באורות

אנו שמחים ומתרגשים לשוב מהפסקת החגים הקצרה ולהתחיל סבב חדש של מאמרים שמחברים בין פרשת השבוע לסוגיות שונות בחיינו העכשוויים. נתחיל, כמובן, מבראשית.

היום הרביעי לבריאה מתואר בפרשת בראשית כך:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי־כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב: וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי. (בראשית פרק א, יד-יט)

בתחילה כתוב שאלוהים עושה שני מאורות גדולים, ואז לפתע משתנה הניסוח ומופיע מאור גדול ומאור קטן. בניסיון להסביר את השינוי הזה, מביאה הגמרא אגדה קדומה שמתחילה כך: "אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך". (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס ע"ב)

הלבנה חצי שואלת חצי אומרת: האם ייתכן שבראש המערכת יהיו שני מלכים? לא ייתכן שיהיו שני ראשי ממשלה או שני מנכ"לים או שני יושבי ראש; צריך להכריע. תשובתו של אלוהים מכווצת אותה: "לכי מעטי את עצמך". את טוענת שמישהו חייב להיות מספר שתיים, אז היי את הסגנית. הלבנה נעלבת ומשיבה לו: "ריבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?". אתה עשית טעות; אני רק שיקפתי לך אותה. אמרתי לפניך דבר הגון, ובסוף אני נדפקת?

מה מבקש מחבר האגדה להגיד בדברים אלה? הפרשנות המקובלת היא שאומנם הלבנה אמרה דברים נכונים ויפים, אבל מאחר שניסתה לעשות מהלך מניפולטיבי שישאיר את העוצמה רק בידיה, היא תהיה זו שתשלם את המחיר. מי שפועל מאחורי הגב של אחרים כדי להשיג כוח בלעדי, סופו שיאבד מכוחו.

אבל אולי ניתן לערער על הטענה של הירח? שמא התשובה האמיתית לשאלה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" היא דווקא חיובית? על פי קריאה זו, האידיאל האלוהי הוא שיהיו דווקא שני מאורות גדולים, זה בצד זה. חזון הבריאה הוא הובלה בקוֹ. טוב שבראש מערכת יעמדו שניים, שהחלטות חשובות תתקבלנה בדיאלוג.

אשתף אתכם בחוויה אישית-מקצועית. בזמנו הייתי מנכ"ל בקוֹ של המכון הדמוקרטי. היינו שני מנכ"לים בעלי אותן הסמכויות בדיוק; חלקנו את המלוכה, לכאורה. לצורך קבלת החלטות חילקנו אותן לשלושה סוגים: החלטות שלגביהן יש לאחרים אוטונומיה מלאה; החלטות שלגביהן לאחד מאיתנו יש אוטונומיה מלאה והאחר נסוג מראש מעמדת הכוח; והחלטות רוחביות, או אסטרטגיות, שאותן חובה לקבל יחד. כך הקדשנו כל שבוע שעות ארוכות לעדכון הדדי, לחשיבה משותפת ובעיקר לתהליכי קבלת החלטות משותפים.

אני כמובן מתקצר ומפשט כאן תהליכים מורכבים שנשענים על תיאוריות ניהול חדשניות, אבל אשתף בשורה התחתונה: זה היה נפלא. היו כמובן גם בעיות ואתגרים, אבל בסופו של דבר, השונות בינינו - בניסיון, באופי, בחשיבה, בגיל ואפילו במגדר - הייתה משאב ניהולי חשוב. כאשר יש תיאום ציפיות, אמונה בשיטה ובדרך, נכונות להניח את האגו בצד ופתיחות לעבוד על תקשורת ועל יחסים, שני מלכים בהחלט יכולים לשמש בכתר אחד. ואולם, ללבנה לא היה את כל אלו. הלבנה המחישה בעצם תלונתה שהיא לא תהיה מסוגלת לאתגר הזה, ולכן הכריע אלוהים שהיא תהיה זו שתמעט את עצמה.

בהמשך האגדה על השמש והירח מנסה אלוהים לפצות את המאור הקטן בכל מיני סמכויות אחרות, כמו הסמכות לקבוע לבני האדם את חודשי השנה, אבל הוא נותר בעלבונו. יש הבדל גדול בין להיות מלכתחילה מספר שתיים ובין הורדה בדרגה ממספר אחת לשתיים. ההורדה בדרגה מעליבה ומקטינה. לפיכך אומר הקב"ה בסוף הסיפור: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". לפי ריש לקיש, שעיר ראש חודש הוא למעשה כפרתו של אלוהים על המעשה הזה.

האגדה היפה הזאת יכולה לעורר אותנו בפתח השנה החדשה לחשיבה "מחוץ לקופסה" על דרכי הובלה והנהגה בחברה שלנו, ואפילו במשפחות שלנו; לאפשרות של שני מאורות גדולים, או אולי מוטב - לאפשרות של הרבה מאורות קטנים. שבת שלום ושנה טובה.
מבוסס על פרק 315 – פרשת בראשית: "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" בהסכת היומי מקור להשראה
תמונה ראשית: הבריאה (בערך 1896–1902). המוזיאון היהודי, ניו יורק \ ויקיפדיה