לאחר הצהרת כורש חזר העם לארץ תחת שלטון האימפריה הפרסית. תחילה נבנה בירושלים מזבח ולא מקדש, והציפייה לבנייתו יצרה משבר תיאולוגי. גם אופי החגים השתנה: מפולחן הממוקד בהקרבת קורבנות על המזבח בתוך המקדש נחגגו פסח וסוכות ברחבי יהודה מחוץ למקדש, כחגים עממיים. שינוי זה היה מהותי, והוא השפיע עמוקות על עיצוב זהותו של עם ישראל לדורות קדימה. גם המבנה הניהולי בקרב העם השתנה, והשליך על אופיו של המקדש. בהיעדר מלך מקומי, את החסר בהנהגת העם מילאו בעלי תפקידים אחרים, ובכללם עזרא הכהן-סופר, ונחמיה שהיה שר המשקאות של המלך.

מה היה ייחודם של חגי פסח וסוכות בימי שיבת ציון, ומה הקשר בין השינויים הללו לחג האכיתו הבבלי, שנחגג סביב המקדשים באימפריה הפרסית באותן השנים? באילו אופנים השפיע המנגנון הניהולי של האימפריה הפרסית על בעלי התפקידים בקרב העם, כפי שהם מתוארים במקרא? והאם ומדוע המשיכו לצום על חורבן הבית הראשון לאורך ימי הבית השני? בסדרה נעיין בספר עזרא-נחמיה לצד מקורות חוץ־מקראיים: ארכיון מרשו, הארכיון של בורסיפה ותעודות אל-יהודו מהמאה החמישית לפנה"ס, ודרכם נלמד על הקשיים וההצלחות של העם ששב לארץ תחת השלטון הזר.

פרופ' טובה גנזל עומדת בראש בית הספר ללימודי יסוד באוניברסיטת בר אילן, ומובילה את תוכנית המצטיינים 'כרמים' בחוג הרב-תחומי למדעי היהדות. היא מתמחה בספרות הנבואה על רקע המזרח הקדום, ומחקריה עוסקים בספר יחזקאל בהקשרו הבבלי, ובמקדשים בספרות ימי הבית השני. כמו כן היא עוסקת בהתקבלות המחקר הביקורתי של המקרא החל מהמאה ה-18, ובמעמדן של נשים במתן מענה הלכתי.