ספר דניאל הוא המאוחר ביותר מבין ספרי המקרא. הוא מורכב משני חלקים (פרקים א–ו; ז–יב) שנכתבו בזמנים שונים ובמקומות שונים, ונערך סופית בתקופת הגזירות של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (168–165 לפנה"ס). חלקו הראשון של הספר כולל שישה סיפורים מלאי מתח ומסתורין על דניאל וחבריו: דניאל מושלך לגוב האריות, יד מסתורית יוצאת באמצע משתה היין וכותבת על קיר ההיכל כתובת סודית, נבוכדנצר הופך מאדם לחיה ומגורש ממלכתו, שלושת חבריו של דניאל מושלכים לכבשן האש הבוערת ומלאך נשלח להצילם. לסיפורים הללו יש ערך ספרותי רב, עד שהיה מי שכינה אותם "פנינה ספרותית". שפתם עשירה והם טומנים בחובם משחקי מילים לצד אירוניה, הֶרמֵזים (אָלוזיות), נקודות תצפית שונות ודמות מספר מתוחכמת ומפתיעה.
למרות תוכנם המרתק, לאורך השנים נדחקו סיפורי דניאל לקרן זווית ביחס ליתר ספרי המקרא. מהי משמעות הסיפורים וכיצד הם מעוצבים? האם השפה הארמית היא שהרחיקה מהם את הקוראים, או שמא היה זה דווקא המקום הנכבד שניתן להם בנצרות? בסדרה נתמקד בחלקו הראשון של ספר דניאל, ננתח אותו ניתוח ספרותי בקריאה צמודה, וננסה להעניק לסיפורים את התהילה הראויה להם.
ד"ר נעמה גולן היא מרצה למקרא באוניברסיטת בר־אילן ובמכללת סמינר הקיבוצים.
