מראשית דרכה, ביקשה התנועה הקיבוצית לצקת טעם, תוכן ומשמעות למחזור החיים היהודי / ישראלי, ולעצב תרבות יהודית המותאמת לאורח החיים והשקפת העולם הקיבוצית. "האדם החדש" של המהפכה הקיבוצית ביקש לעצב אורח חיים אלטרנטיבי, הן בחיי החול והן בחיי הקודש. התרבות הקיבוצית טיפחה יצירתיות וחיפושי דרך, ושכללה את אמנות המינון בין מסורת לחידוש, בין כזה ראה וקדש, לבין כזה ראה וחדש. הקיבוצים יצרו מפעל תרבותי עשיר ורב־גוונים של חגים, טקסים, ערבי שבת, הגדות פסח, טקסי חתונה, טקסי קבורה, טקסי בר/בת מצווה ועוד. בסדרה זו נבקש להתחקות אחר מחזור החגים הקיבוצי, ואחר הדרך שבה ביקשו הקיבוצים לעצב את מחזור החיים האישי, ומחזור החיים הלאומי – חגי ישראל.

ד"ר אלון גן הוא מרצה בכיר במכללת סמינר הקיבוצים, יו"ר פורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה ומנהל המחקר ביד טבנקין. מחקריו עוסקים בעיצוב הזהות הישראלית בכלל והזהות הקיבוצית בפרט, מראשית המפעל הציוני ועד ימינו.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ולא תוכלו לשוב... ואיך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב."
כך כתבה דורית צמרת מבית השיטה לאחר מותם של אחד־עשר מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים. מראשית דרכם, חיפשו הקיבוצים כיצד ניתן להקנות הד, מבע וניב לשכול לאבל, תוך חיפוש המינון שבין זיכרון לאומי לזיכרון קיבוצי. גם המעבר הטעון והחד מתוגת יום הזיכרון לשמחת יום העצמאות, היה למעבר מורכב וקשה בארץ בכלל ובקיבוצים בפרט. יום העצמאות הציב אתגר ייחודי למעצבי החג הקיבוצי, עקב היותו "חג חדש" שאינו נשען על מסורת קדומה שבאמצעותה ניתן לחפש את אמנות המינון בין מסורת לבין חידוש.

צילום דימוי: GEFEN YA'ACOV