"בילדותי, בחלק הקצר שעשיתי בנהלל, היה מה שנקרא "יום האילן", שבו תלמידי בית הספר היסודי התבקשו להוכיח את בקיאותם בצמחי הבר של ארץ ישראל. ילד בכיתה א' היה צריך לזהות עשרה צמחים, ילד בכיתה ב' היה צריך לזהות עשרים צמחים, ובכיתה ח' כבר היו צריכים לזהות מאה וארבעים צמחים.

ובנהלל כמו בנהלל, אם לא עברת את המבחן של יום האילן בגיל 8, אז בגיל 70, אם אמרת משהו במחלבה בבוקר אמרו לך 'אבל אתה לא זיהית את הצמחים ביום האילן ב-1952 אז תשתוק'.

ואני זוכר שבאנו מירושלים לנהלל, ואמא שלי הייתה בחרדה רבתי שאני אעבור את המבחן הזה. ומשהו מזה נשאר בי".

מאיר שלו, מגדולי הספרות העברית, הלך לעולמו בערב חג, בגיל 74 בלבד. לזכרו, אנחנו מצרפות כאן כמה קטעים מתוך אחת השיחות עמו שנערכו אצלנו. אפילו בקטעים הקצרים האלו אפשר להבחין בשניים מן המאפיינים שהפכו אותו לסופר עברי במובן השורשי ביותר של המילה: החיבור לאדמה הזו, והחיבור לשורשיה של השפה העברית, ובמיוחד לתנ"ך.

את התובנה הזו, שרואה בו חלק אינטגרלי מהשיחה המתמשכת של השפה העברית, שיקף שנאן במהלך השיחה: "בשעתו, כשהתחלתי ללמד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה בשנות ה-60, היה כלל שמלמדים ספרות עברית מן התנ"ך עד הפלמ"ח, ולא יותר מאשר אחרי הפלמ"ח. לאט לאט התרגלנו גם מהתנ"ך עד נתן זך, ואחר כך למדנו מהתנ"ך עד יונה וולך, ועכשיו מלמדים מהתנ"ך עד מאיר שלו (הבעיה היא שאין לי חרוז לזה).

בסך הכל התפיסה הנכונה היום, היא לראות את התנ"ך כנקודת מוצא, שעליה נבנו במהלך הדורות בניינים אדירים עד ימינו שלנו, ומבחינתי יהודה עמיחי, או מאיר שלו, חשובים לי כחלק מההתפתחות באותה מידה כמו רבי יוחנן בן זכאי או רבי שמעון בר יוחאי. מבחינה זו אתה מעמיד עוד נדבך אחד".

Model.Data.ShopItem : 0 0

עוד בבית אבי חי

model.YTimagetest: