אנחנו כפסע מיום הבוחר, או כפי שמהדורות החדשות והסיסמאות סביב מכתירות אותו: ״יום חגה של הדמוקרטיה״. אבל בואו נודה על האמת: זה החג המשונה מכולם. אין עוד חג שמציגים בו תעודת זהות בכניסה, אין עוד חג שגורם לך להיכנס מאחורי פרגוד חשאי מול רשימת פתקים בלתי נגמרת, ובעיקר – אין עוד חג שמעמיד במרכזו את הפעולה האנושית האלמנטרית הזו, של לבחור. קלפי, פתק, מעטפה, חריץ, התרגשות יגעה – והופ, מילאת את חובתך האזרחית. בחירה. כזו שמתנקזים אליה נהרות של ציפיות, חששות, תקוות, אכזבות שחוקות, וגם עייפות אין קץ.
מפגש זום עם שהרה בלאו ושי גיליס, שבוע לפני הבחירות. לימוד וכתיבה על בחירות ופוליטיקה – אבל בלי מילה על פוליטיקה. בהצלחה לנו עם זה.
האירוע מתקיים במסגרת סדרת אירועי ״למה לי פוליטיקה עכשיו״? של בית אבי חי
-
כשמסיימים את בית הספר, יחד עם הפרידה מהדבק, מהעטים וממחברות הבחינה, נפרדים מדבר נוסף: מהעורק הפועם של לוח השנה העברי. בבית הספר החגים הם עניין לעסוק בו: לגזור שופרות בראש השנה, להעלות הצגה על אנטיוכוס בחנוכה, לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט ולהשתלב בפסטיבל התחפושות בפורים. באזרחות הפרוזאית, לעומת זאת, החגים לרוב נוחתים עלינו בבת אחת, בלי לשאול ובלי להודיע מראש.
בניסיון לחזור לעורק הפועם ההוא, ניפגש מדי חודש לסדנת לימוד וכתיבה בזום לקראת מועדי השנה, בכל פעם בסמוך לחג הקרב ובא. ננסה לשמר את מחוזות הילדות, ולגלות גם מה התחדש בחג, אחרי שהשנים עטפו אותו (ואותנו) בטבעות של זמן. בואו בטוב.
עוד בבית אבי חי