון מסמלים במשהו את המאבקים הדתיים וההיסטוריים השונים. יותר מכול, הם מלמדים שהמאבק על התודעה ועל ההכרה בירושלים מתרחש לא רק בין החיים, אלא גם על גבם של המתים.

היוזמה פשוטה: מיפוי בתי הקברות השונים על הר ציון ותיעוד הקברים והעלאת המידע לאינטרנט, שיהיה נגיש לכול. הפרויקט נעשה בתמיכה של הקהילה הפרוטסטנטית ובסיוע כספי השגרירות הגרמנית. בהר ציון יש בתי קברות פרוטסטנטיים, קתוליים, יווניים-אורתודוקסיים, יווניים-קתוליים, מוסלמיים ויהודיים, ואפילו קראיים.

"הר ציון כשלעצמו הוא אקס-טריטוריה בתוך ירושלים", אומר לנדאו, "זה אזור מנותק יחסית משאר השכונות בעיר. הוא לא חלק מהעיר העתיקה, ויש בו אתרים שנחבאים אל הכלים. כמורה דרך, אני מופתע לגלות מקומות חדשים בכל פעם שאני מגיע לשם. היוזמה הנוכחית נולדה בעקבות אירועי תג מחיר שנעשו בבית הקברות של גובאט, בית קברות פרוטסטנטי. עשו שם עבודה די יסודית והרסו את המצבות. אני מניח שזה נובע מחשש מהשתלטות גורמים נוצריים על הר ציון – חשש מופרך בעיניי – אבל הוא חלק מהמאבק שמתחולל היום בירושלים בשאלה למי המרחב הזה שייך, למי הר ציון שייך.

"יש בהר ציון ייצוג כמעט של כל קבוצות האוכלוסייה בירושלים", אומר לנדאו, "התחלנו לשקם את בית הקברות גובאט שהושחת, לנקות ולסדר אותו, בעזרתם של תלמידים יהודים ונוצרים בירושלים, ואז עלה הרעיון להקים מרכז מידע על הר ציון. חלק מהרעיון הוא לנסות ולספר את סיפור הקברים השונים ולהדגיש את המגוון של המקום ואת הרב-תרבותיות".

מול הר ציון עומד בית קברות ידוע הרבה יותר – הר הזיתים. כיצד זה שהר הזיתים זכה לפופולריות ויוקרה, ואילו הקברים בהר ציון מוזנחים והרוסים?

"זה נכון שיש להר הזיתים יחסי ציבור טובים יותר, אך גם בית הקברות של הר הזיתים ידע ונדליזם איום ונורא. צריך גם לזכור שלהר הזיתים יש מסורות דתיות משלו, יש לו חשיבות דתית כשלעצמו, וקבורים שם הרבה יהודים שיש מישהו שמספר את הסיפור שלהם. כשאתה מסתכל על תהליכים היסטוריים, אתה צריך לשאול מי מספר את הסיפור שלהם ואם יש לו נגישות לתקשורת ולדעת קהל. לבית הקברות היהודי בהר הזיתים יש מישהו שמספר את הסיפור שלו, בניגוד להר ציון".  

קריאה נוספת: מדוע הפגינו גורמים חרדיים נגד שיפוץ קבר רשב"י במירון?

מאבק על העבר, ההווה והעתיד

גם חנה בנדקובסקי, מורת דרך ירושלמית ומנהלת תוכניות במרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים, היתה מעורבת בשיקום בתי הקברות בהר ציון, וגם היא מסכימה שהר הזיתים זכה ל"יחסי ציבור" טובים יותר לעומת הר ציון – ולא במקרה.

"הר הזיתים נהיה לאתר קבורה עם משמעות רוחנית דתית, ואילו הר ציון הוא בשיפולי העיר, ובגלל זה הוא נעשה אתר קבורה", היא אומרת, "ההר עצמו משמש אזור קבורה כי הוא נמצא מחוץ לחומות. חיפשו מקום קרוב לעיר, והר ציון היה פתרון נוח, וככה זה מתחיל. הקברים שם מאוחרים יחסית – רק ב-200 השנים האחרונות החלו לקבור שם בצורה ממוסדת; עדות שונות קונות את האדמות שם, וזה מתחיל".

בית קברות בהר ציון. הפורעים עשו עבודה "יסודית" (תצלום: הדס פרוש, פלאש90)

בנדקובסקי מספרת על פגיעות חמורות בבית הקברות – ניתוץ מצבות, השחתת קברים והסרת צלבים מאבן מקברים פרוטסטנטיים וקתוליים. "בית קברות הוא חיבור, שייכות", היא אומרת, "ברגע שאתה קובר את מתיך במקום, אתה שייך למקום. כשיהודים-ישראלים מתים בחו"ל, הגופה שלהם נשלחת לקבורה בארץ כי יש כאן עניין סמלי של חיבור למקום. הניסיון למחוק את הקברים הוא למעשה ניסיון למחוק את השייכות של הקבוצה למקום.

"בית קברות הוא סמל, אפילו יותר מבית. אדם נמצא בבית שלו 60 או 70 שנה; בקבר הוא נמצא עד תחיית המתים. תחשוב כמה אנחנו מזדעזעים מפגיעה בבית קברות בחו"ל. יש לזה משמעות, ויש כאן אמירה. כשמורידים צלבים מקברים, מנסים למעשה לומר: אתם, הנוצרים, לא שייכים לכאן. אין לכם חלק בעיר. אני לא מוכנה למחוק את ההיסטוריה של ירושלים. כולם שייכים לכאן, והקברים מעידים על כך.

"הקרב הוא למעשה לא רק על העתיד, אלא גם על העבר, וזה קורה היום בהר ציון. יש ניסיון של קהילות שונות למחוק את ההיסטוריה של קהילות אחרות – זה מתבטא בהרס קברים, אבל גם בתאריכים שנמחקים משלטים, באריחים עות'מאניים שמוסרים. לכן זה לא רק מאבק על ההווה והעתיד, אלא גם על העבר".

אין כבוד אפילו למתים

ד"ר עודד לוונהיים, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, כתב באחרונה ספר שמתעד את נסיעות האופניים שלו מביתו שבמבשרת ציון להר הצופים. במהלך הנסיעות היומיומיות נחשף לוונהיים לעושר של שיפולי ירושלים, ובתוך כך גם לבתי קברות מסתוריים ועלומים ולסיפורים שלהם.

עודד לוונהיים. תסתכלו על המתים ותראו את החיים (תצלום: מתוך יוטיוב)

"אני רואה את בית הקברות של קולוניא, כפר פלסטיני שהיה איפה שהיום מוצא ומבשרת ציון; אני עובר ליד הר המנוחות וטיילתי גם במקומות שהובילו אותי לבתי קברות – נבי סמואל, בית הקברות של הפלמ"ח בקרית ענבים. גם בהר הצופים יש כמה בתי קברות מעניינים: בית הקברות המשפחתי של נורמן בנטוויץ', שהיה היועץ המשפטי של ממשלת המנדט הבריטי; ישנו קבר אוסישקין בגן הבוטני, ויש כאן גם בית קברות של המושבה האמריקנית ושל חיילים בריטים".

ההיכרות עם הקברים השונים חשפה את לוונהיים לכמה סיפורים מעניינים. אחד מהם קשור לשייח עבדול עזיז, אתר במבשרת ציון שלפני 1967 היה מוצב ירדני. "איכשהו, הגעתי למפקד המוצב הירדני של אז. הוא סיפר לי על הקרב שהיה, ואז הוא סיפר לי שהישראלים לקחו אותו בשבי. הוא הצליח להימלט, ובדרך הוא פגש ארבעה חיילים פלסטינים מהגדוד שלו. מחצית מהצבא הירדני אז היה מורכב ממגויסים פלסטינים. ארבעת החיילים סיפרו לו שהם בורחים גם כן, ויותר לא נודעו עקבותיהם.

"כעבור 30 שנה חפר טרקטור ישראלי ליד נבי סמואל וגילה ארבעה שלדים, שזוהו כארבעת החיילים הפלסטינים האלה. זה היה ב-1996, והירדנים רצו לקבור אותם כאן בירושלים, סמוך להר הבית. ראש הממשלה נתניהו סירב, ובמקום זה סוכם שיקברו אותם בנבי סמואל. היתה הלוויה רשמית, בליווי תזמורת הצבא הירדני ואלופים ישראלים. זה קצת אירוני, כי קשה לתאר היום קבורה מכובדת כזו של ארבעה פלסטינים".

לוונהיים החל להתעניין באתרי הנצחה של חללי אויב בארץ. בבית הקברות הבריטי בהר הצופים, למשל, קבורים חיילים שהיו אויבי בריטניה – עות'מאנים וגרמנים. בעיר העתיקה בירושלים הוקמה אנדרטה לחיילי הצבא הירדני שנפלו ב-1967, באישור טדי קולק. "בתי הקברות יכולים ללמד אותנו לא רק על המתים, אלא גם על החיים", הוא אומר, "כשאתה חושב על הבריטים שקברו את חללי האויב, אתה מבין שיש כאן סוג של אצילות, של התייחסות הרבה יותר הומנית וסובלנית כלפי האחר. וכשאתה מסתכל על בית הקברות בקולוניא, אתה רואה שהוא מוזנח, וכך גם בית הקברות בליפתא. אלה אנשים מתים – אפשר להתייחס אליהם בכבוד הראוי, אבל יש עוינות, גם אחרי המוות".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי