משוחרר על תנאי: פרשת בהר

בפרשת השבוע, מייד אחרי הציווי על שנת השמיטה, מופיע רעיון היובל. אחרי שבע שנות שמיטה, זאת אומרת בתום 49 שנים, בתחילת שנת ה-50, תוקעים ביום הכיפורים בשופר ומודיעים שמתחילה שנה מיוחדת ושונה.

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. (ויקרא כה, י-י"ד)

השוק הכלכלי מתנהל כמעין תחרות. כולם עומדים על קו הזינוק ויוצאים לדרך. התחרות קשה, ואלה שמפסידים בה עלולים לסבול מאוד מתוצאותיה. פעם ב-50 שנה, פעם אחת בחייו הבוגרים של כל אדם מחזירים את כולם לקו הזינוק ומתחילים מההתחלה. בשנת היובל עסקאות הנדל"ן שבהן נמכרו קרקעות ונחלות מתבטלות, וכל משפחה חוזרת לקרקעותיה על פי מפתח חלוקה הוגן שהונהג אחרי הכניסה לארץ; כל העבדים משתחררים מעבדותם; ולא מעבדים את הקרקעות, אף על פי ששנה לפני כן הייתה שנת שמיטה.

אין לנו תיעוד של מימוש בפועל של שנת יובל, אבל הרעיון הזה הצית את דמיונם של כמה הוגים, והמעניין והבולט שבהם הוא מנהיג הימין הרוויזיוניסטי, האנטי-סוציאליסטי, הלוא הוא זאב ז'בוטינסקי. במאמר שכותרתו "רעיון היובל" משנת 1930, מסביר ז'בוטינסקי שהמקרא מבקש לשמור על החופש הכלכלי, אך גם לתקן אותו כך שאנשים לא יחיו בעוני קשה; שתהיה "הגנה סוציאלית" לכל אדם. אין האמור בסוציאליזם שקובע מראש ומלמעלה את המצב הכלכלי, אבל גם אין האמור בקפיטליזם פרוע שבגללו אדם עלול להתרסק לחלוטין.

השוק תוסס וכולם מתגוששים. אומנם, טוען ז'בוטינסקי, הוא מאפשר לאנשים לבטא את החופש שלהם, את כישוריהם ואת היצירתיות שבהם, אך תוך כדי ההתגוששות, אנשים נופלים, וכמו בכל תחרות, ישנם אלו שנותרים מאחור. על פי המקרא יהיו אלה השבת, מתנות עניים, צדקה, שמיטה ומעשר  אשר יסייעו למי שלא הצליחו בתחרות. את אלו, כתב ז'בוטינסקי, חובה לתרגם לכלים מודרניים, כגון הגבלת שעות עבודה, תשלומי סעד, זכויות עובדים ואף דאגה לחמש המ״מים - מזון, מלבוש, מורה (חינוך), מרפא (בריאות), מעון - למי שזקוק לכך. הוא אף מגדיל ואומר:

הסם שכנגד, למשטר החופש הכלכלי, הוא היובל. דומה, גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער אנוש, וכורת כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת; בטלים החובות, אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו, המשועבד נעשה בן-חורין; שוב מתכונן שיווי-משקל; התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה (מתוך רעיון היובל).

והינה, דווקא מנהיג הימין הציוני שנאבק כל חייו נגד שיטות סוציאליסטיות, כותב: "לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על-פי תורת היובל". ז'בוטינסקי מתאר כיצד הוא היה מקים צוות מומחים ומטיל עליהם את המשימה למצוא דרכים יעילות להפוך את רעיון היובל המקראי למציאות במדינה מודרנית. אין צורך לקדש את הפרטים, הוא כותב. אולי זה לא יהיה פעם ב-50 שנה, אלא על פי חישוב אחר, אבל אותו הצוות יצטרך להכין תוכנית מעשית לביצוע של שנה מהפכנית שבה יוצרים מחדש שוויון הזדמנויות לכלל החברה. "הניחו-נא לכל אדם בממלכתו לחיות, לייצר, לסחור, להמציא, לשאוף, לחתור אל מטרתו ללא צנזורה מוקדמת – ובאותה שעה גם לדעת, שמפרק לפרק יבוא היובל, ויועבר שופר תרועה בכל הארץ, ויקראו דרור בארץ לכל יושביה".

ז'בוטינסקי התנגד נחרצות לתורות שניסו לבטל את חירות האדם לפעול בשוק ואת רעיון הקניין הפרטי ולנסות לנווט מלמעלה את התוצאה הסופית של הכלכלה, אבל הוא התלהב עד עמקי נשמתו מתורות שמנסות להכניס אנושיות לתוך השוק הזה ולתוך התחרות הזאת, כמו היובל.

*לרעיונות נוספים במשנתו של זאב ז'בוטינסקי האזינו לפרקים הקרובים בהסכת מקור להשראה.

מבוסס על פרק 223 – פרשת בהר: "זאב ז'בוטינסקי ורעיון היובל" מתוך ההסכת הימוי "מקור להשראה"
תמונה ראשית: משה בהר סיני \ ויקיפדיה