הרהורים על עשרת הדיברות

אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָי" (דברים ה, ו).

 לא "אֲשֶׁר בָּרָאתִיךָ", לא "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב", ולא שום ניסוח אחר. אני אלוהי החירות. באתי לשחרר אותך. אם בסופו של דבר תמליך עליך מישהו או משהו אחר – כל המפעל האדיר של התרבות היהודית ייכשל.

"לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:  וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָי" (שם, ז-ט).

בהמשך לאיסור עבודת החומר, מתאר אלוהים את עצמו כאל שנוקם בבנים ובנכדים על לא עוול בכפם. בהמשך התנ"ך יבהיר הנביא יחזקאל שזה לא כך, וכי "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחזקאל יח, ג). אז מה פשר הניסוח החריף בפרשתנו? הסגידה לחומר היא תופעה מסוכנת וממכרת, שמשתרשת במהירות בתרבות – וקשה לעקור אותה מדור לדור. זוהי אזהרה מפני תהליך טבעי: אל תסגדו לחומר, לכסף, לסמלים. הפיכת החומר לרוח – היא הסכנה האמיתית.

"לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא" (שם, י).

אל תשתמש בתורה כקרדום לחפור בה. אל תיתלה באלוהים כדי לקדם את מאווייך הפוליטיים או את האינטרסים האנוכיים שלך. אל תשרבב את שמו לשווא. זהו איסור עמוק אף יותר מהאזהרה שלא להגות את צירוף האותיות של השם המפורש. דבר בשם עצמך, לא בשם אלוהים.

שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת. (שם, יא-יד).

 מי שהיה עבד צריך לדעת לא לשעבד את עצמו ולא לשעבד אחרים. יש להבדיל בין עבד לעובד באמצעות בניית יום מנוחה משותף. עלינו לבנות חברה שאין בה כפיפות מלאה של אדם לאדם אחר. השבת היא יום של שוויון; יום של "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". 

"כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שם, טו).

התורה לא מצווה על אהבת ההורים, אבל היא דורשת שנכבד אותם. יחסינו עם הורינו הם כמעט תמיד מורכבים וסבוכים. בתוך הסבך הזה אנו נדרשים להכרת תודה עמוקה שבאה לידי ביטוי בדאגה ממשית וקבועה למי שהביאו אותנו לעולם. ומדוע דווקא כאן נאמר "למען יאריכון ימיך"? שמעתי מחמי יעקב שדה כך: "כולם חושבים שהכוונה היא שיאריכון ימיך בעתיד, קדימה, אבל הכוונה היא שיאריכון אחורה. אם תכבד את הוריך אז כאילו אתה מאריך את חייך אל חייהם שלהם. אתה לוקח חלק בדור שהיה וחייך מתארכים לאחור".

"לֹא תִּרְצָח"  (שם, טז).

נטילת חיים אינה נתונה לשיקול דעתך. למעט מעשה הגנה מובהק אסור לך להרוג. לא אתה תקבע מי ראוי לחיות ומי לא. נקודה.

"וְלֹא תִּנְאָף" (שם, טז).

 מסביר רש"י שהדברים אמורים באשת איש. אני מבקש לראות מעבר להגדרה הפורמלית. מי שרואה עצמה בעומק כאשת איש לא מעוניינת במגע מיני איתך. זהו הסמל הגדול שמאחוריו מסתתרים כל דיני קיום מגע מיני בהסכמה. ואולי נכון להגיד: לא בהסכמה אלא מרצון. זהו הדיבר שאוסר פגיעה מינית באשר היא. 

"וְלֹא תִּגְנֹב" (שם, טז).

 כפשוטו. ואין תירוצים. אל תגיד למטרה טובה גנבתי. פשוט אל תגנוב. אתה לא רובין הוד.

"וְלֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא" (שם, טז).

שימוש במערכת המשפט שאמורה להגן על אדם וחברה, לשם עשיית עוול לאחר מהווה גם שיא של רשעות וגם סכנה ליציבותה של כל החברה. זהו מעשה של עינוי ממש. לא תענה.

"וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שם, יז).

 אל תקלקל את נפשך ואת חייך בהשוואה אינסופית למה שיש לאחרים ומה שאחרים השיגו. תפרגן לו את מה שיש לו ותהיה שמח בחלקך.

יהודה עמיחי כתב בשירו "מלון הורי" שאביו רצה להוסיף שניים לעשרת הדיברות:"לא תשתנה" ו"תשתנה".
אני אעז ללכת בעקבותיו ואציע: תתייחס לכל אדם כאדם בלי קשר למי הוא ומה הוא, ותתייחס לכל אדם בהתאם למי הוא ומה הוא. ומה השניים שלכם?

שבת שלום.

מבוסס על פרק 277 –  פרשת ואתחנן: עשרת הדיברות בהסכת היומי מקור להשראה

תמונה ראשית - אהרון ומשה מחזיקים את לוחות הברית \ ויקיפדיה