מה מטרתה של פילוסופיה יהודית? האם תפקידה הוא להצדיק את הדת היהודית מבחינה פילוסופית? או שמא היא יצור כלאיים שמחבר בין המחשבה היוונית ובין ספרות המקרא?

בסדרה זו ננסה להציג תשובה מורכבת ושונה לשאלות אלו, שלפיה הפילוסופיה היהודית נוצרה בצירוף של שתי עמדות: עמדה דתית הגורסת שהפילוסופיה מזקקת את האמונה הדתית, ועמדה פילוסופית הדוגלת בכך שהדת הכרחית מבחינה פילוסופית. נעמוד על קווי המתאר של הפילוסופיה היהודית שצמחה בימי הביניים, ונעסוק במתח שבין דת לפילוסופיה ובאופנים שבהם הן מאתגרות ומפרות אחת את השנייה. כמו כן, נסקור את ההוגים והזרמים המרכזיים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים: רבי סעדיה גאון, הזרם הניאו-אפלטוני, רבי יהודה הלוי, רבי משה בן מימון, הזרם היהודי האבן רושדי ורבי חסדאי קרשקש. לבסוף, נברר מדוע ירדה קרנה של הפילוסופיה היהודית בשלהי ימי הביניים, ונשאל אם יש אפשרות לתחייתה בימינו.

שלום צדיק הוא פרופסור חבר במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גורן גולדשטיין באוניברסיטת בן גוריון בנגב. פרסם מאמרים רבים וספרים העוסקים בהגות יהודית בימי הביניים, ביניהם: "מהות הבחירה בהגות היהודית בימי הביניים" (מאגנס, 2017), "Maimonides – The radical religious philosopher" (2023).

לסדרות נוספות בנושא הגות יהודית