מור"ק ספרים

מרדכי גולדברג (31) והילה קרויזר (28) התחתנו לפני שלושה חודשים, וכך זכו לאחד הרגעים המרגשים בחייו של זוג חובב ספרים – איחוד ספריות. את הספרים הזהים הם העבירו לאנשים, ששמחו מאוד על המתנה.

עיסוקה של הילה הוא הכנת "בובות געגוע", שנתפרות בתפירה אישית מבדים שנושאים זיכרונות של אנשים או של רגעים, ומרדכי הוא חקלאי. בזמנו הפנוי מרדכי מקיים חידון בפייסבוק לחובבי ספרות שבו הוא שולף מהזיכרון ומהספרייה עשרות קטעי פרוזה, לפי נושאים, ובוחן את בקיאות הקהל בזיהויים. "אין מה להשוות בין מידת הזכירה של ספרי נוער לזו של ספרים למבוגרים", הוא אומר, "כמה שאנשים זוכרים את ספרי הפולחן הכי מוכרים למבוגרים, זה לא מתקרב לכמה שאנשים זוכרים ספרי נוער ולעד כמה הם מעוררים רגשית".

הספרייה של הילה ומרדכי, שכוללת בעיקר ספרי נוער וספרות יפה, מסודרת לפי הוצאות, והיא כוללת אוספים מרשימים של סדרת מרגנית, עם עובד והוצאות נוספות. במרגנית חסרים להם שבעה או שמונה כותרים בלבד, ויש להם בערך שני שלישים מספריית עם עובד, להערכתם.

למה יש לכם ספרייה גדולה?

הילה: "קודם כול, כי אנחנו אוהבים לקרוא. כשיש ספרייה גדולה, זה גורם לאנשים לקרוא הרבה. בספרים יש משהו ממש סנטימנטלי: כשאנחנו יושבים בסלון מלא ספרים, אנחנו עטופים בסיפורים ובחוויות. זה גם תמיד מעורר שיחה מעניינת כשמגיעים אורחים".

מרדכי: "זה מעודד אותנו לקרוא. מבחינתי, אין תחליף אמיתי לספר המודפס".

ספרו לנו על ספרים שעברו גלגול מעניין בדרך למדף שלכם.

מרדכי: "'רביעיית רוזנדורף' הגיע מהספרייה בבה"ד 1. עפתי מהקורס על משמעת אחרי כמה חודשים, וכחלק מטופס הטיולים, הייתי צריך להחזיר דברים. לא יכולתי לצאת מהבה"ד כי הייתי חתום על ספר ספרייה שהיה אצל ההורים שלי בירושלים, אז לקחתי ספר טכני כלשהו בכריכה אפורה של הבה"ד, שמתי עליו חתיכת איזולירבנד לבנה וכתבתי עליה "שחם, רב". הגשתי אותו לספרייה בתור 'רביעיית רוזנדורף', ואף אחד לא פתח והסתכל. האם מישהו פתח אותו עד היום? אני מניח שלא".

ישנן עוד עלילות מתקופת הצבא: "ישבתי פעם בטיולית מאחורי שני חיילים מהפלוגה החרדית 'נצח יהודה', ואחד מהם סיפר שכשהיה תורן שלחו אותו לנקות איזה מקלט ולזרוק לפח את כל מה שיש בו. הוא סיפר שהוא מצא שם ארגזים מלאי ספרים וזרק אותם לפח. הבנתי שזה אומר שיש בבסיס פח מלא ספרים. יצאתי בלילה בחשאי לפלוגה שלהם כדי לחפש את הפח עם הספרים, ואכן, מצאתי אותו וצללתי פנימה. יש לנו הרבה ספרים מההצלה הזאת". 

מהו הספר שקראת הכי הרבה פעמים?

מרדכי: "חזרתי הכי הרבה אל 'עצם אל עצמו' של נתן שחם. כמעט אף אחד לא מכיר אותו, ואני מפיץ אותו בעולם. יש בו המון ממה שעיצב את הצורה שבה אני חי, את המחשבות שלי על עבודה, על חקלאות, על כתיבה, על חברות. יש שם משפט: 'ספר הוא מכתב לידיד נפש שאינך מכיר. כיוון שאינך יודע את כתובתו אתה משתדל שיקראו בו רבים ככל האפשר, אולי יגיע לידי חברך'. אני הרגשתי שאני החבר הזה של נתן שחם; שהספר הזה חיכה 40 שנה כדי שאני אגיע ואקרא אותו".

הילה: "בתקופת הנעורים הייתי קוראת הרבה את 'ג'יין אייר'. כשסבתא שלי גילתה שאני לא מכירה אותו, היא לקחה אותי איתה לחנות ספרים וקנתה לי אותו".

על איזה ספר מהספרייה שלכם הייתם ממליצים לחבר?

הילה: "אם חבר מגיע הביתה ורוצה ספר, אנחנו מתחילים לשאול אותו שאלות כדי להבין על מה להמליץ. כשחברים באים לארוחת שישי, הם לרוב יוצאים עם ספר".

מרדכי: "עכשיו אני בתקופה שאני ממליץ לאנשים על מרטין עדן של ג'ק לונדון. זה ספר נוער שקוראים בגיל 18. בשנה האחרונה קראתי אותו שוב, והוא נורא עבד לי".

לפי מה אתה מחליט איזה ספר לרכוש ולשמור?

הילה: "אנחנו שומרים ספרים שאהבנו מאוד, שאנחנו יודעים שנרצה לחזור אליהם או שמרדכי יודע שהוא ישתמש בהם הרבה. אם ספר הוא חלק מסדרה שאנחנו אוספים, אנחנו נשמור אותו".

מרדכי: "את רוב הספרים שאנחנו רוצים כבר יש לנו, ואת רובם מצאנו. במשך שנים עבדתי בחקלאות בקיבוצים בצפון לפי עונות. בהרבה קיבוצים היו שולחים אותי לאיזו ספרייה ישנה לקחת ספרים. יש כאן ספרים ממלכיה, מדגניה, מבית זרע, ממחניים ועוד".

אתם משאילים ספרים? שואלים ספרים?

מרדכי: "כן. יש לי רשימה של איפה נמצא כל ספר. יש לי הרבה ספרים אצל אנשים שאני לא בקשר איתם ויודע שהם לא יחזרו, וגם הפוך".

הילה: "יש לי ספר ששאלתי מחברה בתיכון שאני לא בקשר איתה היום, ואני יודעת שאני צריכה ליצור איתה קשר ולהחזיר לה אותו".

איזה טיפ תתנו לאגרנים מתחילים?

הילה: "לזכור שלא כל ספר שנכנס חייב להישאר. מדי פעם להסתכל על מה שיש ולשאול: 'האם אני באמת רוצה לקרוא את זה או שזה צריך לעבור הלאה?".

מרדכי: "ההחלטה לרכוש ספר צריכה להתבצע לפני שהספרים מולך. צריך לדעת מראש אילו ספרים את רוצה שיהיו לך. אם מצאת בספרייה נטושה משהו מהם, נהדר, אם לא - לא לקחת. יש לי רשימה מסודרת של הספרים שאני רוצה, דווקא כי אני יודע שיש סכנה שאהפוך לאגרן".

צילום: מרדכי גולדברג