רות קלדרון: האמת החשופה של רבי אלעזר בן דורדיא

זהו סיפורו של רבי אלעזר בן דורדיא, אשר לאחר שנים של חטא, דווקא אישה בזנות שאליה נסע במיוחד, העמידה אותו מול האמת הפשוטה: שאין לו חלק בחיי העולם הבא. לפי הסיפור התלמודי, הוא יוצא מביתה מזועזע ומבקש מן הטבע כולו לבקש עליו רחמים, אך ההרים, הגבעות, השמים, הארץ ואפילו הירח והשמש מסרבים לעזור לו. במר ליבו הוא מבין: "אין הדבר תלוי אלא בי". הוא מניח את ראשו בין ברכיו ובוכה עד שיצאה נשמתו. והגמרא מספרת: "יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

הסיפור המטריד הזה מזמן את ד"ר רות קלדרון לעסוק בשאלות של תשובה, כפרה ואמת, בפרשנות שמובאת על ידי ליאור טל שדה מתוך ספרה "אלפא ביתא תלמודי". קלדרון מדגישה את העוצמה הבלתי נתפסת שבמילותיה של אותה אישה דווקא. היא מתארת אותה כבעלת כוח של אורקל, כאשר עוצמתה טמונה בפשטות ובכנות שלה – היא אומרת את מה שהיא רואה, באופן ישיר וחסר פשרות.

קלדרון מדברת על כך שבמקרים רבים אנחנו בוחרים להסתיר מאדם את האמת ולא להוכיח אותו, מתוך מחשבה שבכך אנו עושים איתו חסד. לפעמים זה נכון, אבל לעיתים קרובות המניע האמיתי שלנו הוא הדאגה לעצמנו: אנחנו רוצים להימנע מאי-נעימות, מתגובה של כעס, או מפגיעה ביחסים שלנו עם אותו אדם. האישה במדרש לא עושה את החישובים האלה. ברגע הכי חשוף ונטול הגנות שיש, היא מעמידה מול לקוחה אמת קשה, ובכך היא היחידה שמפגינה כלפיו אכפתיות.

ואכן, משהו עמוק משתנה בתוך בן דורדיא המוכה בתדהמה; משהו זז בו מבפנים. הוא יוצא למסע של תשובה, של ניסיון להשתנות. אבל לפי הפרשנות של קלדרון, כשהוא מבין שהתשובה תלויה רק בו – כבר מאוחר מדי. הוא לא יספיק להשתנות, הוא החמיץ את ההזדמנות. לעיתים התשובה בחיים האלה כבר לא אפשרית; לפעמים הגענו נמוך מדי. ולכן לא נותר לבן דורדיא אלא למות. תשובה אין, אומרת קלדרון, אבל כפרה יש.