מרן שלא הכרתן

                                                        הרב עובדיה יוסף זצ"ל (cc-by-sa Alloni)

"הרב עובדיה חסר היום בתחומים רבים מאוד", אומר איתמר אדלשטיין, עורך דין בהכשרתו ומחבר הספר "בית יוסף" על הרב עובדיה, "אני חושב שהוא היה אולי מאחרוני המנהיגים שהיו מנהיגים תורניים וחברתיים גם יחד".

ספרו של אדלשטיין מכניס את הקוראים אל תוך ביתו של הרב עובדיה, שכילד גדל בבית של חדר וחצי. לימים נהיה החדר שלו לחדר החשוב ביותר במדינת ישראל. את הספר כתב אדלשטיין לאחר מפגש מקרי: "כשהייתי בבה"ד 1, פגשתי את הנכד של הרב עובדיה. התחברנו, והוזמנתי לשבת אצל ההורים שלו. אמו, בתו של הרב עובדיה, סיפרה לאורחות שהצטרפו על אבא שלה. שמעתי את הסיפורים, וברגע שהסתיימה הארוחה, אמרתי לה שהסיפורים האלה צריכים לראות אור בספר. זה היה רגע של הבלחה ברורה. גדלתי בעולם אחר מזה של הרב עובדיה ותלמידיו. הייתה לי דעה מסוימת עליו, ובסיפורים נתקלתי באדם שונה מאוד ממה שחשבתי שהוא, ורציתי לחקור את הסיפור שלו".

ומה הסיפור שלו?

"הסיפור שלו הוא הסיפור של מדינת ישראל. היה לו ניסיון רב, היה לו ידע רב והייתה לו היכולת לאחד את שני צדדי המפה הפוליטית. שמעתי עליו דברים טובים מפוליטיקאים בימין ומפוליטיקאים בשמאל, מראש הממשלה ומהנשיא. כולם באו אליו  - אם זה רבין לפני מבצע אנטבה, ואם זה אולמרט לפני הפצצת הכור בסוריה. הם לא באו אליו רק כדי לבקש ברכה, אלא גם כי הוא היה מנהיג פוליטי ורוחני פרגמטי. הוא לא היה חף מהתבטאויות קשות, שעל חלקן אין הסבר טוב, אבל אני חושב שברגעי האמת, ראו בו דמות עם אחריות לאומית, דמות עם שיקול דעת ושכל ישר. הייתה בו היכולת לקרב בין צדדים פוליטיים שונים ובין צדדים חברתיים שונים. אני מרגיש את הגעגוע אליו.

"הוא היה קודם כול בן אדם, וזה דבר לא מובן מאליו. הייתה לו מלחמה נגד היוהרה של עצמו, והוא ידע להילחם בה בעולם שבו רוב האנשים מחזיקים טובה לעצמם. הייתה לו היכולת להכיר תודה לאשתו ולמלמל לעצמו "עובדיה עפר ואפר" כשהוא נמצא בין קהל גדול. הוא הכיר בזה שיש לו תפקיד ומשמעות. הוא חש תחושת שליחות גדולה וידע שיש לו משקל ומשמעות ועוצמה, אבל גם ידע לראות את העוצמה הזאת לא כעוצמה אישית שלו כאדם, אלא כממלא תפקיד, כאדם עם ייעוד".

בתו של הרב עובדיה סיפרה בפודקאסט שהוא היה אדם רודף שלום ושלדעתה במציאות של היום הוא היה דוחף להידברות ולפשרה. איך לדעתך הוא היה מגיב למצב שאנחנו נמצאים בו היום?

"היו לא מעט עימותים בין הרב עובדיה לבית המשפט, והוא עצמו הרגיש תחושות של קיפוח. פסק דין סבן, למשל, עסק בו באופן אישי. בפסק הדין הזה קבע אהרון ברק שהוא לא יכול לשמש דיין כל עוד הוא מזוהה עם ש"ס. היה לו קושי מול מערכת המשפט. עם זאת, אני חושב שהרב עובדיה היה אדם שדגל בפשרות בכלל, ובפשרות פוליטיות בפרט. עדות מיוחדת לנטייה זו שלו הוא המכתב שבו הציע הסדר פשרה בין העבודה והליכוד בראשותם של פרס ושמיר בהתאמה כדי להצליח להוביל לממשלות אחדות".

אחדות בין העבודה והליכוד לא הייתה פוגעת בחרדים?

"זה היה מוריד את מעמדם כלשון מאזניים, אבל הוא היה איש של אחריות לאומית רחבה. הוא היה אדם שאנשים מכל הקשת הפוליטית נהגו לעלות אליו, אף שהיה מזוהה עם ש"ס ועם הימין, ולכן, אם הייתי צריך להתנבא, אני מאמין שבתקופה כמו זו, הייתה לו יכולת ורצון להיות דמות משמעותית מאוד במשחק. סביר מאוד להניח שהוא היה מנסה לעשות "בית הנשיא 2", כלומר, לכנס אצלו מפגשים. הוא לא היה כופה פשרה, אבל הוא היה אדם אסרטיבי מאוד, ואני מאמין שהוא היה משעין את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להגיע למצב ראוי.

"בכלל, פגע בו מאוד כשראו בו אדם אנטי-ציוני או אנטי־צבאי. צה"ל היה נושא חשוב מאוד בעיניו, אף שהנושא הכי חשוב בעיניו היה לימוד תורה. הוא אמר במפורש שהדבר החשוב ביותר בעיניו זה לימוד תורה, אבל הוא הקביל את זה לצה"ל. הטענות נגדו שהוא לא-ציוני או שהוא יוצא נגד ביטחון המדינה הקפיצו אותו. יש תיאור מקסים של החתונה של נכדו, שהיה לוחם בצנחנים. חלק מהחברים של הנכד הגיעו במדים מפעילות מבצעית, ובתוך דקות אחדות, לאחר שאחד החיילים ביקש ברכה, השתרך לפניו תור של פלוגת צנחנים שלמה שבאו לקבל ברכה מהרב עובדיה".

אם כך, הוא לא היה תומך ב"חוק יסוד לימוד תורה"?

"אני מתקשה לראות דבר כזה קורה. אני מתקשה לראות בו תומך בחוק במתכונת כזאת. ראשית, הוא ידע ברוב המקרים לפעול בחוכמה ובצורה נכונה יותר, כלומר, להבין את ההקשר הפוליטי. ועדיין, אני חושב שהוא הזדהה עם הנרטיב. צריך להפריד בין הנרטיב של החוק ובין המהות: הוא לא השווה חיילים ולומדי תורה. הוא האמין בכוחו של לימוד תורה והאמין שללימוד תורה יש ערך גדול של הגנה על מדינת ישראל, אבל היה לו ברור שאדם שאינו לומד תורה ברמה הגבוהה ביותר הוא אדם שצריך לשרת בצבא. כל מי שרצה להיות חבר כנסת מטעם ש"ס היה צריך לעשות שירות צבאי (ארוך או קצר יותר).

"במלחמת ששת הימים, כשהמשפחה ישבה במקלטים, אחד הבנים של הרב עובדיה היה יוצא מהמקלט ועולה לגג של הבניין לראות את הקרבות שהיו. פעם אחת תפס אותו הרב עובדיה יורד למטה מאחת התצפיות שלו ונזף בו: 'אתה לא הלכת לצבא כדי לשבת וללמוד מבוקר עד לילה, כדי שחיילי צה"ל יצליחו לנצח את האויבים, ולכן את תשקיע את כל זמנך בלימוד תורה, ואל תבזבז את זמנך לריק'.

"כלומר, הוא ראה בזה חלופות מוחלטות. ככה הוא אמר גם לבן שלו: אם אתה לא לומד כמו שצריך, תלך לצבא. זה היה עניין עקרוני, ולכן הייתה לו תפיסה יותר מורכבת מהחוק הפשטני הזה. אני לא חושב שהוא היה צריך בכלל חוק שיצהיר שלימוד תורה הוא שווה ערך לגיוס; הוא היה רואה בזה משהו פשטני מאוד. הוא חי את זה בצורה פרקטית מאוד, שלא פוטרת כל אדם מגיוס באשר הוא, בכלל לא. הוא האמין שרק מי שמבחינתו לומד תורה בצורה הגבוהה ביותר תורם לביטחון ישראל באופן משמעותי; כל מי שאינו תורם, מי שאינו בקודקוד הפירמידה, שמשקיע את כל זמנו בזה, במפורש צריך ללכת לצבא".

והרב עובדיה היה מודל קיצוני ללימוד תורה ברמה הגבוהה ביותר

"הוא מודל קיצוני לזה. הוא לא היה חלק מהשיח החברתי של פריבילגיות ומעמדות; הוא היה אדם שידע לבנות את עצמו בלי תלונות. הוא הגיע מכלום. בעולם התורה אנחנו רגילים לשושלות ולמעמדות. הרב עובדיה עלה מאפס: הוא עלה לארץ בגיל צעיר, ומשפחתו הייתה ענייה מאוד. הוא ידע מחסור בצורה הכי עמוקה: לא היה לו כסף לאוטובוס לתלמוד תורה; לארוחת הבוקר הוא אכל לחם יבש. זה אדם שידע לבנות את עצמו מאפס בצורה מוחלטת, ולכן היה רגיש מאוד לאנשים קשי יום ולמצוקות כלכליות וחברתיות.

"הוא היה סמל לאדם עם יכולת השקעה, עם יכולת שקידה על הלימוד, בעל זיכרון אבסולוטי וידע מופלא. בין השנים 1949-1947 ישב במצרים וידע לצטט מקורות של כל מיני תלמידי חכמים הונגרים מבלי שהיו לו המקורות. הייתה לו ספרייה ענקית מאחוריו, והמשפחה שלו מספרת איך הוא זכר בלי להסתכל אחורה מה נמצא בכל מדף ועמוד. הם מספרים שהיה יכול לשלוח אותם בעל פה למדף השלישי, לספר הימני משמאל, לעמוד 72. ברמה כזאת. הייתה לו יכולת לימוד מדהימה, יוצאת מגדר הרגיל, ומה שהכי מיוחד היה שהוא הגיע לכל סל התכונות האלה באופן עצמאי. בניגוד למה שאנחנו מכירים בדרך כלל, הוא הגיע לעולם התורה מבחוץ והצליח לבנות את עצמו לחלוטין בשתי ידיו".

בפרק על הרב עובדיה ב"על החתום" דיברת על התקופה שלו במצרים, בין השנים 1947 ל-1950 כתקופה שעיצבה את צורת ההנהגה שלו במובנים רבים. אתה חושב שיש לתקופה במצרים השפעה על אהבת השלום, הפשרנות והחיבור לעם?

"בלי ספק, מכמה היבטים: ראשית, בתקופה הזאת שימש הרב עובדיה מעין שגריר ישראל במצרים דה פקטו. הוא היה בקשר עם המלך פארוק, ואחר כך, כשהיה בארץ, התכתב עם מובארכ. הוא ממש שימש נציג הקהילה היהודית, ואפילו נחשד בגלל זה בריגול. התפקיד הזה חיזק את הזהות הישראלית הממלכתית שלו. שנית, הקהילה במצרים הייתה מגוונת מאוד - חברה שהיא בחלקה דתית ובחלקה חילונית; בחלקה מודרנית מאוד, ובחלקה רחוקה מהיהדות; בחלקה מפרשת את היהדות בפרשנויות משלה, ובחלקה קראית, ולכן הוא היה צריך לדעת לתפוס את כל קצוות הקהילה - והוא אכן הצליח לבנות מנהיגות מקומית. היו שם אנשים עם רקע כלכלי מוצלח, אבל גם אנשים עם רקע כלכלי מאתגר יותר, והיכולות שלו להצליח לנווט ביניהם ולעמוד מול ביקורת, לגעת באנשים ולייצר פשרות הכינו אותו לתפקיד החברתי שלו בארץ. בעצם, הקהילה במצרים הייתה מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית היום.

"נדיר מאוד שלפני שאדם נהיה לסמכות רבנית הוא נהיה לסמכות מנהיגותית חברתית. הוא באמת ידע לגעת בכולם. במצרים הוא הסתכסך עם השוחט המקומי לאחר שגילה שבמקום לשחוט בהמות כשרות, הוא נותן לעוזר המצרי שלו לשחוט סוסים. בתגובה, השוחט רצה לרצוח אותו. לאחר מכן, כשהרב עובדיה הגיע לישראל והיה הרב של תל אביב, השוחטים בשוק התקווה עשו מחאה נגד המינוי שלו כי שמעו שהוא מתעמר בשוחטים. במקום לריב איתם, הוא כינס את כולם, ישב איתם ולימד אותם יחד הלכות שחיטה. בפגישה הוא גם הבטיח להם שיעזור להם בכל דבר שהם צריכים, שהוא לא בא להילחם בהם, אלא לעבוד יחד איתם, והוא קנה את ליבם ככה. זו דוגמה ליכולת שלו לעמוד על העקרונות, אבל גם להגיע ללבבות של מי שעמדו מולו".

מלבד התקופה במצרים, מה לדעתך גרם לו להיות מחובר לעם ולישראליות?

"מלבד התקופה במצרים, מה שגרם לזה הייתה העובדה שהוא גדל בתוך עמו. הוא היה אדם רגיש מאוד ורגשן מאוד, ולכן הדברים נגעו בו מאוד. הוא התייחס לדברים באופן אישי מאוד, ואני חושב שהדברים האלה קשורים לאופן שבו גדל. הייתה לו תודעה יסודית מגיל צעיר שיש לו תפקיד. הוא גדל בעומק החברה הישראלית דאז. הוא גדל מתוך עוני, מתוך השכונות. הוא היה מחובר לעם. גם במישור האישי היו לו קשיים: הייתה לו ילדה שנפטרה בגיל צעיר מאוד. התפיסות האלה והמשברים הללו הם אלה שיצרו אותו כאדם לדעתי.

"עוד אלמנט שעיצב אותו הוא מלחמת יום כיפור. אי-אפשר לדעתי להבין את הדמות של הרב עובדיה בלי לחזור לרגע המכונן שבו הוא פתח בביתו בית דין במטרה לעזור לעגונות של המלחמה. אחרי מלחמת יום כיפור היו קרוב לאלף עגונות, והוא יזם פרויקט יוצא מגדר התיאור - ממש אירוע קנוני היסטורי: הוא פתח את בית הדין המקומי שלו אצלו בבית. אשתו קיבלה תפקיד מיוחד מאוד: לראיין באופן לא-פורמלי כל אישה שנכנסת הביתה. כך הצליחה להוציא מהן כל מיני פרטים שלא חשבו לספר, והיא רשמה אותם. בחלק מהמקרים אלו הפרטים שעזרו לרב עובדיה להתיר את הנשים.

אחר כך הוא אמר שהפרויקט של התרת העגונות הראה לו מהו המחיר של מלחמה, וזה מה שהוביל אותו אחר כך לתמוך בפשרות טריטוריאליות של שטחים תמורת שלום, בניגוד לדעתו של רוב הציבור שלו. ההשפעה של המלחמה באה לידי ביטוי באופן מובהק בהעדפה של פשרות והסכמים במטרה לשמור על חיי אדם, והיא חיברה אותו לחברה ולחוויית החיים הישראלית".

להאזנה לפרק על הרב עובדיה יוסף בהסכת "על החתום" לחצו כאן