המדריך לאח השכול

במהלך השנה וחצי האחרונות, הגיעו לבית אבי חי אחים ואחיות שכולים לסדנאות כתיבה, בהן הם כתבו על החיים בצל הגעגועים לאחיהם שאינם בן החיים. ביקשנו מהם לתת טיפים ועצות לאחים ואחיות אחרים, שגם בהם פגע השכול.

"לשכול יש ניסיון חיים משל עצמו", אומר עדיאל שושני, ששכל אח אחיו לפני 27 שנים, "זאת אומרת, אני לא יכול לבוא מהעתיד ולומר משהו לטריים", ובכל זאת, יש מה ללמוד מהפרספקטיבה שלו, מהדרך שבה עבר בתור אח שכול. "כל אחד מבני המשפחה מעצב את עצמו לדבר שצריך, לתפקיד שלו במשפחה…אפשר גם לערער על התפקיד שניתן לך, אבל זה דורש אומץ", הוא אומר.  "תשים לב לקצב הלב של השכול, גם המשפחתי וגם שלך. לפעמים זה אותו קצב, ולפעמים הקצבים קצת משתנים. ואם הם משתנים -  תקשיב לשינוי הזה".

רעות ויזל נותנת טיפים לימי השבעה, משימת לב לבחירת החולצה שבה תתבצע הקריעה ועד להתמודדות עם מנחמים שלמרות כוונותיהם הטובות, לא תמיד קוראים את הסיטואציה נכון. "בכל רגע יכול להגיע מנחם, שהגיע כדי לדבר אתכם, ולא רואה את האודם בעיניים או את החיסרון בלב. בכלל אבלים זה עם משונה. אחת רוצה חיבוק כל דקה, והשנייה לא רוצה שיתקרבו למרחב האישי שלה. אחת רוצה שידברו כדי שהיא תוכל לשתוק, ואחרת רוצה שיהיו קצת בשקט ויתנו לה לפתוח. אי אפשר באמת לדעת מה רוצים וזה משתנה מדקה לדקה. לפעמים אפשר פשוט לשאול. אולי תקבלו תשובה ברורה, אולי תקבלו תשובה מבולבלת, כי היא יודעת רק דבר אחד - היא רוצה את אח שלה בחזרה".