בלב האתוס היהודי עומדים החכמים והחוכמה. החכמים הם ההנהגה הרוחנית של העם לאורך כל ההיסטוריה היהודית, וחוכמתם היא התורה, שאותה הם מפרשים, דורשים עליה ומסיקים ממנה אורחות חיים. אולם, תפיסת החוכמה עצמה עברה מהפכה של ממש, ששיאה בתקופה שבין המקרא לספרות חז"ל. בעוד החוכמה בספרות המקראית מייצגת את המאמץ האנושי להבין את העולם ללא גישה לידע ממקור אלוהי, בתקופות מאוחרות יותר ייחודם של החכמים נעוץ דווקא בגישתם לידע שמקורו בהתגלות.
מדוע התרחש מפנה זה? מהן התפיסות הרעיוניות שהתפתחו בעקבותיו? בסדרה זו נבקש לבחון את שינויי העומק בסוגיות יסוד במסורת היהודית, וביניהן: גבולות האוטונומיה של האדם בעולם הנשלט בידי האל, היחס לחוכמת העמים, מעמדה של חוכמת הטבע ועוד. נעשה זאת דרך עיון בסוגה ייחודית למסורת החוכמה הישראלית: מזמורים בשבח החוכמה. נלמד מזמורים ממשלי, איוב, בן סירא וחוכמת שלמה, נעמוד על תפיסות החוכמה המשתקפות בהם ועל הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות שהשפיעו על התפתחותן, ונדון בהשפעתן על המשך המסורת היהודית.
ד"ר רחלי פריש היא עמיתת בתר-דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, מרצה למקרא במכללת דוד ילין ובמכון שכטר ועמיתת מחקר במכון שלום הרטמן.
Outlook Calendar (.ics)
Google Calendar
