נורית מספרת על עצמה שהייתה "ילדת מפתח", בת לאב קופאי בסופרמרקט ולאם שעבדה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
שם משפחתה המקורי של גלרון הוא קלימבורד. האמרגן הראשון שלה, אותו רג'ואן, הציע לה לשנות את שם משפחתה ל"גיל-רון", כי קלימבורד לא נשמע טוב בעיניו. נורית העדיפה גל-רון. מאז היא נורית גלרון.
יום הולדת בכיתה ב' שהפך ל"הקיץ של אביה" (למרות שדווקא לא הייתה ילדה בודדה כלל) - גרם לגלרון להפסיק לחגוג ימי הולדת עד אמצע שנות העשרים לחייה.
בשנות ה-90, ברגע של משבר מקצועי, נורית החליטה ללכת להכוונה תעסוקתית. בתום המבדקים, המאבחנת קבעה שגלרון, "בפתולוגיה שלה" - זמרת. אז היא המשיכה לשיר.
השיר הפוליטי שלה, "אחרינו המבול", שיצא ב-1989, עורר סערה ונפסל לשידור בגלי צה"ל. אבל כל זה לא הפריע לו להשתחל למצעד השנתי של אותה שנה ולהתברג למקום ה-23.
כשגלרון התאמנה לקראת הופעה, היא שיבשה תדר של טייסים: ה"דה בה דה בה" ששמעה בווקמן בדרך לקנדה, עלה על הרשת שלהם, ודיילת אחת ביקשה מגלרון לכבות את המנגינה כי בקוקפיט כבר מתחילים להשתגע.
אמה של גלרון, לאה, הייתה זמרת; סולנית להקת הבריגדה היהודית. שנים לאחר מכן, כשהאם חלתה והלהקה ערכה כמה ערבי איחוד - לאה שלחה את בתה לשיר במקומה.
במבחני הכניסה לתיאטרון לנוער הבוחנים ביקשו מגלרון לשיר בליווי פסנתר. אחרי ששרה את "שלכת" מאת יעקב אורלנד, שהיה השיר של אמה, היא התרגשה כל כך - שקמה וברחה מהבמה.
לפני כעשור בני הזוג נורית גלרון ורפי רשף נכנסו יחד לאולפן: ב-2015 גלרון שחררה את השיר "מוכה אהבה", שלו היא כתבה את המילים, ובן זוגה תרם את קולו הרדיופוני והקריא לתוכו קטע מתוך שירו של ריימונד קארבר, "החדר הקטן", בתרגום עוזי וייל.
אחרי שחוותה כישלון של אלבום שלא התרומם - נורית הגיעה לפיסול. היא ראתה פרסום של שיעורים אצל האמנית איוי פוליג, הרימה אליה טלפון, והחלה לפסל. מאז, את הבית שלה ושל רשף מקשטות יצירות מעשי ידיה.
