האם נישואי תערובת הם האסון של העם היהודי או דווקא התקווה שלו?

בפרשת "וישב" אנו פוגשים את האישה שבזכותה תהיה המשכיות בעם ישראל. תמר הכנענית, האסורה לבני אברהם ולבית יהודה, היא זאת שתדאג להמשכיות של בני יהודה אחרי לא מעט שנים של אובדן, והם יהיו בעתיד אבות אבותיהם של דוד המלך. תמר היא דוגמה אחת במקרא לנשים נוכריות הנושאות את גאולת ישראל ודואגות לשושלת העתידית. אבל למרות מורשתן של תמר הכנענית ורות המואבייה, בכל זאת קיימות במסורת שלנו, לאורך הדורות, סלידה ודאגה מנישואי תערובת.

כיום אנו מוצאים את עצמנו במציאות של נישואי תערובת בהיקף שלא הכרנו. ברוב קהילות המערב אחוז היהודים הנישאים עם בני  זוג שאינם יהודים גבוה ביותר, והם אפילו הרוב.

התופעה של יהודים המתחברים לצורכי נישואים עם בני זוג לא יהודים חדשה יחסית: היא החלה בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. היום, בקרב הזרמים הליברליים (במיוחד אצל הרפורמים), ברירת המחדל הינה נישואים על בסיס בחירה חופשית. במציאות שבה יהודים משתלבים בכל תחומי החיים, הסיכוי שיינשאו עם לא יהודים הוא גבוה ביותר. עקב כך, הצעירים המזדהים כיהודים כיום הם במקרים רבים תוצר של נישואי תערובת. 

כאן אני מבקשת להבהיר כי אין זה נכון לומר "נישואים בין יהודים לנוצרים" (או מוסלמים, או הינדים וכו'); התופעה המדויקת היא נישואים בין אמריקאים ממוצא יהודי עם אמריקאים ממוצא נוצרי/מוסלמי/הינדי וכו'. זוהי המציאות הסוציולוגית האמיתית. בחברה החילונית המערבית רבים מן הצעירים אינם מגדירים את עצמם באמצעות הדת, ובוודאי שלא יחשבו על בחירת בן זוג על בסיס נאמנות לדת, לגזע או ללאום.

יהודים מרגישים בטוחים כיהודים באמריקה ובמרבית ארצות המערב. הם מוצאים ערכים משותפים עם בני התרבות המקומית שהם פוגשים באוניברסיטה או בעבודה: ערכים של דמוקרטיה, שוויון, סובלנות ואחווה. הדאגה או הוויכוח מתחיל עם הדור הבא. יש הטוענים שנישואי תערובת הם מתכון לאובדן הזהות של הילדים. הילדים, כך נאמר, כבר לא יחיו ויתפקדו כיהודים. ואכן, המחקרים מראים כי זו המגמה הניכרת. לעומתם, יש אלה – התנועה הרפורמית היא המובילה שבהם – שרואים בנישואי תערובת הזדמנות לקירוב של בן הזוג הלא יהודי ולקבלתו לקהילה, וכך להגביר את הסיכוי שילדיהם יראו את עצמם כיהודים. במילים אחרות, בעלי הגישה הזאת רואים את נישואי התערובת כתוספת לשורותינו, ולאו דווקא כהפסד. יש מקרים שלאורך הזמן אותו בן זוג לא יהודי מתגייר וממש נעשה יהודי.

ראש הארגון למניעת התבוללות, בנצי גופשטיין (צילום: הדס פרוש)

קריאה נוספת: מחשבות על התבוללות אפרופו חתונתה של צ'לסי קלינטון עם יהודי

ולאסף וול, לעומת זאת, לא היה אכפת שיהודי טוב התחתן צ'לסי הגויה

להסיר חסמים

קשה היום להשתמש במילים של אסור ומותר בנוגע לנישואי תערובת; אמירות אלה פשוט לא "תופסות". היום אפילו יהודים שגדלים על ברכי החינוך היהודי (בית ספר יומי, מחנה קיץ יהודי, טיולים בארץ, חברות בבית כנסת וכו') אינם חסינים מפני האפשרות שבן הזוג שלהם יהיה לא יהודי. אין ספק שעדיף חינוך יהודי טוב ומעצב, כי בלא מעט מקרים זה יהיה הבסיס המוצק לגידול של הדור הבא, אפילו אם רק הורה אחד הוא יהודי.

האם זה משמח אותי? ודאי שלא. האם אני מודאגת לעתיד העם היהודי בארצות הברית? ודאי שכן. אך במקום להקשות כל כניסה או הצטרפות לעם היהודי, יש להקל ולזרז. כשמישהו מתחתן עם יהודי, זה צעד ראשון, ואם בן הזוג מוכן לגדל את הילדים כיהודים, אז הם כבר חלק פעיל מהעם היהודי.

קודם כול יש לחבק את כל מי שמוכן להיכנס למסע הזה; הידע והמחויבות יבואו אחר כך. היום לפחות שליש מכל מחזור שנכנס ללימודי הרבנות הרפורמיים הם תוצר של נישואי תערובת, ופרחי רבנות אלה מזוהים באופן טוטלי כיהודים (רק במשרד הפנים בישראל משפילים אותם, ולפעמים לא מוכנים לתת להם ויזה של סטודנט לשנה! אבל זה סיפור עצוב אחר). אני בוכה על כל יהודי שאובד לנו, ואני חוזרת לרות ולתמר: כל זר שנכנס לשורותינו מגלם הזדמנות ואף ניצוץ של ישועה. וככה יש להתייחס אליו.

* הרבה נעמה קלמן היא דיקנית ההיברו יוניון קולג.'

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי