ליאון אשכנזי-מניטו: אחווה וכלל ישראל

ליאון אשכנזי (מניטו) נמנה עם הדמויות המרכזיות של המחשבה היהודית במאה ה־20. הוא מילא תפקיד מכריע בתחיית יהדות צרפת לאחר השואה. במסגרת הסדרה נתעמק בהגותו וביצירתו, ובפרט בפרשנות המחודשת שהציע למקורות היהודיים על כל גוֹניהם: התנ״ך, התלמוד, המדרש והקבלה. נעסוק בעיקרון היסודי העומד בבסיס פרשנות זו: בשונה מתולדות העמים, תולדות עם ישראל אינן רצף כרונולוגי של אירועים, או של התפתחויות כלכליות, פוליטיות, חברתיות, תרבותיות או דתיות בלבד. ההיסטוריה היהודית, לפי מניטו, מכוונת לעבר כינון של "כלל" – זהות קולקטיבית המבוססת על אחווה.

רעיון זה שזור כחוט השני ביצירתו של מניטו, והוא עומד במרכז פירושיו למקרא, שבהם נתמקד במהלך הסדרה. מניטו אינו יוצא מנקודת הנחה של אחווה טבעית והרמונית בין בני האדם. להפך, הוא מראה כי הסיפור המקראי המכונן הוא סיפור של סכסוכים בין אחים: מקין והבל, דרך יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, ועד יוסף ואחיו. תחילתה של ההיסטוריה היהודית במשבר – בקרע ובפירוד הנובעים מקונפליקטים בין אחים.

כיצד ניתן לאחות את הקרעים הללו? כיצד לבנות מחדש אחדות, ולהפוך את ההיסטוריה היהודית לתהליך של יצירה מחודשת של אחווה? שאלה זו תעמוד במרכז עיוננו בפרשנותו של מניטו למקורות היהודיים.

ד"ר ז'ואל הנסל מלמדת ב- Collège international de philosophie, פריז. מחקריה ופרסומיה מתמקדים ביצירתו של עמנואל לוינס, בפילוסופיה הצרפתית של המאה ה־20 ובתחיית ההגות היהודית בצרפת שלאחר השואה.