המשנה האחרונה של מסכת יומא (ח, ט) מבחינה בין עברות שבין אדם למקום, שעליהן יום הכפורים מכפר, לעברות שבין אדם לחברו - שעליהן אין יום הכפורים מכפר "עד שירצה את חברו". הבחנה זו פותחה ושוכללה בתלמודים עד שהתגבשה כהלכה פסוקה בספרות הבתר־תלמודית. בדורות האחרונים היא נעשתה כה שגורה, עד שקשה לשים לב הן לחידוש הרדיקלי המגולם בה בהשוואה לתורת הכפרה המקראית, והן לשלל הבעיות המעשיות שהיא מעוררת – ובראשן, בעיית הריצוי: האם ריצוי כזה אפשרי בכלל?
עיון חוזר במקורות התלמודיים מגלה שחז"ל דווקא היו ערים לבעיות אלה. ראשית, מתברר שכלל לא בטוח שהבחנה יסודית זו הייתה מקובלת על הכול; ושנית, בין סיפורי הסליחה הרבים שנשתמרו בספרות חז"ל, כמעט אף לא אחד מהם מסתיים בהצלחה ובסוף טוב. הריצוי מתברר כמכשלה. בסדרה קצרה זו נעיין בכמה ממקורות אלה – בהלכה ובאגדה – וננסה לברר מה הם מלמדים על הסיכוי לפיוס בעולם שאינו מושלם.
ד"ר איתי מרינברג־מיליקובסקי הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
_
סדרות עיון עם מיטב החוקרים והחוקרות במקרא, תלמוד, פילוסופיה יהודית, קבלה ועוד.
Outlook Calendar (.ics)
Google Calendar
אירועים נוספים בסדרה
עוד בבית אבי חי
