אהבה בימי אינסטה: כיצד הרשת שינתה את הצורה שבה אנחנו מתאהבים

יום אחד, בסוף שנת 2012, בשעה שעבד בסטודיו שלו בבואנוס איירס, החליט הצייר מרסלו מרטיני (52), לצאת להפסקה מהקנבס וללכת לשטוף כלים. בדרך לכיור ביקש להציץ רק לרגע במחשב (כולנו מכירים את ה"רק לרגע" הזה), ומפה לשם נכנס לפורום מעריצים של לואיס אלברטו ספינטה, הזמר הארגנטיני הגדול שנפטר כמה חודשים קודם לכן. הוא הבחין בפוסט קצר ש"לאורה הולכת" (שם הפרופיל) כתבה על אחד משיריו של ספינטה, ומיד הגיב לה: "אם את כמו השיר – את בשבילי".

מרים דסירֶה בֶלֶנֶה, בת 46 מירושלים, העבירה את אותו הלילה בשיעמום מול המסך, כשלפתע קפצה ההודעה של מרסלו. היא החלה לצחוק. "איך בנאדם שנמצא 20 אלף ק"מ מכאן יכול לכתוב לי דבר כזה? הוא אפילו לא יודע אם אני נשואה או עם ילדים", היא נזכרת בתגובתה הראשונה. בהתחלה היא התעלמה, אחר כך ענתה לו, והיום הם נשואים שנתיים. "חיכיתי לך 53 שנה", הוא אמר לה כשנפגשו לראשונה פנים אל פנים (בסקייפ), וכשנפגשו פנים אל פנים באמת, הם החליטו להתחתן, לא לפני שמרסלו עזב קריירה של 38 שנה והיגר לישראל. הוא לא יהודי ולא ציוני. הוא בא מאהבה.

לא קל להסביר אהבה ממבט ראשון, כל שכן אהבה מצ'אט ראשון. "אף על פי שאנשים נוטים לבלבל בין אהבה ממבט ראשון למשיכה מינית ממבט ראשון, יש מקרים אמיתיים של התאהבות ממבט ראשון", כותב חוקר הרגשות אהרון בן-זאב בספרו "אהבה ברשת", "ונפוצים גם מקרים של אהבה מצ'אט ראשון ברשת, שכבר בו אפשר לאתר למשל חוש הומור ושנינות... אהבה מצ'אט ראשון קשורה ל'הילת האישיות' שבמסגרתה אדם שנתפס כבעל תכונות טובות מסוימות ייחשב גם כבעל תכונות חיוביות אחרות".

בעידן האינטרנט אין מחסור בדוגמאות לסיפורי אהבה שהוצתו ונרקמו בצורה כזו או במפגשים סייבר אחרים, ולאו דווקא באתרי היכרויות ייעודיים. השחקנית שרון דנון (36) העלתה לפני פחות משנה, לקראת יום הולדתה ובערב ראש השנה, סטטוס לפייסבוק שבו היא מבקשת שידוך. "השנה אני רוצה לתת לעצמי שי לחג (טוב נו, אני לא קטנונית, לא חייבת שי, אפשר גם תומר, אור, גיא וכדומה...) אז תעשו טובה, תעזרו לעצמכם להגיע לגן עדן ותכירו לי אותו". מתוך מאה פניות של גברים מעוניינים, היה אחד שבלט יותר מכולם.

"קודם כול, זה היה נחמד להפוך את הקערה על פיה: במקום אתרי היכרויות, שבהם את אחת מיני רבות וחווה לפעמים דחיות, כאן אני הייתי במרכז, ופתאום חיזרו אחריי מלא גברים", היא מספרת לי בשיחת טלפון, "סיננתי את הפונים לפי תכונות האופי שבלטו בצ'אטים, כמו צורת ההתנסחות שלהם, מידת השנינות שלהם, וכמובן, גם נכנסתי לפרופילים שלהם והסתכלתי על הסטטוסים שהעלו, למי הם עושים לייקים, איזה דברים מעניינים אותם, איזה תמונות הם משתפים ועוד. מבין כולם דן היה חכם, רגוע, מנומס, והסכמתי לפגוש אותו". בעוד חודש הם יינשאו, שנה ושלושה ימים בדיוק לאחר העלאת הפוסט.

שרון דנון ובן זוגה דן, מכריזים על יום חתונתם (תמונת הפרופיל בפייסבוק של דנון)

האם כל סיפורי ההיכרות ברשת נשמעים כאילו נלקחו מתוך האגדות? מובן שלא. אבל האם הרשת שינתה את הצורה שבה אנחנו מתאהבים? כן ולא. לטעון שהרשת שינתה את האופנים שבהם אנחנו חושבים ומרגישים זה מובן מאליו ואף נדוש, אבל מה לגבי אופני החיזור, הבחירה או ההימנעות מבחירה במערכות היחסים הזוגיות שלנו?

מצד אחד, הרשת הפכה אותנו לכפר גלובלי ופתחה בפנינו מבחר בלתי נתפס של אפשרויות פוטנציאליות לזוגיות. למרים אין ספק בכך. אילולא האינטרנט, היא לא היתה פוגשת את מרסלו. "איך בדיוק?", היא מטעימה, "אני מירושלים, והוא מבואנוס איירס, ואין לנו מכר אחד משותף! ואנחנו גם מבוגרים: להחליט להתחתן בגילים 54 ו-48 זה לא התסריט הרגיל".

כך גם במקרה של רוני ויוסי, היום הורים לארבעה ילדים החיים במילאנו. הם לא היו נפגשים אם רוני לא היתה מפרסמת בקרייגסליסט את החדר להשכרה בדירה שלה בברוקלין. " העובדה שכל אחד היה במרחב שלו ובנוחות שלו אפשרה לנו לדבר בפתיחות ובחופשיות, מספרת רוני על התקשורת ביניהם במדיום האינטרנטי, שהתפתחה עוד לפני שנפגשו פנים אל פנים, "בשלב מסוים גם הוספנו מצלמה, אבל זה לא כמו להיות בדייט פנים אל פנים ולהיות תחת עין בוחנת. זה הגיע בשלב מאוחר יותר, אבל בשלב הזה כבר היו מעורבים רגשות עמוקים, אז המבוכה היתה מעטה והתפוגגה מהר מאוד".

קריאה נוספת: האם פייסבוק גם שינתה את האופן שבו אנחנו עושים פוליטיקה?

האימפוטנציה שבאומניפוטנציה

ומצד שני, עודף אפשרויות מוביל אותנו למה שהפסיכולוג בארי שוורץ כינה בהרצאת ה-TED המפורסמת שלו "פרדוקס חופש הבחירה". לחופש הבחירה יתרונות ברורים, והוא חלק מרכזי ב"דוגמה של המודרנה המערבית", כפי ששוורץ מכנה את האתוס הליברלי שמבקש את חירות האדם. אבל כשיש יותר מדי אפשרויות לבחור מתוכן, הבחירה מובילה לשיתוק במקום לחירות. ואם בסופו של דבר אנחנו מצליחים בכל זאת להכריע לטובת משהו מבין כל האפשרויות, תמיד נהיה מאוכזבים מהתוצאה, כי נחשוש מכך שהאלטרנטיבות עשויות היו להיות טובות יותר, גם אם הבחירה שעשינו היתה מצוינת. 

ידידי חוקר הרשת ליאור זלמנסון אומר: "זה קצת כמו סיינפלד, שבכל פרק פוגש מישהי אחרת ופוסל את הזוגיות איתה על סמך הפגם השטותי ביותר. זה דבר שמתאפשר במקום כמו ניו יורק, שבה האפשרות להכיר עוד ועוד נשים היא אינסופית, אלא שאותו העיקרון פועל גם ברשת". אמנם זוגיות ואהבה אינם מוצרים כמו עשרות הרטבים לסלט בסופר השכונתי של בארי שוורץ, אבל תרבות הצריכה הכלכלית משפיעה גם על ההחלטות הרומנטיות שלנו, ומתברר שגם על אלה של ג'רי סיינפלד.

"החברה שלנו מספקת לנו הרבה אפשרויות רומנטיות קוסמות", כותב לי אהרון בן-זאב בשיחת דוא"ל מחו"ל, "ובהתאם, שינויים מהירים נהיו למודל של חברתנו, שמבוסס על חוויות קצרות וחד-פעמיות. אנחנו מכורים לחידושים בקצב מהיר, וזה משפיע לא רק על מערכות היחסים לטווח ארוך שלנו, אלא גם על האופן שבו הן נוצרות. אין זמן להשקיע בדייט כמו שצריך כי יש אופציות רבות כל כך לבחון. לכן אתרי היכרויות יוצרים חוויה של 'שוק בשר'." אכן, חלק מפוקדי האתרים שדיברתי איתם לצורך הכתבה הזאת משתמשים במטאפורה הזאת בעצמם, כתלונה על חוויית המשתמש. הדימוי נפוץ בייחוד בקרב משתמשי אפליקציות כמו טינדר וגריינדר. גריינדר אף מבטאת את המטאפורה הזאת בשמה.

אחורי הקלעים של עולם הדייטינג ברשת (תינקסטוק)

"עצם המטאפורה של שוק מרמזת שאנשים מגיעים לאתרים אלה כדי 'לקנות' זוגיות רומנטית פוטנציאלית וכדי 'למכור' את עצמם בתהליך הזה", כותב לי בן-זאב, "אבל המרדף אחר פנטזיה קצרת מועד היא לעתים קרובות הבעיה, ולא הפתרון. פנטזיות על מה שעשוי להיות שם בחוץ מוכיחות את עצמן במקרים רבים כתחליפים זולים למה שכבר יש לנו או יכול להיות לנו אם רק נדע איך לעשות פשרות נכונות.

"עם זאת", הוא מוסיף, "הדבר שהכי הפתיע אותי במחקרים שלי על אהבה ברשת היא העובדה שאנשים יכולים להתאהב בצורה כה מהירה וכה עוצמתית לאחר שיחות קצרות ברשת. הסיבות העיקריות להתאהבות מהירה שכזו הן הרגשה של יתר ביטחון ופחות פגיעות ביחסים ברשת, ומכאן החשיפה העצמית המהירה, ופעמים רבות, המשמעותית יותר ברשת. באופן כללי, במערכות יחסים וירטואליות יש צורה חדשה של יחסים אישיים שבה מפגשי פנים-אל-פנים כבר לא הכי חשובים, ולעתים אפילו נעדרים לגמרי. בכל מערכת יחסים תחושת האינטימיות חשובה יותר מהחיים תחת קורת גג אחת, אבל ביחסים וירטואליים המפגש הדמיוני, ולא הפיזי, נמצא בקדמת הבמה, וזה מאפשר לתהליך החיזור להיות יעיל הרבה יותר".

יוצא אפוא שהשילוב של שפע האפשרויות מכאן, והמהירות והחד-פעמיות שבה אנחנו משתמשים וזורקים מכאן (מה שההוגה הפולני זיגמונט באומן מתאר כמאפיין ה'נזיל' של תקופתנו), מייצרות מחויבות וחוסר מחויבות בעת ובעונה אחת. מצד אחד, נוצר קושי לבחור ולהתחייב לקשר רומנטי אחד, אבל עם זאת, יש מחויבות לתהליך החיזור עצמו ונכונות לא לבזבז זמן יקר ולגשת ישר לעניינים, כמו המשפט הפותח של מרסלו למרים או הפוסט של שרון בפייסבוק.

יש לך נוטיפיקציה

אחת הדוגמאות המתבקשות למערכת יחסים מוצלחת כזו היא הרומן הווירטואלי בין קתלין קלי (מג ראיין) וג'ו פוקס (תום הנקס) בסרט "יש לך הודעה" (1999, בבימוי נורה אפרון). שתי הדמויות אינן מודעות לכך שהאדם האנונימי שהם מנהלים איתו רומן וירטואלי הוא היריב העסקי שלהם ב"חיים האמיתיים", ובד בבד, הם מפתחים משיכה הדדית גם בחייהם האמיתיים. בסוף הסרט קתלין צריכה לבחור בין ג'ו פוקס ובין המאהב הווירטואלי שלה, והיא בוחרת במאהב הווירטואלי. ואולם, יש הפי-אנד. בסוף היא מגלה את מה שהצופים יודעים מתחילת הסרט: מדובר באותו אדם.

הסוציולוגית וחוקרת הרגשות אווה אילוז (שלא נענתה לחיזוריי הווירטואליים אחריה לטובת הכתבה הזאת) נדרשת אף היא לעלילת הסרט בפרק האחרון בספרה "אינטימיות קרה".  "בסרט, ה'עצמי' האינטרנטי הוא הרבה יותר אותנטי, אמיתי, חם ואנושי מן ה'עצמי' החברתי הפומבי, המשועבד הרבה יותר לפחד מפני אחרים, להתגוננות ולהעמדת פנים... האינטרנט מוצג בבירור כטכנולוגיה המנתקת אותנו מן הגוף, אך זאת במובן החיובי, והסרט מבוסס על הרעיון שה'עצמי' נחשף ביתר כנות ואותנטיות כשמציגים אותו מחוץ לכבלי האינטראקציות הגופניות". וכן: "לכאורה, האינטרנט מאפשר 'עצמי' גמיש, פתוח ורב היבטים יותר. הוא מגשים את תפיסת ה'עצמי' הפוסט-מודרני כיוון שביכולתו להפוך אותו לישות שובבה, המסוגלת להמציא את עצמה ואפילו להוליך שולל על ידי ויסות המידע לגבי עצמה".

את ה'לכאורה' אילוז מוסיפה כי מחקרה עוסק בעיקר באתרי היכרויות שבהם ה"עצמי" האינטרנטי מוכתב על פי כללים מתוקנים. אבל בפלטפורמות פתוחות, כמו פורומים של מעריצים, פייסבוק או לוחות מודעות, אין תקנות להצגת ה'עצמי', והאותנטיות יכולה להוביל אותנו למערכת יחסים עמוקה כשם שהיא מפתיעה. "בסופי שבוע אני הייתי מבשלת עם האייפד כשהסקייפ פתוח, והוא היה מצייר, והיינו מדברים ביחד", מתארת מרים את החודשים הראשונים שעברו עליה ועל מרסלו, "לפעמים היינו אוכלים ביחד בסקייפ או מכינים ביחד ריבת תותים. גם כשטסתי לפריז, טיילתי איתו עם הסקייפ, וככה הוא הכיר כל מיני מקומות ביחד איתי. וזה היה עוד לפני שנפגשנו פנים אל פנים".

סיפור אהבה כמו של מרים ומרסלו מאמתים בעיניי את מה שליאור זלמנסון מסיק בסוף השיחה שלנו. "אני לא רוצה להישמע מאכזב, אבל אני לא חושב שלרגשות האהבה במערכת היחסים הבסיסית הרשת עושה משהו. אנחנו תופסים את השינויים העכשוויים הגדולים – בגידות, פוליאמוריה, מערכות יחסים פתוחות - וזה קשור לא רק לרשת אלא לעוד גורמים, כמו עלייה בגירושין, היחלשות של הדוגְמוֹת הדתיות, לתובנה שחיים רק פעם אחת (yolo) ושלא רוצים לפספס אף הזדמנות (fomo). זה הרעיון שאני לא יכול לעבוד רק בעבודה אחת, אני לא יכול לחיות רק במדינה אחת, אני לא יכול לחיות רק בזוגיות אחת. ואחד הגורמים לזה הוא החשיפה לכמויות המידע האלה של האינטרנט. אבל אני פשוט חושב שלמרות הכול, בבסיס, השינויים האלה הם לא הרי גורל. יש שינוי במחויבות וביכולת הבחירה, וכאן האינטרנט הוא גורם אחד מבין כמה (כלכליות, חילון), אבל כשזה מגיע לאהבה עצמה, לרגשות הפשוטים של האהבה, אני לא רואה הבדל גדול. בסופו של דבר, הבסיס נשאר אותו הדבר".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי