פעם בשנה מתמלאת בני ברק בערבוביה מרתקת של מבנים ארעיים, שבהם התושבים אוכלים, ישנים ולומדים. הדס קרוק וענת שטיין יצאו לתעד את הסוכות בעיר ומצאו את הנשגב
מרקם אורבני חדש. צילום: פלאש 90 בעשורים האחרונים נהפכו מועדי ישראל לפסטיבלים, שבהם ערים ומועצות מתפארות באירועי חוצות המתקיימים בתחומיהן ובחסותן. בבני ברק מתקיים מדי סוכות פסטיבל מסוג שונה, שאינו קשור לחברת הפקה או לגוף מינהלתי כלשהו. בכל לילות החג שוקקים הרחובות ותוססים בהתרחשות מרתקת. סיור חג ברחובות בני ברק, במיוחד בלילה, כשהסוכות מוארות מבפנים, הוא חוויה שאין דומה לה.
בשבעת ימי הסוכות "עושה האדם סוכתו קבע וביתו ארעי" (תלמוד בבלי, סוכה, כ"ח, ע"ב). בבני ברק, אחת הערים הצפופות בארץ, משתנה המרקם האורבני למשך ימי החג. הרשויות מתירות לבנות קונסטרוקציות בגובה של כמה קומות כדי לקיים את מצוות בניית הסוכה. הסוכות מוקמות בשטחים הציבוריים המצומצמים שבין הבתים, ורובן נבנות בגובה, על גבי קונסטרוקציות ברזל, כהרחבה לדירות. הסוכות מנצלות כל פיסת שמים פתוחים, מפני שחובה לבנות את הסוכה תחת כיפת השמים. למשך שבוע אחד כל תחומי החיים, פרטיים כחברתיים, עוברים להתרחש במקום שאינו רשות הרבים ואינו רשות היחיד, אלא רשות חדשה. בימי החג משמשת הסוכה כמשכנו הארעי של היחיד היהודי, המצווה לעשות בה הכל – לאכול, לישון וללמוד. בד בבד משמשת הסוכה כמקום מפגש לרבים, המתכנסים בה לארוחות משפחתיות, תוך קיום מצוות "ושמחת בחגך" וקיום מצוות האושפיזין הייחודית לחג - אירוח בכלל ואירוח של אורחים סמליים (אבות האומה, למשל) בפרט.
המרחב הציבורי בין הבתים מתמלא במרחבים יחידיים, משפחתיים ומלאי חיים. הרווחים המצומצמים ממילא בין הבתים מתמלאים בריחות, בקולות ובשירה. מבחינה ויזואלית מתמלא המרחב הציבורי באוסף גדול ומגוון של תוספות בנייה - ערבוביה מרתקת של מבנים ארעיים שממוקמים במרחב באופן אקראי, מעין קקופוניה של קוביות. המבנים והסוכות התלויות עליהם נראים כאדריכלות אוונגרדית.
תמונות: הדס קרוק וענת שטיין, סטודיו ארמדילו, סוכות, 2005, סדרת תצלומים מעובדים
ההשראה: מגזרות וקישוטי נייר
העבודה שלנו מתבססת על תצלומים שצילמנו בבני ברק בסוכות תשס"ו. מאחר שהסוכות אינן יכולות להיבנות זו מעל זו, לעתים קורה שנבנות כמה קונסטרוקציות שונות בבניין מגורים אחד, והבניין נהפך למעין אתר בנייה גדול הניחן באסתטיקה מושכת וכעורה גם יחד.
העבודה מורכבת מתצלומים המתעדים את דלות החומר והכיעור: דיקטים ישנים, ברזל גס, בדים ומחצלות המונחים ברישול, טיח מתקלף, מזגנים ותריסי פלסטיק האופייניים לנוף הישראלי. התצלומים הללו הוכפלו שוב ושוב סביב צירי סימטריה שונים, המשליטים סדר מוגזם בסביבה האקראית. יצרנו סביבות היפר-סימטריות ומבנים דמיוניים. עיסוק זה בסימטריה ובהכפלות נעשה בהשראת מגזרות דקורטיביות וקישוטי נייר האופייניים לחג הסוכות.
הדס קרוק וענת שטיין, סטודיו ארמדילו
בעבודתנו יצאנו מעולם המציאות אל עולם הרוח והדמיון ולמושגים כמו "סוכת שלום" ו"סוכת עורו של לווייתן". לעתים נוצרת בעבודה פרספקטיבה מעוותת שבה נראות הסוכות צפות או מרחפות, מצג המבטל את עולם החומר, משכיח את מראות העוני וההזנחה ומעצים את הפוטנציאל הרוחני הנשגב של הסוכות.
המעצבות הדס קרוק וענת שטיין הן חברות סטודיו ארמדילו
פורסם לראשונה בתוך: מקראי קודש, מועדי ישראל והאמנות היהודית העכשווית - בעריכת דוד שפרבר