מאחז
בשוליים הפרומים של הישראליות, המודחק שצף אל פני השטח הטרשיים של מאחזי הגבעות – הוא השטעטל. התיישבות העראי ודלות החומר, כפריות על מצע מנותק: עז הבית היהודית מהרחובות הבוציים בעיירה של קפלן ושאגאל ומסיפורי שלום עליכם, היא עכשיו עז גבעות. מחאה אנרכיסטית, הצהרת שבטיות בדלנית והחצפת פנים כלפי הישראליות.
בתוך משחק שליטה שלטונית ואחיזה גאוגרפית, פעולת המאחז היא תנועת שחרור שמבקשת להתגבר על השטעטליות רק כדי להפוך לכזו בעצמה.
פעולת הציור על האבן הליטוגרפית נגלתה אליי כמשחק משוכלל ושקול של כיסוי וחישוף, קומפוזיציה של שחורים ולבנים, של ניגודים ושל גוֹני ביניים. כל נקודה במשטח הציור צריכה לנקוט בעמדה מוצהרת, להכריז על מקומה בסקאלת הגוונים. אין אוֹף גריד, אין שוליים, רק מפה של מאחזים.

לא יחרץ
יצירותיו של קפלן הן הצצה מעינית הדלת אל העולם שטרק סב סבי, הרב של ויטבסק, כשהוברח על ידי ילדיו שהיו קצינים במהפכה הבולשביקית וחששו לחיי אביהם. זו פתיחת הידית אל ההיסטוריה האלטרנטיבית שיכולה הייתה להיות שלי.
כלבים־עיזים מלווים את ציורי חיי העיירה, חיים בשוליים ומשקפים משם את העליבות, הבְּזות ואת מי שנדחף להיות הזר, האחר, ולכן גם הפרוע והבלתי מבוית.
יהודי השטעטל מצילום של וישניאק מלווה ב"בהמה טמאה" צרובים יחד באבן כמו במצבה. ראבטשיק, הכלב היהודי מציורי קפלן, הזכיר לי את האריות המדולדלים של עיטורי הפרוכות – מגוננים ומאיימים, רזים זרים ומוזרים, חורצי לשון.

פורת סלומון (נ. 1980)
אמן, אוצר, מרצה. מייסד פרדס, בית הספר הגבוה לאמנות. עבודותיו מוצגות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. זוכה פרס שר התרבות לאמן צעיר (2016), ופרס אורי אורבך לתרבות יהודית (2022).