מִסְגּוּר ומִסְגּוּר מחדש

בתחילת שירותי הצבאי בגבעתי אמר לי רופא היחידה שהוא סבור שאינני מתאים לשירות בחי"ר. "אתה רזה מדי; לא תעמוד בזה", הוא אמר. הוא כתב בתיק הרפואי שלי את המילים "לא-כשיר" והסביר לי שאזומן להמשך בדיקות. ימים ספורים לאחר מכן קיימו איתנו המפקדים שיחות אישיות. המפקד אבי ואני ישבנו על גבעה מדברית, ומרבדים של חול שלא רואים את סופם פרושים לרגלינו. סיפרתי לֹמפקד שהרופא קבע שאינני מתאים ושכנראה יציבו אותי מחדש במקום אחר. המפקד אבי הצביע על האופק ושאל: "אם אגיד לך עכשיו לשים משקל על הגב, לקחת את הנשק וללכת 20 קילומטר במהירות לתוך המדבר, לעבר האופק, האם אתה חושב שתצליח?". השפלתי מעט את המבט ואמרתי שלצערי, כנראה לא. ואז אבי החכם שאל: "ואם אגיד לך שבסוף המסע מחכים אישה וילד שימותו אם לא תצליח להגיע אליהם, האם אז תצליח?". הרמתי את המבט והשבתי בחיוב. "אם החיים שלהם תלויים בזה, כנראה אצליח". "בגלל זה אתה בגבעתי", הוא אמר.

בסופו של דבר, הבדיקות חזרו תקינות, ונשארתי בגדוד. אני משער שבלי השיחה עם המפקד אבי, הייתי ממשיך את הטירונות באימה ובשכנוע פנימי שלא אעמוד בזה, כפי שאמר הרופא. בעקבות השיחה שיניתי את נקודת המבט; הסתכלתי על כל הסיטואציה בצורה אחרת לגמרי. מה שאבי עשה לי נקרא מִסְגּוּר מחדש (Reframing). הוא שינה את המסגור מ"אתה רזה וחלש ולכן לא תעמוד בזה" ל"אתה הרי מכיר את עצמך ויודע שהכול תלוי בחשיבות המטרה שאתה רואה מול עיניך".

המִסְגּוּר הוא מעין משקפיים שדרכם רואים את המציאות ושמעניקים לה את הקונטקסט ואת המשמעות של הדברים. בדרך כלל איננו שמים לב לעד כמה המסגור נוכח בחיינו ומשפיע עלינו. אנחנו חושבים שהמציאות גורמת לנו לראות דבר בדרך מסוימת, אבל פעמים רבות האמת הפוכה: הדרך המסוימת שבה אנו מתבוננים היא זו שמעצבת לנו את המציאות. שורה של מחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית מעשרות השנים האחרונות תומכים בטענה זו.

אחת הדוגמאות למסגור ולמסגור מחדש בתורה נמצאת בפרשת השבוע שלנו. אחיו הגדולים של יוסף חשים רגשות אשם קשים בגלל הסיפור שהם מספרים לעצמם. הם זרקו לבור את אחיהם הקטן והפקירו אותו ובזאת דנו אותו לעבדות ואולי אף לֹמוות. הם עשו פשע נורא, שגם הפך את אביהם לאב שכול שחי ביגון כבר יותר מ-20 שנה. לכאורה, זהו סיפור נאמן למהלך הדברים. גם אנחנו, קוראי התורה, אוחזים בסיפור הזה. עם זאת, יוסף, הקורבן של הסיפור הזה, עשה לו מסגור מחדש.

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". (בראשית מה, ד-ח)

מנקודת מבטם של האחים, הם פושעים; מנקודת מבטו של יוסף, הם שליחיו של אלוהים. מנקודת מבטם של האחים, הם בחרו בבחירה חופשית להתעלל באחיהם הקטן ובאביהם; מנקודת המבט של יוסף, מדובר בהשתלשלות עניינים דטרמיניסטית שנקבעה על ידי אלוהים כדי שהוא ייהפך לשליט מצרים ויציל אותם בבוא העת מהרעב. אותה המציאות - שני סיפורים שונים לגמרי.

המסגור אומנם מצמצם לנו את התודעה ואת ראיית המציאות, אבל כמעט בלתי-אפשרי להתבונן בה בלי מסגור כלל. ההבנה שלרוב אנחנו מגיבים למסגור המציאות ולא למציאות עצמה אמורה לעודד אותנו לעצור רגע ולנסות להתבונן במציאות בדרכים נוספות; לעשות לה מסגור מחדש; לספר לעצמנו את אותו הסיפור בדרך אחרת. זהו כלי חשוב לוויסות חוויית העולם הפנימית שלנו ולעזרה בתהליכי קבלת החלטות. יוסף בחר לעשות זאת, וכך, במקום לנהוג כאיש מריר ונקמני, הוא דאג למשפחתו והציל אותה ואת כל עם ישראל.
מבוסס על פרק 365 – פרשת ויגש: "מסגור ומסגור מחדש" בהסכת היומי מקור להשראה
תמונה ראשית - יוסף ואחיו \ ויקיפדיה