מה שלא נועד לנו: הרמב"ם באגרותיו
הרמב"ם מוכר כמחברם של חיבורים שנכתבו לדורות: פירוש המשנה, משנה תורה ומורה הנבוכים. אלה ספרים שעוצבו בקפידה בידי מחברם, מתוך מחשבה על צורתם, על קהל הקוראים שלהם ועל האופן שבו ישמרו לאורך הדורות. לצידם שרדה יצירה מסוג אחר לגמרי: מאות דפים של אגרות שכתב הרמב"ם לצרכים שונים ומגוונים, כגון הדרכה לשואל, איגרת לקהילה נרדפת, מרשם רפואי, פדיון שבויים ועוד. חלק מהאגרות נועדו מלכתחילה להפצה ברבים, ואחרות היו מכתבים פרטיים. חלק ניכר מהן השתמר כמעט במקרה, בגניזת קהיר, ולא מעטות מהן אף נכתבו בכתב ידו של הרמב"ם עצמו.
מה קורה לאידיאל ההלכתי, הפילוסופי או המוסרי כשהוא נדרש לתת מענה לאדם מסוים, לקהילה מסוימת או לקהל גדול ברגע מסוים? מדוע הרמב"ם מקל באיגרת ומחמיר בספר – ולעיתים להפך דווקא? מה הוא מספר על עצמו באגרות, באופן שמסייע לנו להבין טוב יותר את רעיונותיו ואת הלך נפשו?
בסדרה נקרא בכל מפגש טקסט עיוני מרכזי, ולצדו איגרת, תשובה או מסמך שמעמידים את הרעיון במבחן המציאות. נלווה את הרמב"ם בתפקידיו השונים: כמנהיג המגייס קהילה, כפוסק המכריע במקרה מסוים, כרופא, כמורה וכאח שאיבד את אחיו. לאורך הדרך נשאל שאלה אחת: מה אנחנו לומדים מטקסטים שלא נכתבו עבורנו? חלק מן המסמכים יובאו בתרגום עברי חדש, ולצידם נציג בכל מפגש גם את כתבי היד עצמם – את הדף, את הכתב ואת המחיקות – וננסה להתבונן לא רק במה שהרמב"ם ביקש לומר, אלא גם באופן שבו הדברים נכתבו, נשתמרו והגיעו אלינו.
פרופ' צבי שטמפפר, חוקר התרבות הערבית היהודית של ימי הביניים, משפט עברי ומשפט מוסלמי. הוא עומד בראש קתדרת פרידברג לחקר הגאונים וגניזת קהיר בישיבה יוניברסיטי, ובראש המכון למחקר רב־תחומי במכללת תלפיות בחולון.
Model.Data.ShopItem : 0 12_
סדרות עיון עם מיטב החוקרים והחוקרות במקרא, תלמוד, פילוסופיה יהודית, קבלה ועוד.
סדרה של מפגשים
אירועים נוספים בסדרה
עוד בבית אבי חי