מועדים לשמחה: שלא תשכחו לחגוג

בעבודה של המאייר והמעצב אהרן פרידמן, ששפתה הוויזואלית נשענת על קומיקס אירופי, גברים מזוקנים בגלימות צהובות משפדים במרץ רב נשים וגברים ערומים. מעל הקורבנות ומשפדיהם תלויים גברים ונשים מתים ומבוישים. גם בלי להבין על מה מדברת עבודתו של פרידמן, מזכירים התלויים את גופותיהם של המורדים והמורדות הנתלים יומיומית בסדרה "סיפורה של שפחה".

מתברר שלמתייוונת הזאת יש אינטואיציה טובה. עבודתו של פרידמן מתייחסת לכ"ב באלול, המועד הקדום שחגגו בו את "היום שבו שבנו להרוג משומדים". עבודתו של פרידמן היא חלק מלוח שנה בעיצובו של סטודיו דוב אברמסון המתייחס למועדים במגילת תענית. המגילה, שאינה מוכרת לרוב הישראלים, היא למעשה טקסט ארמי אנטי-תעניתי שנכתב בסוף ימי בית שני. היא מונה כ-40 מועדים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים ואוסרת להתענות בימים אלה. מהמגילה הקדומה שרדו כמה חגים, ובהם פורים וחנוכה. רוב המועדים האחרים, שחלקם נראים היום מקבריים או מגוחכים, לא שרדו.

בסטודיו דוב אברמסון החליטו להרים את הכפפה ולהחיות חלק מהמועדים הנשכחים. הרעיון לעצב לוח שנה של מועדים אלה נהפך לתערוכה ששמה "מועדי ב': החגים האבודים של לוח השנה העברית", המוצגת השבוע במתחם התחנה בירושלים במסגרת פסטיבל "אאוטליין – פסטיבל איור ומילים בירושלים". העיצובים ללוח השנה הומרו לעבודות אנימציה המוצגות על מסכים. הכרזות "זזות" בתנועה כמעט בלתי-מורגשת, כמו גיפים. 

אהרן פרידמן. כ"ב באלול, היום בו שבנו להרוג משומדים

בעבודתה של נריה צור, הגיף, אנימציה פרימיטיבית שנהפכה לכוכבת ברשתות החברתיות, פועל כשלמות ויזואלית-תוכנית המתארת את מועד חנוכת חומות ירושלים בז' באייר. בעבודה כתוב "ככה לא בונים חומה", והמילים בה זזות כבמשחק טטריס. לדברי צור, "בפרספקטיבה של הזמן והתהפוכות שירושלים עברה, אין פלא שהמועד הזה לא התקבע. העיצוב מבקש להציב מראה אירונית על הזמניות ועל הארעיות של חומות ירושלים באמצעות שימוש במשפט 'ככה לא בונים חומה' ובאמצעות רפרור למשחק הטטריס, שגם בו החומות הנבנות למעשה עתידות להתפרק". מגילת תענית היא טקסט של ארעיות, והחומות ארעיות, והחשיבות או המשניות גם הן ארעיות. במקום להתאבל, "מועדי ב'" חוגגת את הארעיות הזאת.  

"לפחות פעם בשנה משתדל הסטודיו להרים פרויקט ייזום שאינו מיועד ללקוחות ספציפיים", מסביר דוב אברמסון, הבעלים של הסטודיו, "במקרה הנוכחי, הרעיון לתערוכה היה שלי. מפעם לפעם אני חוזר לקטלוג היהודי הפנימי שטיפחתי כתלמיד ישיבה ומאייר אותו מחדש. מעניין אותי לחזור אל הדברים האיזוטריים ולהאיר פינות נידחות. כזאת בעיניי היא מגילת תענית: טקסט מוזר, רשימה של כ-40 ימים – חלקם תמוהים או משעשעים או מזוויעים -  שלפי ההלכה אסור לצום בהם, ובחלקם אף אסור להתאבל ולהספיד.

"רבים אינם מכירים את מגילת תענית. זה טקסט שאינו נלמד בבתי ספר דתיים, והוא זוכה בדרך כלל לעניין מצד אינטלקטואליים דתיים וחילונים. נכנסתי לסטודיו ואמרתי: 'זוכרים את מגילת תענית?' ביקשתי מכל מעצב לבחור לו חודש מסוים, ומתוכו לבחור מועד איזוטרי מסוים ולתת למועד זה פרשנות עיצובית אישית".

נחזור לכ"ב באלול, שהפחיד את המתייוונת. במועד זה, כותב המעצב פרידמן, "חוגגים את קצה של תקופה שבה שלטון זר, כנראה יווני, כפה ׳הפסקת אש׳ בין הפרושים (האורתודוכסים) ובין המשומדים (היהודים החילונים/מתייוונים). עם הסתלקות השלטון נתנו הפרושים למשומדים שלושה ימים לחזור בתשובה, ומי שלא שב - הומת, ואת היום הזה עשו יום טוב.

"אולי מתוך הייאוש, שנולד מההבנה שהמתח בין הדתיות לחילוניות בעם היהודי הוא תופעה עתיקה", מסביר פרידמן, "האיור מבקש 'לחגוג' את הוולגריות של המצב המתואר, כמעין מפלט של התמודדות". המתייוונת חולקת אותה חלחלה שחש אברמסון, ושניהם חולקים את החלחלה שחשה גם מרגרט אטווד. במידה מסוימת, כולם חולקים גם תחושה של אירוניה: מי ששיפדו את המתייוונים ממשיכים ליהנות מהתשתיות, מהמדע ומהאמנות שהשאירו אחריהם, כמו קומיקס אירופי.

המועד הישראלי הכי מקטב

עבודות רבות בתערוכה מתכתבות עם האות העברית, ובכך מצטרפות למסורת הוויזואלית הישראלית-היהודית המפוארת ששואבת את השראתה מאותיות הקודש. עבודות אחרות מעניינות דווקא בשל חריגותן הוויזואלית: מירית אפי בחרה את המועד ט"ו באב, "זמן עצי הכהנים", שבו מביא העם את קורבן העצים מכל רחבי הארץ, ועיצבה כרזה ובה גזעי עצים כרותים ושרופים. "המעבר ההדרגתי של חתיכות העץ עד לשריפה מוחלטת מציג את העצים עצמם כקורבן", היא כותבת בתערוכה.  

מירית אפי. ט"ו באב, זמן עצי הכהנים

"למעט האיור המעטר כל חודש וחודש בלוח השנה שיצרנו, דפי לוח השנה חלקים; אין בהם אזכורים של חגים ומועדים", מסביר אברמסון, "השארנו לוח חלק. אפשרנו לכם לסמן בו את החגים והמועדים המשמעותיים בעיניכם. כך בעצם שאלנו את השאלות הבאות: מהו יום שראוי לציין אותו בלוח השנה? האם יש מכנה משותף בין בני אדם והמועדים שהם מציינים? האם אירוע שחשוב לי חשוב גם לך? האם לוח השנה העברי אינו צריך להיות שונה מפייסבוק? פייסבוק מחברת זרים לאירועים שרירותיים כמו 'חג החברות', ומצד שני, מאפשרת לגולשים לציין את המועדים האישיים והספציפיים שלהם, כמו יום הזוגיות שלהם או היום שהם קיבלו בו משקפיים".

בעצם אתם שואלים מה התוקף שלנו כקבוצה שנקראת 'עם'.

"נכון. אנחנו מדברים על הרברסיביליות של החגים והמועדים. חגים ומועדים באים והולכים, מתחזקים ונחלשים. חגיגות מותו של הורדוס נעלמו מהעולם. להבדיל אלפי הבדלות, אני רואה היום את המאמץ הגדול שבית הספר של בנותיי צריך להשקיע ביום הזיכרון לרבין. להבדיל ממני, שזוכר את היום הזה כאילו היה אתמול, בנותיי נולדו שנים רבות אחריו.

"ואיך, למשל, צריך לציין את תשעה באב? הרי זה המועד הישראלי המקטב ביותר. מי שיש לו תודעה יהודית מבין היטב את תחושות האבל ביום הזה. מי שאין לו תודעה יהודית, אי-אפשר לצפות ממנו שיבין מדוע סוגרים לו את החנויות ואת המסעדות. אישית, אני חושב שזאת החמצה שלא חיברו את תשעה באב ליום השואה".

אני חושבת שזאת החמצה שלא חיברו את יום השואה לדיבור על שרירותיות או לדיבור על נטישת האנושיות או על הבדידות המוחלטת שחווה עכשיו צעירה ממוצא רוהינגי שתינוקה מושלך לאש. 

"אז הנה, חגים ומועדים הם דבר דינמי ויחסי. זאת האג'נדה של הסטודיו שלנו: לעשות צ'ק ליסט שבוחן מה נשאר רלוונטי בעינייך ומה נשאר רלוונטי בעיניי. מהי המורשת שלך ומהי שלי".

הקווים האדומים של הסטודיו

אברמסון מגדיר את עצמו כמי שממוקם "על הרצף". "גדלתי בבית דתי, ואני קשור בעבותות של מתח ואהבה לעולם הדתי", הוא מסביר, "אבל בפרקטיקה, אני שומר מסורת בלבד. הסטודיו שהקמתי צמח בצורה אורגנית. הירושלמיות היא שהצמיחה אותו: עם לקוחותינו נמנים עמותת גשר, התנועות הרפורמית והמסורתית וגם בית אבי חי. כיום מונה הסטודיו 15 בני אדם. יש ביניהם חילונים גמורים, בוגרי המגזר שנמצאים כמוני על הרצף, סרוגים לשעבר ודתיים ממש. היהדות והישראליות הן סוגיות משמעותיות בזהות של רובנו המוחלט. אנחנו זהותיים מאוד".

בעצם, אתם המתרגמים הוויזואליים של זרמים רבים בתרבות הישראלית והיהודית. כמתרגמים ויזואליים, אתם עומדים בצומת של כל הזרמים האלה. 

נריה צור. ז' באייר, חנוכת חומות ירושלים

"נכון. אני יכול להעיד על עצמי שלא הייתי הסטודנט המוכשר ביותר בבצלאל. עם זאת, בשלב מוקדם מאוד גיליתי שיש לי את הכישרון להבין את הניואנסים ואת ההבדלים בין השפות הוויזואליות של הזרמים הישראלים-דתיים, כמו הציבור האורתודוכסי או ציבור הכיפות הסרוגות. השתמשתי ברגישות הזאת כדי להקים את הסטודיו ולעסוק באהבה שלי לתרבות הישראלית-יהודית".

כצומת של תרבות ישראלית-יהודית, החוויה בסטודיו היא חוויה של הרמוניה או של התנגשות?

"בדרך כלל יש הרמוניה, אבל לפעמים דברים מתנגשים. תמיד אני מופתע כשאיננו מוחרמים בידי צד אחד כשאנחנו עובדים עם הצד האחר. עיצבנו ספר שאמרו עליו שהוא חוטא בהדתה, ועיצבנו ספר שאמרו עליו שהוא חוטא בכפירה גמורה, וגם אותו צריך להחרים. אנחנו עובדים עם הקרן החדשה לישראל ועם הישיבה בגוש עציון. מעצבים מסוימים לא יעבדו עם לקוחות מסוימים, ואני מניח להם. זה בסדר. אני מאמין בכנותם של כל הזרמים. כמי שבא מהעולם האורתודוכסי, אני מבין את ההיגיון הפנימי של האורתודוכסיה ובכנותה רוב הזמן. כך גם לגבי הצד הליברלי. עם זאת, קבענו קווים אדומים בעבודה עם כל אחד מהצדדים, ולא נעצב טקסטים שיש בהם אלימות והסתה פרועה".

"כל הזרמים" משמעותו גם עבודה עם פלסטינים-ישראלים? 'הירושלמיות' היא גם תושבי מזרח ירושלים?

"שאלה מצוינת. כרגע אנו עובדים עם גורמים בעירייה שעובדים עם מזרח ירושלים. היום אי-אפשר לעבוד בירושלים מבלי להתייחס למזרח ירושלים ומבלי שהסוגיה הפלסטינית תצוץ". 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי