"למדתי לריב יפה עם אנשים"

מי שהתרגל לשילה פרבר בפאזה בועטת וכועסת, כפי שנחשפה לראשונה באלבום הבכורה שלה "תתנהגי יפה", בוודאי הופתע לגלות בשנים האחרונות שילה אחרת, רכה הרבה יותר, אפילו מלודית. השינוי התחדד עוד יותר באחרונה, כשהזמרת המוערכת שיחררה את אלבומה הרביעי, "שילה פרבר שרה אלתרמן", שכולל ביצועים אקוסטיים-משהו לקלאסיקות כמו "זמר שלוש התשובות", "עוד חוזר הניגון", "שיר ערש", "פגישה לאין קץ" ועוד.

 

"מבחינה אישית בטח שלא התרככתי, אפילו להפך", מבהירה פרבר. "גם לא היתה לי שום סיבה להתרכך - מאז שיצא אלבומי הראשון עברו רק שמונה שנים, אני עדיין גרה באותה דירת חדר, לא התעשרתי, לא התחתנתי, עדיין לא עשיתי ילדים, ואני מרגישה חופשייה לגמרי - בדיוק כפי שהייתי באלבום הראשון - לעשות כל העולה על רוחי. העניין הוא שיש לי עוד דברים לספר על עצמי מלבד כעס.

 

"האלבום 'פרח קיר', למשל, נכתב אחרי משבר גדול שעברתי, כולל פרידה קשה וחשבונות נפש מכאן עד ורשה. הייתי עצובה, אז האלבום יצא קצת עצוב או מהורהר. אבל נכון שהתבגרתי קצת, במובן שלמדתי לדבר ולריב יפה עם אנשים, כך שפחות מתעורר בי הצורך לכתוב לעצמי שירים בוטים".

פרבר מספרת שנתן אלתרמן היה תמיד המשורר האהוב עליה: היא אוהבת את הדימויים הצבעוניים והחדים שלו, את תל אביב כפי שהוא מציג אותה וגם את האווירה הקברטית במקצת שיש בשיריו. "תמיד שרתי לעצמי שירים של אלתרמן, ונהניתי להתעמק בהם ולפרש אותם לעצמי", היא מספרת. "הייתי צריכה רק זמן והזמנה מיוחדת כדי לאזור אומץ ולבצע את השירים על במה".

 

 

קצוות מחודדים, חופש יצירתי ואומץ

המופע שבו שרה פרבר משירי אלתרמן, יחד עם מאיה בלזיצמן על הצ'לו, נכלל בפרויקט "שירה פלוס" שיזם פרופ' ניסים קלדרון. הרעיון מאחורי הפרויקט היה ליצור חיבורים בין רוקרים צעירים לשירה, מתוך תפישה שלרוקנ'רול ולשירה יש מן המשותף: בשניהם יש קצוות מחודדים, חופש יצירתי ואומץ, והם לא משתחווים לתכתיבים חיצוניים.

 

"המופע שלנו היה תוכנית מספר 41 של 'שירה פלוס', כך שבעצם הצטרפנו באמצע למפעל היפה הזה", מספרת פרבר. "זאת היתה אמורה להיות הופעה חד פעמית, אלא שמיד עם תום המופע הגיעו אלינו פניות והזמנות להופעות נוספות, כולל מהתיאטרון הקאמרי. משם הדברים המשיכו להתגלגל".

 

איך עלה הרעיון להפוך את ההופעות לאלבום?
"בכל מקום שאליו הגענו עם ההופעה ניגשו אלינו אנשים מהקהל ושאלו איפה אפשר להשיג הקלטה של המופע. אז החלטנו להקליט את המופע כדי שנוכל למכור דיסק כמזכרת למי שירצה. רצינו הקלטה עם סאונד מצוין, ומצד שני לשמור על התחושה החד פעמית שיש בהופעה חיה. למפיקה ליליאן שוץ, שותפתי להפקה המוזיקלית של האלבום, היה רעיון - להקליט את המופע באולפן, אבל מול קהל. וכך עשינו: הקלטנו את האלבום באולפני אנובה בדרום תל אביב, מול 30 אנשים שישבו על השטיח מולנו. לשמחתנו, מאז שיצא האלבום הוא זוכה לאהבה גדולה מאוד גם מאנשים שעוד לא צפו במופע".

 

האלבום החדש מלווה בצ'לו ובגיטרה בלבד, מה שמעלה את השאלה למה לבחור בהפקה אקוסטית-עירומה ולא בהפקה סטנדרטית. פרבר מסבירה שלתחושתה השירים כל כך יפים הן במלים והן בלחן, כך שהיא לא הרגישה צורך לקשט ולסרבל אותם. אולי זה גם עניין של תהליכי ההתבגרות, היא מוסיפה, ומספרת שכיום מדברים אליה דברים פשוטים יותר.

 

באחת הרצועות המרעננות בדיסק, "בכל זאת יש בה משהו", מתארחת חוה אלברשטיין - שבדרך כלל לא מקיימת שיתופי פעולה. "כתבתי לה, אבל באמת לא חשבתי שיש סיכוי שהיא תגיב, בטח שלא תסכים", מסבירה פרבר את החיבור. "לא רק שהיא הסכימה, היא גם עבדה אתנו בתיאום נדיר, בנדיבות ובחכמה. העיבוד לשיר נבע משלושתנו בשיתוף פעולה מפרה ומהנה ביותר. היא מוזיקאית מבריקה ובן אדם מצחיק חם וחכם. היא הגיעה יום אחרי ההקלטה של האלבום מול קהל. האולפן היה רק שלנו. ישבנו חוה, מאיה ואני במעגל, אפילו בלי אוזניות, והצחקנו זו את זו. נראה לי שבחיים לא נהניתי כל כך לשיר כמו בהקלטה איתה".

Model.Data.ShopItem : 0 8