הלכה למעשה: מלכה פיוטרקובסקי מנווטת את דרכה בעולם גברי

כששרת הבריאות יעל גרמן פנתה לאשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי והציעה לה לכהן כחברה בוועדת סל התרופות, פיוטרקובסקי התלבטה. היא פנתה לרב יובל שרלו, שישב בעבר בוועדה על תקן של נציג ציבור – משבצת שנשמרת בדרך כלל לרבנים ולאנשי הלכה. "הוא אמר לי: 'לכי, אל תדאגי'", מספרת פיוטרקובסקי, "'את הידיעות ההלכתיות הבסיסיות יש לך, ואת בעיקר צריכה להפעיל שכל ישר'. הצטרפתי לוועדה, והשנתיים שבהן הייתי חברה בה היו השנים המאתגרות ביותר מבחינתי מבחינה מקצועית. היה לי חשוב להיות שם משום שבמשך הרבה שנים אני לומדת ומלמדת תורה כדי להשביח את החיים שלנו כאן בארץ באמצעות המקורות שאני מאמינה בהם מאוד. סל התרופות הוא ערוץ נוסף ליישם את המטרה הזאת".

זאת הפעם הראשונה שבה כיהנה אישה בתקן הזה, שבדרך כלל שמור לרבנים גברים. אבל פיוטרקובסקי רגילה להימצא במחוזות שבהם כף רגלה של אישה לא דרכה קודם לכן. כדמות בולטת בעולם לימוד התורה הנשי-אורתודוקסי וכאשת הלכה שפרסמה ספר שאלות ותשובות, פיוטרקובסקי מנווטת את דרכה בעולם שהוא ברובו גברי ובציבור דתי-לאומי, שחלקים הולכים וגדלים בו מקבלים את העובדה שגם אישה יכולה לפסוק הלכות, בצד מיעוט עיקש שעדיין מסרב לכך.

מביאה בחשבון גם את הלא-דתיים

כשרק נכנסה לתפקידה בוועדת סל התרופות, פיוטרקובסקי – אם לחמישה מתקוע – החלה ללמוד את שיקולי הדעת ההלכתיים הקשורים לרפואה. "השאלה הבסיסית היא אם בכלל מותר לרפא", היא אומרת, "לכאורה, יש כאן התערבות בסדר של הקב"ה. השאלות הבאות קשורה לאופני הצלת חיים ולקונפליקטים בתוך ערכים הלכתיים, כמו שבת או פיקוח נפש. אני מודה שחששתי כשנכנסתי לוועדה, משום שהדימוי של הממסד ההלכתי בארץ הוא דימוי לא-טוב. בסל התרופות, שלא כמו בבית הדין הרבני, לא חייבים להקשיב דווקא להלכה; הזווית ההלכתית היא רק אחת מן הזוויות בשיחה, ולא הבלעדית. להפתעתי ולשמחתי, היו סקרנות אדירה, קשב וקושיות מאתגרות של החברים האחרים. הרגשתי שיש כאן מודל לשילוב מערכת הלכתית בתוך ועדה מקצועית".

האם בדיונים בוועדה הרגשת שאת יוצרת הלכות חדשות או שאת בעיקר מתאימה עקרונות קיימים למצבים ספציפיים? היו כאן גם חידושים הלכתיים מבחינתך?

"זו שאלה מעניינת. באופן עקרוני, אני צריכה לדון בהתאם לאתגרים שניצבים לפניי, אבל קורה שבמהלך הדיון נוצר גם מעין חידוש הלכתי. אתן לך דוגמה: בשנה הראשונה שלי בוועדה, עלתה בקשה למימון גלולות למניעת היריון. בהתחלה אנחנו תמיד שואלים: נניח שיש לנו כסף בלתי-מוגבל - האם כדאי שנאשר תרופה כזו? אני חושבת שאם היה יושב בוועדה הרכב אחר, שמרני יותר, אולי התשובה הייתה שלא מממנים שום אמצעי מניעה באופן גורף כי המימון יעודד אנשים להשתמש בהם. אני חשבתי שאם יש צורך להשתמש באמצעי מניעה, אני לא רוצה שלא ישתמשו בהם בגלל מצוקה כלכלית. אני סומכת על אנשים שאם ההלכה יקרה לליבם, הם יבררו אצל הרב אם מותר להם להשתמש בגלולות האלה, ואם מותר – הם יוכלו לרכוש אותן במחיר סביר".

שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן - פנתה לפיוטרקובסקי בבקשה לשבת בוועדה. צילום: מרים אלסטר

אבל את אומרת יותר מזה – יש לי אחריות לא רק כלפי דתיים, שצריכים לשאול רב אם מותר להשתמש בגלולה, אלא גם כלפי לא-דתיים – הם זקוקים לגלולה, ולכן הם צריכים את האפשרות לקנות אותה בזול. כלומר, כאישה דתייה, את מבינה שאת משרתת לא רק אנשים דתיים, אלא את כלל הציבור.

"נכון מאוד. אם אתה שואל אם כשאני מרימה את ידי בעד מימון גלולות זה משום שאני מביאה בחשבון שלא כולם נענים להלכה, התשובה היא 'כן'. ומצד שני, לא הייתי יכולה להרים את ידי בעד משהו שההלכה מתנגדת לו. באופן עקיף, אם אנחנו מאשרים את הגלולה ומממנים אותה, יש בזה משום עידוד בחורות צעירות להשתמש בהן, ואילו מבחינת ההלכה, המניעה המותרת היא במסגרת זוגיות שהגיעה לשלב של צורך במניעה, ולא כדי לחגוג ביחסי אישות.

"אבל תמכתי במימון הגלולות האלה משום שאני מפרידה בין ההחלטות שלי כמלכה, שמייעצת לאדם שבא ומתלבט איתי אם מותר להשתמש בגלולות, ובין ההחלטות שלי כנציגה של משרד הבריאות בוועדה ממלכתית. אלה שתי רמות שונות של דיון. יש למשל פסיקה של הרב שאול ישראלי, שלפיה כל תורן שיושב בשבת במשמרת במשטרה חייב לענות לשיחות טלפון. ברור שלאדם פרטי בביתו אסור לענות לטלפון בשבת, אבל כשמסתכלים על הצורך של הממלכה, חשוב שכל אזרח יידע שכשהוא מתקשר בשבת למשטרה, עונים לו מיד. זה היה השיקול שלי".

היו גם רגעים מתסכלים במהלך עבודתה בוועדה. כך למשל, ב-2015 הגיעה בפעם הרביעית בקשה לממן תרופה שתמנע את תופעות הלוואי הקשות של מחלת הפרקינסון. פיוטרקובסקי לא מסתירה את הקרבה שלה לנושא – אביו של בעלה סבל מפרקינסון, והיא מכירה מקרוב את ההתמודדות עם המחלה – ומספרת שהיא תמכה במימון התרופה.

"במוצאי שבת, ערב לפני הפגישה של הוועדה, ביקשו מאיתנו במייל לדרג את עשר התרופות שחייבות להימצא בסל, לקראת הדיון מחר", היא אומרת, "דירגתי את התרופה של הפרקינסון, ולמחרת בבוקר גיליתי שכך עשו גם שאר חברי הוועדה. ואז נכנסה לחדר עובדת משרד הבריאות שאחראית על הקשר עם חברות התרופות, בוכה. יו"ר הוועדה, פרופ' יונתן הלוי, שאל אותה מה קרה, והיא אמרה שאחרי שדירגנו את התרופה במקום גבוה – העבודה של הוועדה שקופה, והדירוגים חשופים וגלויים לציבור באינטרנט – חברת התרופות שילשה את מחיר התרופה. היינו בהלם. אחרי שנרגענו, אני דפקתי על השולחן ואמרתי שלא מעניין אותי - השנה אנחנו מאשרים את התרופה. ואז שאלה אותי אחת מן החברות בוועדה שאלה שלא הייתה לי תשובה עליה: 'אם את מאשרת את זה השנה, איך את יודעת שבשנה הבאה כל חברות התרופות לא יעשו את התרגיל הזה?'".

מה ענית לה?

"עניתי בפראפרזה על חז"ל: 'ניצחוני בנותיי'. זה היה רגע שבו הרגשתי שלכל חברי הוועדה כואב. כולם שם יושבים ופועלים בהתנדבות, זה לא שייך לאף אחד, ובכל זאת, הרגשנו תסכול שאי-אפשר להכיל אותו. זה היה בלתי-נסבל".

"לא 'פוסקת הלכה' – יועצת הלכתית"

היא נולדה באשדוד כמלכה הרבסט. בגיל עשר עברה עם משפחתה לירושלים ולמדה בתיכון היוקרתי פלך בעיר. לאחר שהשתחררה מהצבא, למדה לתואר ראשון במדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן, ומשם המשיכה לתואר שני בתלמוד באוניברסיטת תל אביב. בד בבד עסקה בהוראה: היא לימדה בפלך, עמדה בראש מדרשת לינדנבאום וכיום היא מלמדת גם במדרשת מגדל עוז. בתחילת שנות האלפיים היתה ממייסדי פורום "תקָנה", העוסק בפגיעות מיניות בציבור הציוני-דתי. ב-2015, ערב יום העצמאות ה-67, הדליקה משואה בהר הרצל.

פיוטרקובסקי לא רואה בעצמה פוסקת הלכה במובן המקובל; היא מעדיפה את ההגדרה "יועצת הלכתית". כשאני שואל אותה אם היא מרגישה שעיסוקן של נשים בהלכה נחשב כיום לדבר מקובל יותר מאשר לפני עשור, היא משיבה: "יש כאן דינמיקה מעניינת: מבחינת הציבור הרחב, הרבה יותר פשוט וטריוויאלי היום לפנות לאישה כדי לקבל פסק. פונים אליי אנשים שבעבר היה קשה לי לדמיין שיפנו אליי, כולל מהציבור החרדי. מצד שני, לציבור החרד"לי עדיין קשה, ויש מאבק סביב זה. אני אופטימית, מכיוון שכבר מזמן אין רק אישה אחת או שתיים שעוסקות בפסיקת הלכה. יותר ויותר נשים דוברות את שפת ההלכה, וזה הופך את הדבר למוכר, לידוע ולמוערך – כולל בארגון כמו בית הלל, שמקדם את הנושא בקרב טוענות רבניות וארגונים שעוסקים במסורבות גט.

"עם זאת, אני עדיין מרגישה שבדרך כלל פונים לנשים בנושאים של טוהרת המשפחה, ולא בנושאים אחרים, וחבל. באופן אישי, מלכתחילה השתדלתי להתפרש על פני נושאים רחבים יותר, ואני מקבלת שאלות בכל חלקי השולחן ערוך. אני לא מתיימרת לטעון שאני שולטת בכל התחומים האלה, והרבה פעמים אני בסך הכול רכז ידע, שהולכת ומבררת את התשובה, אבל גם לזה יש חשיבות. משום שכשאדם בא ושואל אותי שאלה, הוא לא בהכרח יודע שחשוב שהוא יספר לי איך הוא הרגיש כשקרה לו מה שקרה. אני אשאל אותו איך הוא הרגיש ואכלול את התשובה שלו בהתייעצות עם גדולי התורה".

בעינייך, זה שיקול שנכנס למערכת השיקולים ההלכתית?

"בוודאי. אני זוכרת שפעם, באחת ההרצאות שנתתי בקורס הדרכת כלות וחתנים, עלה עניין ביטול שבעה נקיים (שבעה ימים שבהם הבעל והאישה אסורים זה על זה, נוסף על ימי המחזור החודשי, איסור שמקורו בדברי חכמים – א"ה). פעם יכולתי לצעוק שאני לא מוכנה אפילו לשמוע על ביטול שבעה נקיים, כי זו ההלכה ונגמר הסיפור. היום, לעומת זאת, מתקשרות אליי כמה פעמים ביום נשים שאומרות לי: 'התחתנתי עם בחור לא דתי. הוא התחייב שנשמור גם על שבעה נקיים, אבל הוא לא עומד באיסןר לא לגעת זה בזה שבועיים בחודש. אני צריכה להחליט: או שנשמור רק על שבעת ימי המחזור, כמו דין התורה, או שנתגרש'. מה עושים במצב כזה? האם מפרקים בית בגלל דבר כזה, כשבני הזוג אוהבים זה את זה? אין ספק שהמציאות של ימינו יוצרת מבנים מאתגרים שלא היו קיימים לפני עשור".

בשנים האחרונות יש אנשי ציבור דתיים, בעיקר רבנים, שנדמה שהתעייפו מהמלחמות הפנימיות בתוך הציבור הדתי וקיבלו החלטה, לא תמיד מודעת, למקד את ההשפעה שלהם בציבוריות הישראלית הרחבה ולעזוב את קרבות הבוץ הקשים בתוך המגזר שלהם. את מרגישה שאת נמצאת במקום הזה?

"אני גדלתי באשדוד, ואת התפיסה שאסור להיות סקטוריאליים ינקתי עם חלב אימי. כל השנים השתדלתי מאוד לעבוד עם הציבור החילוני, אבל הדרמה האמיתית התחילה ברצח רבין, כשהבנתי שמשהו רע מאוד קורה עם השידוך של ההלכה וחיי המדינה. ואז, כמו אורי אורבך ובמבי שלג, זיכרונם לברכה, הלכתי לכיוון של השפעה על האוכלוסייה הכללית בארץ".

עיקרון ההשפעה. אורבך ז"ל (צילום: יונתן זינדל)

ומה לגבי הציבור הדתי? התייאשת ממנו?

"אספר לך סיפור. חצי שנה אחרי שהספר שלי יצא, הודיעו לי שנבחרתי להדליק משואה ביום העצמאות. עכשיו, חוץ מביקורת קטלנית על הספר באחד מהעיתונים הדתיים, הוא זכה להתעלמות די גורפת. נפגעתי מהיחס הזה. וכשהודיעו לי שאני אדליק משואה,  אמר לי בעלי: 'את מה שהציבור הדתי לא מסוגל להבין המדינה הבינה מזמן'. אני החלטתי שאני לא מסתכלת ימין ושמאל. שיוויתי ה' לנגדי תמיד – אני עושה את מה שאני חושבת שנכון וראוי וצריך לעשות. יש רבנים שלא מוכנים לשבת איתי בפאנלים, שמשמיצים אותי מעל לכל במה בגלל העמדות שלי בנושאים של היריון ומיניות, בלי שהם דיברו איתי בכלל, כאילו שדיני לשון הרע לא חלים עליהם. אבל אני החלטתי שאם יש לי אמת פנימית, הם יכולים להשמיץ אותי ולקרוא לי רוצחת, לומר שאני עושה תורתי פלסתר, משרכת את דרכיי. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים; היחיד שאני צריכה לתת לו דין וחשבון הוא הקב"ה".

בחודשים האחרונים מגשימה פיוטרקובסקי חלום ישן ומעבירה סדרת הרצאות על חיים נחמן ביאליק. "ביאליק הוא אחי הגדול", היא מחייכת, "אני חושבת שהוא יכול לאתגר אותנו גם היום. הסיפור של יהדות כתרבות זה ביאליק, וכל כך כואב שזה לא קיים כאן ושיש בורות קיצונית בכל מה שקשור ליהדות. הרגישות האנושית הנדירה של ביאליק היא מודל לחיקוי, ואפילו הקשרים שלו עם מניה, למרות היחסים המורכבים ביניהם.

"אני מרותקת לנושאים שהוא מציב לפתחנו, גם בשירים ובמאמרי ההגות שלו וגם בחייו האישיים, ומתחברת במיוחד ליחס שלו ללימוד תורה. הוא גם מדבר על לימוד תורה כגעגוע, אבל גם מתוך עצבים על פלפולי הפלפולים. ביאליק אומר לנו: 'עזבו את הגמרא והסתכלו על החיים', ויש ימים שבהם הקול הזה בוער בי".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי