בשנת 1967 התחיל קפלן לעסוק במדיום אומנותי חדש, הקרמיקה, ויצר בו יצירות אומנות. קפלן פיסל בעוצמה, עיצב, צייר, זיגג ולפעמים הוסיף צורות למשטחי חמר, כשהוא משתמש כחיפוי באנגוֹבּ כדי לקשט ולהעניק לקרמיקה עומק, צבע, ממדים וגיוון ויזואלי. כפי שנהג בעבודות הליתוגרפיה שלו, כך הפך קפלן ל״מְענה החמר״: צובט, חופר באצבעותיו, משתמש בכלי מתכת כדי ליצור צורות – לעיתים הוא מוסיף זהב, זיגוג, זכוכית בוהקת ולעיתים הוא משתמש בקווים וצורות פשוטים כדי ליצור יצירות שיש בהן מבע רגשי עז. מספר יצירות שלו מרגשות במיוחד: אחדות מהן פיסל, אחרות יצר כלוחות חמר שטוחים שמזכירים לנו מצבות, ואותן הקדיש לזכר משפחתו.

הנושאים בעבודות הקרמיקה של קפלן הם וריאציות על הנושאים המועדפים עליו וכן דיוקנאות מפוסלים עבור ״נפשות מתות״ ו״רוויזור״ של ניקולאי גוגול, פרוטומות עבור ״סיפורי אודסה״ של איסאק באבל וסדרה של צלחות ואגרטלים מקרמיקה. קפלן עצמו אמר: ״אחרי שקראתי שוב את ׳נפשות מתות׳, יכולתי לדמיין כל דמות, את פניה ואת המערך הנפשי שלה, בחיוּת כזו שנמלאתי תשוקה עזה לתת להם צורה. עד מהרה, העבודה הזו השתלטה על כל כולי.״