מתקופת חז"ל ואילך לוותה התורה בתרגום לארמית, הן בקריאה בציבור והן בלימוד עצמי. שלושה תרגומים עיקריים מוכרים לנו היום: תרגום אוּנְקְלוֹס, שהוא התרגום הראשי של יהדות בבל והנפוץ ביותר; תרגומי ארץ ישראל, ששימרו את המסורת המקומית שנתעמעמה בפני מסורת בבל; והתרגום החידתי ביותר – תרגום יונתן.
תרגום זה מיוחס ליונתן בן עוזיאל. אנו מוצאים סימנים לקיומו החל מן המאה ה־14, אולם מעט מאוד ידוע לנו על מוצאו המדויק. מהו סגנונו המיוחד של התרגום? כיצד נראה ארון הספרים שעמד לרשותו של המתרגם? מה יחסו אל תרגום אונקלוס ומסורת תרגומי ארץ ישראל? בסדרה נכיר את התרגומים הארמיים לצד ספרות נוספת מהתקופה, ונתחקה אחר רמזים למוצאו של התרגום – הן בזמן הן במקום. יחד, ננסה לפתור את התעלומה המרתקת הזו.
ליאור גוטליבּ הוא מרצה בכיר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן. הוא עוסק בתולדות מסירת נוסח המקרא ובחקר התרגומים העתיקים למקרא. הוא עומד בראש מיזם מחקרי בשם פרויקט אקוויוולנט, שיצר את The Targums WordMap – כלי אלקטרוני משוכלל לחקר תרגומי המקרא.
*קרדיט: shutterstock
