מיתרים

לזכרו של ירון בלום - י' בתשרי תשל"ה (25.9.1974) - כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995)

מים שקטים חודרים עמוק
 

ירון בלום, שמחשבים היו מרכז חייו, חלם להשתלב בפרויקט מחשב העל של האוניברסיטה העברית, אך מצא את מותו בפיגוע בבית ליד

אהבתו הגדולה של ירון בלום היתה המחשב. מגיל 9, לאחר שקיבל מהוריו לראשונה את מחשב הסינקלר, הקדיש לו ירון את מירב זמנו וכישוריו. הוא למד והתקדם בכוחות עצמו, ובמהלך לימודיו בכיתה י"ב אף קיבל עבודה בחברת תוכנה. תחילה הועסק כמפצח וירוסים, וכאשר מעסיקיו הבחינו ביכולתו שילבו אותו בעבודת תכנות מתקדמת.
 

במהלך השנים התעניין ירון בתחומים רבים ומגוונים: החל מכימיה, אווירודינמיקה ואלקטרוניקה ועד צילום, מוסיקה וציורי קומיקס. הוא אהב לנגן עם קבוצת חבריו הטובים, גם הם מכורים למחשב, אוהבי מוסיקה וחובבי ספרי מדע בדיוני. חבריו מספרים שהיה בחזקת "מים שקטים חודרים עמוק" וגם במפגש כמעט נטול שיחה הרגשת שאתה יושב לצד חבר נפש נדיר.
 

בנובמבר 1994 התגייס ירון, ובתום הטירונות הוצב בחיל התחזוקה. הוא נשלח לקורס מש"קי תחזוקה, קיבל דרגת רב"ט והוצב בתפקיד מש"ק תחזוקה בבסיס חטיבת הצנחנים שבגדה. הוא התאכזב מאוד מההצבה, מפני שרצה לשרת בתפקיד שיבטא את יכולתו בתחום המחשבים, וכך לתרום למערכת את כישרונותיו. למרות זאת, התמסר לתפקידו בנשקיית
הבסיס, וביוזמתו מיחשב את הנשקייה. לדברי מפקדו, ירון היה חייל ממושמע, שנתן הרבה מעצמו. במהלך שירותו הצבאי המשיך ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ותיכנן להשתלב לאחר שחרורו בפרויקט מחשב העל של האוניברסיטה העברית, בד בבד עם השלמת לימודיו.
 

ירון נפל בפיגוע החבלני בצומת השרון (בית ליד), יחד עם 21 חיילים ואזרח אחד. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות, אפרת, ואח, נועם. בן 20 היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר.

היופי ברגעים הקטנים

"מיתרים" מתאר את החזרה הראשונה והאחרונה של ירון בלום עם חבריו איתן ודודו, יום לפני שנהרג בפיגוע בצומת בית ליד. דניאלה קופלר ואיתן שפר מספרים על תהליך יצירת סרטם

כל רגע יכול להיות הרגע האחרון שלך עם מישהו. זיכרון קצר מאוד יכול ליהפך לזיכרון מכונן.

ירון ואיתן הכירו דרך חברים משותפים. שניהם התעניינו במחשבים ובטכנולוגיה, ובמהלך הזמן גילו דברים נוספים שהיו להם במשותף, כמו האהבה למוסיקה ולנגינה. ירון ודודו נפגשו רק פעם אחת.

הסרט מתאר את החזרה הראשונה והאחרונה של ירון עם איתן ודודו, שהתקיימה ב-21 בינואר 1995, יום לפני שירון נהרג בפיגוע בצומת בית ליד. דודו מספר כי זו היתה היכרות של מוסיקאים שמנגנים יחד ויוצרים קירבה שנמצאת באינטראקציה בין הנגנים ובין הצלילים.
 

בבימוי הסרט ניסינו למצוא את היופי שברגעים הקטנים והשבריריים: כיוון הכלים, הנגינה של שיר מוכר, הנסיעה הביתה. ניסינו לתאר את הרגעים שנותרו להם מאדם שיכול היה להיות חבר קרוב שהבין אותם, אפילו בלי מלים, אלא רק במבט, בחיוך ובמוסיקה.


מן העיתונות,

ירון בלום - "מיתרים" - מאמר מתוך אתר "מדרשת"